איך נראה היומיום שלך?

אני אוהבת לשיר. הייתי בחוג סיירות, כי אני אוהבת טבע — זה כיף לראות את כל הירוק הזה, ולהבין איך מתמצאים במצבים. בטבע יש לך לפעמים חוסר בדברים ולמדתי איך להתמודד, איך להתפנות בשטח, איך להדליק מדורה. אני בתנועת נוער של המושבים, יש פעולות והשנה יוצאים למחנות. ואני ממש אוהבת משחקים של פעם, כמו קלאס.

מה עשית לראשונה בעשור הזה?

לא מזמן הייתי בפעם הראשונה באירוע באולם. ואכלתי סושי, לא כל כך אהבתי.

מה היה רגע השיא של העשור מבחינתך האישית?

נולדה לי אחות, היא עוד מעט בת 3. אני ממש אוהבת אותה, היא קטנה וחמודה, והיא דבר משמעותי בחיים שלי. אני הכי אוהבת לראות איתה סרטונים בטלפון.

ורגע השפל?

סבא שלי מת כשהייתי בת 8. היה קשה מאוד לקבל את זה שאין לי סבא יותר, ונשארה לי רק סבתא מצד אבא. הייתי קשורה מאוד לסבא, הייתי קמה מוקדם בבוקר ללוות אותו למונית שלוקחת אותו למועדון, ויש דברים שאני יודעת כי למדתי ממנו, הוא לימד אותי את רוב הדברים שאני יודעת.

מה מפחיד אותך?

יום אחד שמעתי בום כל כך חזק שרצתי לממ"ד, וזה היה מאזעקות ופיצוצים מאשקלון. אני חיה כאן אז די התרגלתי למצב, אבל גם לא התרגלתי, יש תחושת סכנה. מ־ 1עד 10, אני מפחדת 5. בהתחלה יותר קשה אבל עם השנים יותר ויותר מתרגלים.

מה לא האמנת שיקרה אי פעם וקרה בעשור הזה?

שהלכתי לחצי גמר הראשון של האירוויזיון, היה ממש כיף. ראיתי את הזמרים המפחידים האלה שהיו, ואת זאת שהיתה תלויה באוויר על עמוד. וגם קיבלנו צמידים מיוחדים שמאירים לפי הצבע של השיר. וגם הייתי במקהלה של בית הספר, והשנה אני מתמודדת ב"כוכב נולד" של המועצה האזורית.

מה הדבר שרצית לעשות בעשור הזה אבל עוד לא הספקת?

יש הרבה דברים. אני רוצה להיות מפורסמת בתור זמרת.

מה קרה לגוף שלך בעשור הזה?

גבהתי מאוד, גדלתי מבחינה נפשית וגופנית. דווקא השיער התקצר, גזרתי אותו עם מספריים.

מה למדת בעשור הזה?

אפשר להגיד משהו מבית ספר? לא ידעתי שצדפה היא יצור חי.

למה את מצפה בעשור הבא?

לבת המצווה שלי. כי אני רוצה שתהיה לי בת מצווה, אני רוצה לדעת איך זה מרגיש להיות במעמד הזה. אני רוצה לתפוס את הרגע הזה בידיים וללכת על זה עד הסוף. אבל אני יודעת שגם כשאני אהיה ממש גדולה, עם ילדים והכל, עדיין יהיה בי את הניצוץ של השטותניקיות וההשתובבות.