איך נראה היומיום שלך?

בשל מצבי הבריאותי רוב הזמן אני מרותקת לבית, אבל אני עדיין די עסוקה. באים אליי לראיין אותי, למשל מהטלוויזיה הגרמנית, קבוצות נשים, צעירים שצריכים לעשות עבודות לבית הספר. אני גם יו"ר ועדת התרבות של הבניין. את המנויים לתיאטרון וכו' ביטלתי, ופעם גם הייתי מציירת הרבה, אבל פיזית אני לא אותו הדבר. הראש עוד עובד, למזלי, ויש לי זמן לקרוא הרבה יותר.

מה עשית לראשונה בעשור הזה?

קניתי אייפד. ויתרתי על המחשב, לא יכולתי יותר לשבת ליד השולחן, ואני משתמשת באייפד בכורסה. אני מקבלת מיילים, מחפשת דברים בגוגל ומשחקת בכל מיני משחקים לעידוד הזיכרון. ביוטיוב אני צופה בהרצאות TED.

מה עשית בפעם האחרונה בעשור הזה?

נסעתי לחו"ל לפני שלוש־ארבע שנים, קצת לפני שהחמירו ריאותיי. בעבר הקפדתי בכל שנה לנסוע ללונדון, שם חיה אחת מבנותיי, אבל זה לא אפשרי יותר, הרופאים לא רוצים שאסע.

מה היה רגע השיא של העשור מבחינתך האישית?

הייתי מעורבת בפרויקט שחשוב לי ביותר, בית פיינברג בחדרה. זה היה הבית של סבא וסבתא שלי, ממייסדי המושבה, ואני מעורבת מאוד בניהולו כיום כמוזיאון ומרכז תרבות.

ורגע השפל?

לפני שנתיים בדיוק חוויתי קריסת ריאות. הייתי כבר בעולם הבא ובקושי רב החזירו אותי לחיים.

מה הכי הדאיג אותך לפני עשור, ומה כיום?

עד גיל 90 הייתי פעילה בעמותת ליל"ך, שמעודדת אנשים לחשוב אם הם רוצים להאריך את חייהם. זה היה חשוב לי ביותר, הרציתי על הנושא, השתתפתי בישיבות בכנסת כנציגת הארגון. כיום מה שמדאיג אותי הוא מצב המדינה, השלטון והאווירה הכללית. חורה לי שאנשים לא חושבים על טובת המדינה אלא רק על עצמם ועל הכסף שלהם. במדינה אחרת כבר היו פה מחאות של מיליונים. אבל בישראל אין, אנשים הולכים קדימה, ואותי זה מרגיז.

מה לא האמנת שיקרה אי פעם וקרה בעשור הזה?

לא חשבתי שיהיה ראש ממשלה שיעמוד לדין על שחיתות ויאחוז בתפקיד. הוא ידע לתבוע מקודמו להתפטר עוד לפני שהיו כתבי אישום, אבל לגבי עצמו הוא לא ממלא את אותם הדברים. וגם מפריע לי חוסר השיפוט של הקהל הרב שתומך בו וחושב שהוא זכאי ומלך ישראל, והם אחריו. עם אנשים כאלה לא היינו יכולים להקים מדינה.

ומה היית בטוחה שיקרה ולא קרה?

קיוויתי שיהיו יותר נשים בתפקידים מובילים בפוליטיקה, באקדמיה, בניהול, וחשבתי שהזמן יעשה את שלו. לצערי הדעות הקדומות של רוב הגברים לגבי נשים נשארו כפי שהן. הם אולי יירדו בחצות עם הזבל, אבל הם לא יעזרו בשום דבר בבית והיא תלך לעבוד, כי אי אפשר להסתדר עם משכורת אחת, ותצטרך לעשות שלושה דברים בעת ובעונה אחת.

מה הדבר שרצית לעשות בעשור הזה אבל עוד לא הספקת?

(אחרי הרהור ארוך) אני לא חושבת שהיה משהו שרציתי לעשות ולא עשיתי. אם הייתי רוצה משהו הייתי עושה אותו.

מה קרה לגוף שלך בעשור הזה?

עד לקריסת הריאות הייתי פעילה מאוד — נהגתי, הסתובבתי בכל הארץ והייתי מעורבת ביותר. אבל מאז אני מחוברת למכשיר חמצן 24 שעות ביממה, ומרותקת לבית כמעט כל הזמן. הגוף חלש ולכן אני מקפידה לעשות התעמלות ופיזיותרפיה מדי יום.

מה למדת בעשור הזה, שלא הבנת קודם?

כל נושא הזיקנה זה עניין חדש אצלי. לא הייתי עסוקה בזה אף פעם, ואף פעם לא גרתי עם אנשים זקנים. היום אני מודעת יותר לבעיה והפכתי לגורו בנושא — באים להתייעץ איתי, אנשים שמחפשים לגור בבתים כאלה או ששואלים מה אפשר לעשות כדי לעזור לאנשים זקנים עם בעיית הבדידות. למדתי שחשוב לדאוג לזיכרון שלך, שלא ייעלם, ולשמור על חברויות, בעיקר עם אנשים צעירים, כי כל המחזור שלי כבר מזמן נפטר, חוץ מידיד ותיק בן 103 מתל אביב שמטלפן אליי לעתים קרובות.

עוד מחשבה על העולם שלפני עשור וזה של עכשיו?

הייתי רוצה שלא יהיו עוולות בעולם אבל אני לא אלך ואגיד את זה, זה אידיוטי. אני לא מרמה את עצמי ולא מדברת בססמאות. אני יודעת איפה אנחנו לא מסוגלים או לא מוכנים עדיין. כבר יותר מעשר שנים ברור לי שהעולם הזה לא הולך למקום יותר טוב.

למה את מצפה בעשור הבא?

אני רוצה להמשיך לחיות כל עוד הראש שלי עדיין עובד. ברגע שהוא לא יעבוד, אני לא רוצה להמשיך לחיות.