איך נראה היומיום שלך?

אין יום דומה למשנהו. הטובים שבהם מסתיימים בטיול משפחתי לילי עם צמד הכלבים, והרעים—  בטרמינל כלשהו או בבדידות של מטוס ומלון, בנסיעת עבודה.

מה עשית לראשונה בעשור הזה?

השאלה הפשוטה הזאת מאתגרת את סדר העדיפויות האינסטינקטיבי של כל אדם. התשובה יכולה להיות ביולוגית, נפשית, משפחתית, מקצועית, ציבורית, יצירתית. אדלג כאן על הביולוגיה ועל הנפש. ליוויתי את שני בניי לבגרותם. כתבתי ספר משותף עם אבא, "יהודים ומילים". התייתמתי מאבא. התחלתי להשמיע קול ציבורי ברשתות החברתיות.

מה עשית בפעם האחרונה בעשור הזה?

חיבקתי את שני הוריי.

מה היה רגע השיא מבחינתך האישית?

הוצאת "יהודים ומילים", קבלת הפרופסורה להוראה מצטיינת באוניברסיטת פרינסטון וקבלת הדוקטורט לשם כבוד מאוניברסיטת אופסלה שבשבדיה.

ורגע השפל?

השנה האחרונה, מדצמבר 2018 עד היום, היתה האיומה בחיי. אישית, ולהבדיל כמה הבדלות, גם פוליטית.

מה הכי הפחיד אותך לפני עשור, ומה היום?

נשים בצד את התשובה האישית, שהיא בנאלית: המוות. לפני עשור פחדתי מקרע בלתי הפיך בין הימין לשמאל, מפירוק הדמוקרטיה הישראלית (שהוא חד־משמעית כישלון הציונות) ומקריסת החברה כאן. אז ראיתי את הדברים הללו דרך טלסקופ, והיום — דרך משקפת שדה פשוטה. עם זאת, עדיין מדובר בסכנה קרובה, לא בקטסטרופה נוכחת. וישנו הפחד שמגמד אפילו את המצב הישראלי והוא תרחיש האימה האקלימי והסביבתי. בעוד 20 שנה אנשים עלולים לקרוא את סיכום העשור הזה, ב"מוסף כלכליסט" ובעוד אלפי אתרים, ולשאול מה לעזאזל חשבנו לעצמנו.

מה לא האמנת שיקרה וקרה בעשור הזה?

ציפיתי (וזה מתועד) לאפקט הצונאמי של האינטרנט החברתי. לא ציפיתי להופעתן המהירה של כמה מתוצאותיו — הידרדרות הדמוקרטיה הוותיקה בעולם, בריטניה; מבנה האישיות של נשיא ארצות הברית; גל המשברים החוקתיים בארצות המערב. ובליגה אחרת: לא חשבתי שמשבר האקלים יוגדר מחדש, בתוקף מדעי הולך וגדל, במונחים של קטסטרופה קרבה.

ומה היית בטוחה שיקרה ולא קרה?

אני לא אדם שבטוח שדברים יקרו. אבל ציפיתי שאריק איינשטיין עוד יחיה בינינו, ויקבל את פרס ישראל.

מה הדבר שרצית לעשות בעשור הזה אבל עוד לא הספקת?

לכתוב שעתיים ביום, לערוך מסעות למאצ'ו פיצ'ו, גלפאגוס וניו זילנד, ולהקים מסגרת קבועה ורגועה לשיח ענייני בין ימין לשמאל. מוכנה לוותר על שני הסעיפים הראשונים אם נצליח להתניע את השלישי.

מה קרה לגוף שלך בעשור הזה?

התוספתן שלי התפוצץ. השאר מחזיק מצוין.

מה למדת בעשור הזה שלא הבנת קודם?

שאפשר להמשיך לחיות בכיף עם גופך גם בגיל 59, אבל בתנאי שיהיה ביניכם מקסימום כבוד הדדי ואפס הדחקה. שיש פער מוזר בין אהבת הורים לילדיהם לבין אי־הרציונליות הפוליטית של רבים מאותם הורים. שצריך לבלות את מרבית זמננו בקרב אנשים שבאמת יקרים לנו, ורצוי גם בקרב אנשים שטוב לנו איתם. שההיסטוריה באמת מסוגלת לתפנית פתאומית וחדה, בחיינו־שלנו, לא רק בספרים ובסרטים. אבל מי שמנסה לנבא תפניות כאלה מסכן את שמו הטוב.

עוד מחשבה על העולם של לפני עשור ועכשיו?

לדור שלי, בעולם המערבי וגם מעבר לו, היה מזל היסטורי נדיר. אני תוהה מה הדיל שיקבלו ילדיי ונכדיי.

למה את מצפה בעשור הבא?

לתיקון גדול בחברה ובפוליטיקה כאן. לתרומה ממשית של ישראל למשבר הגלובלי, מפני שאנחנו יושבים על אחד הצמתים התרבותיים המעניינים ביותר של מדע, טכנולוגיה ומוסר. אני קצת גם מצפה לנכדים. ומפני שאני אדם רציונלי, יש קשר בין שני הסעיפים.