איך נראה היומיום שלך?

עבודה, זמן עם הילדים ותחביבים — מנגן (קצת) על גיטרה, משחק במשחקי רשת. אני גם מקים לעצמי סטודיו שאני עוד לא יודע מה בדיוק אעשה בו, משהו שקשור לסטים פאנק, סגנון עיצובי שמשלב דברים מכניים ישנים, גלגלי שיניים, אבל אני רוצה לחבר את זה גם לדברים מעולם פיתוח התוכנה.

מה עשית לראשונה בעשור הזה?

הקמתי חברה. עשיתי את זה בעבר, אבל הפעם זה הצליח. כי היו שותפים נכונים, כי אנחנו מכירים טוב יותר את העולם הזה, כי אנחנו בוגרים ומנוסים יותר. באנו מגובשים ובשלים, ועכשיו יש לנו 500 עובדים וגיוסים של מאות מיליוני דולרים.

מה עשית בפעם האחרונה בעשור הזה?

עישנתי. התחלתי בגיל 17, אבל הפסקתי כשאשתי נכנסה להיריון והבנתי שגם אחרים תלויים בבריאות שלי. החודש הראשון היה מוזר — חשבתי על זה מלא, חלמתי על סיגריות, אבל לאט־לאט זה עבר וגם ההרגלים והטקסים הקטנים שקשורים לעישון התמוססו.

מה היה רגע השיא של העשור מבחינתך האישית?

להקים את סייבריזן, להצמיח אותה, לראות טכנולוגיה שפיתחתי בידיים שלי מגיעה לארגונים הכי גדולים בעולם, למיליונים רבים של מחשבים. הרגשתי את השיא כשעברנו למשרדים חדשים, של שלוש קומות, אחרי גיוס גדול. התמסדנו, לקחנו משרדים לשנים קדימה. זה היה מעבר פאזה — הרגשתי שהדבר הזה קיים, ושהוא יישאר.

ורגע השפל?

שנתיים־שלוש אחרי הקמת החברה, כשהיינו קרובים לנקודה של להיות או לחדול. הכסף עמד להיגמר, המכירות היו לא טובות. אני זוכר ישיבת בורד שהיתה מין סטירה כזאת, לא היה ברור לאן ממשיכים. זה היה wake-up call שאחריו מצאנו משקיעים מדהימים ולקחנו את עצמנו בידיים, שינינו את המוצר, את ארגון המכירות, וסגרנו את השנה במכירות מטורפות.

מה הכי הפחיד אותך לפני עשור, ומה היום?

בשנות העשרים לחייך לא הרבה מפחיד אותך. העתיד נראה פתוח מאוד, הכל אפשרי. אולי יש רק פחד מכישלון. כיום זה העתיד של הילדים שלי שחשוב לי — שיגדלו בריאים, ובסביבה טובה. מה יקרה עם המדינה שלנו מבחינה ביטחונית וחברתית? האם זה יהיה המקום שבו אני ארצה לחיות וארצה שהילדים שלי יחיו בו? איזו מערכת חינוך הם יפגשו? ומה עם האלימות, האווירה של מלחמת האזרחים?

מה לא האמנת שיקרה אי פעם וקרה בעשור הזה?

חוץ מההצלחה של סייבריזן, גם חתונה זה לא משהו שראיתי את עצמי עושה.

ומה היית בטוח שיקרה ולא קרה?

חשבתי שכבר ניסע במכוניות אוטונומיות, ואני מאוכזב שעוד לא קיבלנו סקייטבורד מעופף, כמו ב"בחזרה לעתיד". גם המלחמה עם הרובוטים, ההיא מ"שליחות קטלנית", היתה אמורה כבר להתחיל.

מה הדבר שרצית לעשות בעשור הזה אבל עוד לא הספקת?

מלא דברים. לצלול, ללמוד יותר לנגן על גיטרה (אבל הספקתי ללמוד פיתוח קול). יש גם מלא מדינות שלא הספקתי לראות: תאילנד, דרום אמריקה, אוסטרליה, זנזיבר, מקומות באפריקה. איכשהו כשאנחנו נוסעים לחופשות משפחתיות אנחנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב באיטליה.

מה קרה לגוף שלך בעשור הזה?

גיליתי מה זה צרבת. אני נראה קצת פחות ילד, ואולי עליתי קצת במשקל.

מה למדת בעשור הזה שלא הבנת קודם?

את הערך של לטפל בעצמי. שצריך לפעמים לחפש עזרה בחוץ, למשל עזרה פסיכולוגית. לדעת לחפש עזרה זאת בעיניי עוצמה, לא חולשה. גם המדיטציה שינתה את הגישה שלי לעולם, את האינטראקציה שלי עם אנשים. אני אדם יותר רגוע, נעים ופתוח.

עוד מחשבה על העולם שלפני עשור ועכשיו?

בעשור הקודם התפוצצות בועת הדוט קום, פיגועי הטרור ב־2001 והמשבר הכלכלי זעזעו את העולם. בעשור הזה היו פחות טלטלות.

למה אתה מצפה בעשור הבא?

אני מחכה לראות את הילדים שלי גדלים, מחכה לכל הדברים המגניבים שאני מתכנן לעשות איתם. אני אקח אותם לדיסנילנד — לא הייתי שם כילד — ואני מחכה לחוות את החוויה הזאת דרך העיניים שלהם. אם מורידים את הציניות, זה מקום שמסמל, לפחות לילדים, עולם שכולו טוב. לעצמי אני מאחל שתהיה לי הזדמנות להגיע לברנינג מן, ולטייל יותר בעולם. מבחינה מקצועית אני רוצה לראות הנפקה של החברה שלנו.