חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// העולם האחר של בר רפאלי /// תעודת הכבוד של היבא יזבק /// האיום שבדליפת פנקס הבוחרים /// השקר ביאכטה הירוקה של גייטס
ההסדר של רפאלי
המותג חזק מהכל
הסדר הטיעון המתגבש עם הדוגמנית בר רפאלי, שבמסגרתו היא תסתפק בעבודות שירות בגין העלמת מס על הכנסות של לפחות 16 מיליון שקל, ואילו אמה ציפי תרצה מאסר של שנה וארבעה חודשים, מתקיים בעולם אחר. באותו עולם, למשל, כדורגלן־העל ליאו מסי הורשע בהעלמת מס של 4 מיליון יורו בספרד ולא ישב בכלא יום אחד. כפי שרפאלי טענה שהיא רק "עסוקה בלדגמן" ולא מעורבת בעניינים הפיננסיים, גם מסי הסביר שהוא רק "עסוק בכדורגל" ואביו חורחה מנהל את ענייניו הכספיים (להבדיל מאמה של רפאלי, אביו של מסי ניצל ממאסר והמיר אותו בקנס).
רפאלי ומסי הם יחידת ייצור כלכלית שהמשפחה, הספונסרים והמפרסמים ניזונים ממנה, והם לא מוכנים להשבית אותה לתקופה ארוכה. מצב שבו היהלום הנוצץ שהם השקיעו שנים בליטושו יפסיק לייצר הכנסות פשוט אינו מתקבל על הדעת. לכן תמיד תימצא דרך, לרבות מאסר של האם, כדי לשמר את המפעל המשגשג. זה עולם שבו המותג חזק יותר מהכל, גם מהחוק, ושום אחריות פלילית לא יכולה לו.
/// תומר גנון
אישור יזבק
תעודה אחרונה
בית המשפט העליון אישר את התמודדותה לכנסת של היבא יזבק, אבל השופטים נחלקו בשאלה אם הסימפטיה למחבלים שהביעה יזבק חוצה את ה"מסה הקריטית" הנחוצה לפסילה, או רק כמעט חוצה. דוברי הימין מיהרו לנאץ את ההחלטה, אבל בעצם הם היו צריכים לחגוג אותה. גם כי כך יש להם עוד סיבה לזעוק נגד בית המשפט, וגם כי הם זקוקים למטרה ערבית, כדי להמשיך לשנוא ולהסית.
למעשה, מאז פרישתה של חנין זועבי יש ואקום במטרות לשנאה; לכו תשנאו את איימן עודה הנחמד והמתון, נוגדן בעירה מטבעו. אבל הנה, עכשיו יזבק, בדיוק הדלק שהימין צריך. היא רהוטה, אינטליגנטית, פרובוקטיבית ותמיד נכונה לקרב.
והיא גם אדם שהיה יכול לפרוח רק בחינוך הפלורליסטי שמעצים נשים בחברות דמוקרטיות. החלטת בית המשפט לא לשלול ממנה את הזכות להיבחר היא תעודת כבוד לדמוקרטיה הישראלית וגם לחברה כאן. על התעודה הזו חתומים חמישה שופטים, אבל מולם היו ארבעה מתנגדים. הרוב המינימלי מעורר את החשש שאולי זו התעודה האחרונה מהסוג הזה שתחולק בבית ספרנו.
/// משה גורלי
דליפת הפרטים
רק ההתחלה
ביום שני, כשאנשי הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים סוף־סוף הואילו להטריח את עצמם ממשרדיהם בירושלים ולהגיע לאשקלון כדי לבדוק מה קורה במערכות של חברת אלקטור, זה כבר היה מאוחר מדי. פנקס הבוחרים ובו פרטיהם האישיים של 6.5 מיליון ישראלים בעלי זכות בחירה — שם, כתובת, מספר תעודת זהות ועוד — כבר דלף.
אבל הבעיה רחבה בהרבה מההתנהלות של רשות הפרטיות. הכל בפרשה הזו — דליפת המידע, האפליקציות עצמן, שהפעילות שלהן נחשפה ב"כלכליסט" בשבוע שעבר, התגובה הרפה של הרשויות עוד בטרם התגלתה הדליפה — נובע מגישה של התנערות מאחריות והטלתה על גורמים אחרים. הרגולטורים עשו את זה, החברה עשתה את זה, מפלגת הליכוד עשתה את זה.
וזו הבעיה האמיתית בפרשה המרתיחה הזו: אף אחד מהמעורבים לא לוקח אחריות, לא כל שכן מתחייב לעשות הכל כדי שזה לא יקרה שוב. במצב כזה, אפשר להיות בטוחים שזה יקרה שוב. ושוב. ושוב.
/// עומר כביר
היאכטה של גייטס
אשליות
ביל גייטס הזמין את הסופר־יאכטה הראשונה בעולם שמונעת במימן, כדי שהחופשות שלו יהיו פחות מזהמות. היא תיבנה במיוחד, תהיה מוכנה ב־2024, ותכלול, בין השאר, מנחת מסוקים, בריכת אינפיניטי, ספא וחדר כושר. וכל זה יעלה לגייטס כחצי מיליארד ליש"ט, לפי "הגרדיאן".
הסיפור הזה מדגים את כל הכשל בהתייחסות למשבר האקלים. גייטס הוא אדם מודע, מעורב, פילנתרופ, אבל כמו רבים אחרים הוא נשאר בגבולות ה"אני אמשיך עם אורח החיים הרגיל שלי ורק אדאג שהוא יהיה קצת יותר אקולוגי, יעלה כמה שיעלה".
זו אינה דרך להתמודד עם שום משבר. אחד המאפיינים של משברים הוא העובדה שאי אפשר לצלוח אותם אם מסתפקים בגישת "נעשה אותו דבר רק טיפונת אחרת". ככל שנזקי האקלים יגברו, כשהמשבר יכה ביתר חומרה, תיאלץ לחלחל, גם אצל גייטס, ההבנה שהשינוי חייב להיות עמוק הרבה יותר. יגיע הרגע שבו איש לא יעז להחזיק יאכטות, בטח לא בחצי מיליארד ליש"ט, וגייטס יתעורר בבעתה ויבין שעם הכסף הזה, ועם הכוח וההשפעה שלו, הוא היה צריך לעשות משהו מועיל הרבה יותר בראשית ימי המשבר. השאלה היא רק אם הרגע הזה יגיע לפני השלמת הספינה, או שאנחנו עוד עשויים לראות את כל הפאר הזה פשוט טובע בים.
עד שזה יקרה, גייטס ימשיך לנפוש על יאכטות, מתחביביו הידועים. אנחנו נמשיך לטוס, ולקנות. גם אם נקנה פחות, או נפסיק להשתמש בקשיות. לפחות נחמד לדעת שהשקרים שאנחנו מספרים לעצמנו על איך אנחנו דואגים לכדור הארץ לא מאוד שונים מאלה שגייטס מספר לעצמו; שלנו פשוט הרבה יותר זולים.
/// אדוה קיזלשטיין
מילת השבוע
//
דור סער־מן
כמה קל להסתיר את הזוועות מאחורי מילה שנושאת כאן מטענים חיוביים
בית המשפט העליון קיבל השבוע את ערעורם של בני משפחה מחוף השנהב שנמלטו לישראל וביקשו מעמד של פליטים בטענה שאם יחזרו למולדתם קרוביהם יבצעו מילת נשים בילדות המשפחה, בכוח. בתוך הדיון בשאלה אם מילת נשים מצדיקה מעמד של פליט, דווקא השופט יוסף אלרון, שהתנגד לקבלת הערעור, הבהיר כמה המילה "מילה" מתעתעת, ואין קשר בין מילת נשים למילת גברים.
לא לחינם הטקס היהודי מכונה "ברית מילה", לא סתם "מילה". ובארץ הוא סיבה כפולה למסיבה, שחוגגת את כניסת הילד למשפחה ואת כניסתו למעגל החיים היהודי. גם אם בשנים האחרונות עוד ועוד הורים מסרבים למול את ילדם, עדיין מדובר באקט מינורי יחסית למילת נשים, שברוב המכריע של המקרים נגמר בלי נזקים דרמטיים; יותר ממיליארד גברים יהודים, נוצרים ומוסלמים נימולים חיים עם זה בשלום.
מילת נשים היא סיפור אחר, אקט קשה שגורם לבעיות רפואיות, נזק פיזי ופגיעה נפשית, וברבים מהמקרים נעשה בכוח, באלימות, בניגוד לרצון הילדות/נשים והמשפחות. אין בה שום ברית. אין בה אלוהים.
זה מהלך סדיסטי, עינוי של ממש, הטלת מום קשה. אבל כל זה מוסתר תחת הכסות המבלבלת של "מילה". כשהמצביעים של איילת שקד, שטענה השבוע שמילת נשים לא יכולה להיות עילה למעמד של פליטים, שומעים "מילה", הם חושבים על ברית קדושה וחגיגה משפחתית; כמה קל להתעלם כך מגיהינום עלי אדמות.
