איך נראה היומיום שלך?

משימות, סיורים בקו. עכשיו אני באימון של הסוללה בגולן, אז יוצאת כל שבת שלישית. כשאני יוצאת שבת, מחמישי עד ראשון, אני מנסה לפגוש את המשפחה, לראות כמה שיותר את החבר, וחברות זה חובה. לפני הצבא אהבתי לצלם ולטייל, אני מאמינה שאחזור לזה כשיהיה לי יותר זמן פנוי.

מה עשית לראשונה בעשור הזה?

יריתי בנשק, יריתי במאג.

מה עשית בפעם האחרונה בעשור הזה?

הלכתי לבית הספר, דברים של ילדות ונעורים, אבל קשה לי לומר מה עשיתי בפעם האחרונה כי אני לא יודעת לאן החיים ייקחו אותי.

מה היה רגע השיא של העשור מבחינתך האישית?

סוף מסלול, אחרי שמונה חודשי הכשרה כלוחמת, כשקיבלתי את הסיכה ואת הכומתה. זה הראה לי הרבה דברים על עצמי שלא ראיתי קודם. עשיתי דברים טובים והעריכו אותי על זה. זה נתן לי סיפוק מטורף. להיות לוחמת זה לא קל, לא רואים הרבה בית, אבל זה משתלם ושווה כל רגע. והשיא שמלווה את כל זה הוא הקשרים שלי עם אנשים מאז שהתגייסתי. חווים דברים לא קלים יחד והחיילים האלה נהפכים למשפחה שלך. נפתחתי לאנשים שלא פגשתי אף פעם, אני היום הרבה יותר פתוחה והרגישות שלי יותר גדולה.  

ורגע השפל?

לא שפל, אבל היה קשה לסגור 21 יום בטירונות, מחוץ לבית כל כך הרבה זמן, בלי משפחה וחברים, ועוד בפסח. בהסתכלות לאחור זה היה שווה את זה, חיבר מאוד את הצוות, אבל באותו רגע זה היה "למה אני עושה את זה?".

מה הכי הפחיד אותך לפני עשור?

כשהייתי צעירה יותר הסתכלתי על הזמן של אחרי שחרור וזה הפחיד אותי, לאן הולכים בלי מסגרת, מה עושים בחיים. עכשיו אני כבר יודעת שכשאשתחרר אעבוד ואעשה טיול אחרי צבא, ואז אלך ללמוד מקצוע שיעשה לי כיף לכל החיים. אני לא יודעת מהו, אבל ה"אחרי שחרור" פחות מפחיד אותי.

מה לא האמנת שיקרה אי פעם וקרה בעשור הזה?

לא חשבתי שההורים שלי יתגרשו. בתור ילד אתה לוקח את המשפחה כמו שהיא כמובן מאליו.

ומה היית בטוחה שיקרה ולא קרה?

רוב הדברים שרציתי שיקרו - קרו.

מה הדבר שרצית לעשות בעשור הזה אבל עוד לא הספקת?

הייתי במגמת אמנות בבית הספר, 11 יחידות אמנות. חשבתי שאפתח יותר את העיסוק בצילום, וזה לא קרה. אני מאמינה שכשאגדל זה יהיה תחביב משמעותי שלי, אולי אפילו מקצוע.

מה קרה לגוף שלך בעשור הזה?

כשהייתי בכיתה ט' אחי שמבוגר ממני עשה כושר קרבי והסתכלתי עליו בהערצה, איך הוא התאמן בגשם למשל. אני הייתי אז טיפה מלאה. בכיתה י' הלכתי לאותו חוג כושר קרבי, פעמיים בשבוע, וזה עשה לי ממש טוב. היו לי מאמנים מעולים, מסעות, אז באתי מוכנה קצת לצבא, והורדתי 10 קילו. היו גם אימוני קרב מגע, שהעלו לי גם את הביטחון העצמי.

מה למדת בעשור הזה שלא הבנת קודם?

שדברים קורים לטובה. בצבא יש דברים קטנים שיכולים לשבור, וצריך לחשוב שיהיה בסדר, שהכל לטובה. זה צריך לקרות וזה יעבור.

עוד מחשבה על העולם של לפני עשור ועכשיו?

גדלתי יחסית לעולם של טכנולוגיה, אבל אני מקווה שיהיה קשר בין אנשים ולא רק דרך מסכים, גם פנים אל פנים. לראות בן אדם, לקרוא את הפנים שלו ולהבין את הסיטואציה — זה דבר שחייב להיות. לכן אין לי אינסטגרם, אני מרגישה שזה לא קשר אמיתי לבן אדם.

למה את מצפה בעשור הבא?

שאהנה מהחיים, שאטייל. אני רוצה לטייל באפריקה ולצלם. אני רוצה ללמוד, לדעת שיש לי ספתח טוב לחיים. להכיר אנשים חדשים.