"אנחנו יכולים להכפיל את התוצר בישראל"

נראה שאין אדם מתאים יותר להפוך את ישראל לאימפריה של טכנולוגיות בריאות מיאיר שינדל (45). כאילו כל הביוגרפיה שלו כיוונה לנקודה הזאת, אפילו זו המשפחתית, עם שורשים ברשימת שינדלר (ראו מסגרת). הוא נצר לשושלת רופאים מוכרת ורופא בעצמו, ששירת שנים בצבא, היה הרופא הראשי של השייטת ואף קיבל צל"ש על חלקו בפעילות מבצעית בשכם. ב־2005 השתחרר, נסע ללמוד לתואר שני במינהל עסקים בהרווארד, הקים חברה שפיתחה סיב אופטי לטיפול בגידולים ושני סטארט־אפים נוספים בתחום, היה ממקימי תוכנית מעוז למנהיגות ציבורית, אחר כך הוביל מיזם לקידום החדשנות הישראלית, ואז נחת במשרד ראש הממשלה לניהול פרויקט ישראל דיגיטלית.

ב־2017 הגיע אליו מריוס נכט, עם החלום על פרויקט ענק ל־Health Tech בישראל, וכל החלקים נפלו בדיוק במקום. כי לדברי שינדל, תמיד אלה שני דברים שמעניינים אותו, שבהם הוא רוצה לעסוק — רפואה וישראל. "מבחינתי הכל קשור בציונות, וזה תמיד קשור בריפוי. גם בקרן שלנו, לצד המדדים המקובלים של תשואה אנחנו מודדים כל חברה גם בפרמטר של בכמה מטופלים היא נגעה".

aMoon (אמון), שהצהרת הכוונות שלה היא "להשתמש בטכנולוגיה ומדע פורצי דרך כדי להאיץ את הריפוי של התנאים הכי מסכני חיים בעולם", הוקמה ב־2017 בידי נכט, ממייסדי צ'ק פוינט ואחד האנשים העשירים בישראל, עם הון אישי של מיליארדי שקלים, אחרי שכבר מימש מניות בשווי 1.5 מיליארד דולר. בראיון ל"מוסף כלכליסט" סיפר בעבר שהחליט על הקמת הקרן בימים שבהם סעד את אביו הגוסס מסרטן. הקרן הראשונה, של 250 מיליון דולר, הגיעה כולה מכיסו, וכל הסכום כבר הושקע. בתוך זמן קצר שינדל נכנס לתמונה, מיסד את הפעילות וגייס את הקרנות הבאות; כיום נכט אינו פעיל בקרן ושינדל מוביל אותה, גם כשותף (לצד איציק דבש, טוד סון וד"ר תומר ברקוביץ').

עד כה הוא גייס לקרן aMoon2 לא פחות מ־650 מיליון דולר בזמן שיא של שנה, ועוד כ־120 מיליון לקרן לחברות מתחילות. עם המשקיעים, לצד נכט, נמנים מוריס קאהן, ממייסדי אמדוקס והכוח הכלכלי מאחורי שיגור החללית הישראלית לירח, ומשקיעים פרטיים ישראלים, לצד גופים מוסדיים אמריקאיים. "קרדיט סוויס שמו 250 מיליון דולר וגם גולדמן זאקס השקיעו, שניהם אחרי שעשו לנו בדיקות נאותות של חודשים ארוכים, אבל הופתענו מכך שעבור המוסדיים הישראליים לא היינו אטרקטיביים מספיק", הוא מספר. "יש רק גוף ישראלי אחד שהשקיע, כל השאר אמרו לנו שהם לא יכולים לעבוד עם קרן שרק הוקמה, או שזה יותר מדי כסף ואין בשוק מספיק חברות איכותיות להשקעה".

במקביל לגיוס האדיר והמהיר, שינדל הפך את אמון לכוח הבולט ביותר בתחום ה־Health Tech בישראל, שמחזיק ומזניק את רוב הענף. מתוך כספי אמון, עד כה הושקעו כחצי מיליארד דולר ב־31 חברות, מהן 20 ישראליות והשאר אמריקאיות.

הבליץ הזה מזכיר קצת את קרן ויז'ן של סופטבנק, שגייסה במהירות 100 מיליארד דולר והשקיעה סכומי עתק בחברות כדי להאיץ את הפריצה שלהן. שינדל, מן הסתם, לא אוהב את ההשוואה.

אפילו המוטו שלכם, "להאיץ את הריפוי", קצת מרפרר לסופטבנק, שמדברת על האצה, ולתפיסה של "שופכים המון כסף כדי לזרז תהליכים". ויז'ן נהפכה לקרן הטכנולוגיה הגדולה בעולם, אבל בשנה שעברה היא נאלצה להציל את WeWork מקריסה וספגה הנפקה מאכזבת של אובר, מה שכעת מעמיד בסימן שאלה את הקרן הבאה שוויז'ן התכוונה לגייס. למדתם מזה משהו?

"בהתחלה גודל הקרן שלנו הטריד אותי, ובשלבים המוקדמים שאלנו את עצמנו אם יש במה להשקיע כל כך הרבה כסף, אבל כשחושבים על זה — יש קרנות מקבילות לנו בבוסטון, קליפורניה וניו יורק, שמנהלות 10 מיליארד דולר ויותר כל אחת, ושם יש פחות סטארט־אפים בתחום מבישראל — פה יש 2,000, ועובדה, היקף ההשקעות שלנו כפול ממה

שציפינו. מצאנו הרבה מאוד חברות איכותיות. לפעמים אנשים אומרים שכשמפזרים הרבה כסף האיכות יורדת, אבל אנחנו מקבלים פידבקים מאנשים בתעשייה שאומרים שהרבה זמן לא ראו כזו איכות וכזה פוטנציאל. אני יכול להגיד בוודאות ששום דבר לא בא על חשבון האיכות ואפילו להפך — לאור מה שראינו מאז שהתחלנו לפעול, העלינו את הרף להשקעה.

"ב־2019 ראינו כ־1,000 חברות ומתוכן השקענו בעשר", מדגים שינדל את קנה המידה, "ועדיין השקענו כפול ממה שחשבנו שנשקיע — 150 מיליון דולר. ונשקיע סכום דומה בחברות חדשות גם השנה, ואני מעריך שנשקיע בסך הכל בעשר חברות, חצי מהן בשלבים מוקדמים".

שינדל מדבר בהתלהבות על האקזיטים שבדרך (עוד נגיע אליהם), ובלא פחות התלהבות — על הפיתוחים של החברות שבהן אמון משקיעה. הוא למד רפואה במסגרת העתודה, ודווקא בשייטת גילה את עולם היזמות. "תפקיד הרופא הראשי בשייטת משלב פעילות מבצעית עם פיתוח של אמצעים ומוצרים רפואיים חדשניים. היינו צריכים לחשוב מחוץ לקופסה, וזה התחיל לגרות את החשיבה היזמית. למשל צריך להבין איך להעביר פצוע מורדם ומונשם מקו החוף לספינה או לצוללת, אז עבדנו על פיתוח של מוצרי דם ופלזמה מחוממים, שאפשר לתת תוך כדי תנועה במרחק אלפי מייל מהחוף, או אלונקות צפות", מתאר שינדל אתגר שמעטים מהקולגות הרופאים שלו התמודדו איתו בשנות העשרים לחייהם. "אתה צריך למעשה להקים חדר מיון וחדר ניתוח במרחק עצום מכל הכלים".

את הצל"ש ממפקד חיל הים קיבל ב־2003, על תפקודו בפעולה של השייטת ללכידת מבוקש בשכם. כוח של היחידה נכנס למבנה בעיר וספג אש, ושינדל והצוות הרפואי נכנסו לבית ועלו לקומה השנייה כדי לטפל בפצוע קשה. שינדל ניתח אותו בשטח, והציל את חייו. "היו לא מעט אירועים בשירות שלי, אבל זה בהחלט היה אירוע בעצימות גבוהה יותר מהרגיל", הוא מסכם בתמציתיות.

שנתיים אחרי האירוע בשכם שינדל השתחרר מצה"ל עם עניין גובר בצורך לקדם את הרפואה באמצעות פיתוחים טכנולוגיים. "חשבתי על כמה רעיונות לסטארט־אפים, אבל הבנתי שאם זה מה שאני רוצה לעשות, כדאי ללמוד את זה. אז במקום ללכת לעשות התמחות בענף רפואי כלשהו נרשמתי להרווארד". במסגרת הלימודים פגש פרופסורים מ־MIT, ואל אחד מהם הצטרף במה שהיתה החברה הראשונה שלו, אומניגייד.

"פרופ' יואל פינק ניהל את החברה ואני הייתי מספר 2. פיתחנו סיב אופטי שמשמש לכריתת סוגים מסוימים של גידולים סרטניים בניתוח הרבה פחות פולשני מהנהוג עד אז. ב־2011 מכרנו את השליטה לקרן אורבימד לפי שווי של 300 מיליון דולר, אחרי שכבר טיפלנו ביותר מ־300 אלף חולים ועבדנו עם מאות בתי חולים אמריקאיים. זה היה בית ספר מעולה, ומה שלא פחות חשוב הוא שהחברה עדיין קיימת ועובדת".

ב־2012 חזר לישראל, והיה מעורב בהקמת סטארט־אפים. הראשון היה מדיסייף של עומרי ורותם שור, שפיתח אפליקציה לניהול ומעקב נטילת תרופות של חולים ונהנה מהשקעות של אימפריית התרופות מרק ("אמון עדיין לא השקיעה בה", אומר שינדל בחיוך, עם דגש על המילה עדיין). השני היה זברה מדיקל, שעוסק באבחון מחלות ממוחשב, ונהפך בהמשך לאחד הכוכבים בפורטפוליו של קרן אמון, עם השקעות מג'ונסון אנד ג'ונסון, מכירות בעשרות מיליוני דולרים בשנה ושווי מוערך של כ־100 מיליון. "אני בעצם נתתי לחברה את השם", מספר שינדל. "רופאים נוהגים לומר שכשאתה שומע רעש של פרסות יש אמנם סיכוי שמדובר בזברה, אבל רוב הסיכויים הם שמדובר בסוס. כלומר יכול להיות שלמטופל יש דימום מוחי או גידול, אבל ברוב המקרים יתברר שמדובר במיגרנה. סטודנטים לרפואה נוטים כמובן לחשוב שכל דבר הוא זברה. כשישבתי עם אייל גורה (מייסד ויו"ר החברה) הוא אמר לי: 'אנחנו נדע לזהות גם את הסוסים וגם את הזברות', וכך החלטנו על השם".

אחרי שבשלהי השירות הצבאי עולם הסטארט־אפים הוא שמשך את שינדל, בתום כמה שנים בעולם הסטארט־אפים הוא גילה שמדגדג לו פתאום משהו אחר. "בשנים שגרתי בבוסטון היתה לי תחושה שהמגזר הציבורי בישראל לא נהנה מאותו מאגר טאלנטים שמזין את האקדמיה או הסטארט־אפ ניישן כאן", הוא מסביר. "הבנתי שצריך להשקיע יותר במנהיגות הציבורית שלנו, גם מקצועית־ניהולית וגם ברמה הערכית". כך, ב־2009, נולדה תוכנית מעוז, שכהגדרתו "נועדה להכשיר את האנשים שרוצים להיות משרתי ציבור. בניתי את הצוות ויחד בנינו את הוועדה המייעצת ואת תוכנית הלימודים". מעוז הכשירה עד כה מאות "מנהיגי ציבור", בגזרת הממשלה כמו גם בארגונים ציבוריים, ובהם מנכ"ל האוצר שי באב"ד ומנכ"לית משרד התחבורה קרן טרנר. במעוז, אגב, שינדל הכיר גם את נכט, שהיה מהתורמים הבולטים לתוכנית, לצד עוד כמה עשרות בעלי הון (למשל ג'ף שוורץ, היורש של טימברלנד שמכר אותה בתחילת העשור). שינדל כבר לא מעורב בעמותה, אבל אשתו ואם שלושת ילדיו עדיין עובדת בה.

אחרי שנות הרפואה והצבא ושנות היזמות, מעוז פתחה את העידן של שינדל במגזר הציבורי. ב־2013 הוא עבר למיזם שנקרא סטארט־אפ ניישן סנטרל, של מחברי רב־המכר "סטארט־אפ ניישן" דן סניור וסול זינגר. מדובר בעמותה לקידום חדשנות ויזמות ישראלית באמצעות חיזוק הקשרים עם שותפים ומשקיעים בעולם. שינדל הספיק לנהל אותה פחות משנה, עד שהגיעה שיחת טלפון מהראל לוקר, מנכ"ל משרד ראש הממשלה דאז, שביקש ממנו להתמודד במכרז לניהול ישראל דיגיטלית — רשות שהוקמה באותה עת כדי לשלב טכנולוגיות חדשניות בעבודת הממשלה כדי לסייע בצמצום פערים חברתיים. שינדל זכה במכרז.

"כשקוראים לך מהממשלה ויש לך הזדמנות להשפיע ברמה הלאומית, אתה הולך", הוא מסביר. אלא ששוב מדובר בכהונה קצרה יחסית, שנתיים בלבד, שהסתיימו בעזיבתו בטונים צורמים בעקבות סכסוך עם השרה הממונה גילה גמליאל. "היה לה מאוד חשוב שהרשות תעבור ממשרד ראש הממשלה למשרד שלה, לשוויון חברתי, ומכאן הדברים פחות הסתדרו מבחינתי, היו לנו חילוקי דעות משמעותיים. אבל זה לא משנה, תמיד הפוקוס שלי היה על בניית מנוע הצמיחה הבא של ישראל".

אז עכשיו במקום לבנות את מנוע הצמיחה מתוך המגזר הממשלתי, אתה בונה אותו מבחוץ ומקבל על זה הרבה מאוד כסף.

"הכסף הוא לא לב העניין, כשהלכתי לעבוד במגזר הממשלתי מכרתי את כל המניות שהיו לי בחברות שהייתי מעורב בהן. בכלל, אני חושב שבעולם הטכנולוגיה היום עוסקים יותר מדי במשקיעים. אנחנו רק המעודדות, מקסימום המאמנים; הכוכבים על המגרש, מי שקובעים את התוצאות, הם אנשי הטכנולוגיה, היזמים ומנהלי החברות".

ניכר שהוא נהנה מהמגע עם היזמים. בחברות הקיימות כיום בפורטפוליו של אמון, כאמור, שליש אמריקאיות והשאר ישראליות. "בישראל אנחנו רואים בגדול מה שציפינו לראות, אבל ההפתעה הגדולה היא בארצות הברית — הפעילות שלנו שם יותר גדולה משציפינו, בזכות הרשת הפעילה מאוד של ישראלים וישראלים לשעבר, כך שאנחנו מקבלים גישה לחברות שלא חשבנו שנגיע אליהן".

האופטימיות של שינדל נוגעת לא רק להשקעות, אלא גם להישגים. "אנחנו מעריכים כי מתוך תשע החברות בקרן השנייה, שלוש־ארבע יונפקו בשנה־שנתיים הקרובות", הוא מספק הכרזה שלרוב אינה אופיינית לאנשי הון סיכון. "זה מוקדם יותר משחשבנו — התוכנית המקורית הניחה אקזיט ראשון ב־2022, אחר כך הקדמנו את זה ל־2021 אבל עכשיו מבינים שזה יוכל לקרות כבר השנה".

אז הצ'קים הגדולים שאתם רושמים מבחינתכם כבר מוכיחים את עצמם?

"חלק מהנישה שזיהינו היא של חברות ישראליות קטנות שלא ממצות את הפוטנציאל שלהן ולכן נאלצות להימכר לחברות גדולות, בסכומים קטנים. למשל, חברה ששווה מיליארד דולר או אפילו 3 מיליארד, ונמכרת ב־60-50 מיליון דולר כי היא לא מביאה מספיק הכנסות, או אישור של ה־FDA או את החבילה הקלינית השלמה. עוד צ'ק של 40-30 מיליון דולר זה לפעמים כל מה שעושה את ההבדל. אנחנו בודקים חברות לעומק, בצוות של הקרן יש עוד רופאים מלבדי, צוותי השקעה עובדים חודשים על כל עסקה, נכנסים גם למדע וגם לצד העסקי, ולכן כשאנחנו רושמים את הצ'ק אנחנו כבר ברמת ביטחון יחסית גבוהה.

"כך שאם חוזרים להשוואה לסופטבנק, ואני לא יודע אם זו מחמאה או בעיה, שם בדיוק טמון ההבדל: בעוד סופטבנק עובדת עם נגיעות נקודתיות בתחום של טכנולוגיות בריאות, אנחנו מפוקסים אך ורק עליו. ונמשיך להחזיק גם בחברות שיונפקו".

אחת הדוגמאות הבולטות לחברה שמתקרבת אל קו הסיום, ואחת ההשקעות המפתיעות של אמון, היא BiondVax הישראלית. היא הוקמה כבר ב־2003 כדי לפתח חיסון אוניברסלי לשפעת, הונפקה בתל אביב ב־2007, אבל אכזבה את המשקיעים, והמייסד רון בבקוב נקלע לחקירה בחשד לשימוש במידע פנים והודה, בתיק שנסגר בהסדר מותנה. לפני כשלוש שנים היא נמחקה מהמסחר כאן ומאז נסחרת רק בניו יורק (שם הונפקה ב־2014). במקביל אמון השקיעה בחברה 3 מיליון דולר לפי שווי של 15 מיליון בלבד, וכיום החברה נסחרת לפי שווי של 115 מיליון, כך שהקרן, שמחזיקה בשליטה, כבר מורווחת משמעותית. אבל באמון מחכים לפריצה הגדולה. "ברבעון הרביעי של השנה הם יסיימו את הניסוי הקליני הגדול ביותר של חברה ישראלית אי פעם, בהשתתפות 12 אלף אירופאים. אם הניסוי יצליח החברה תהיה שווה הרבה יותר כסף", אומר שינדל. "הטכנולוגיה הקיימת של חיסוני שפעת היא אנכרוניסטית, מתבססת על הזנים שראו שנה קודם, וזה מפספס. בביונדווקס הובילה את הפיתוח פרופ' רות ארנון, מממציאי הקופקסון. ואחרי שיגמרו לטפל בשפעת יהיה אפשר לעבור לפיתוח חיסון לקורונה", הוא מוסיף, ברוח הימים האלה.

זו חברה שכבר יותר מ־15 שנה מחכים שתפרוץ, שתצליח, וזה עוד לא קרה. מה השתנה?

"ביונדווקס היא דוגמה לאופן שבו אנחנו מסתכלים על חברות שרצות כבר שנים ועברו מסע ארוך ומעייף ועוד לא קרה כלום. בשלבים האלה קרנות אחרות בדרך כלל כבר לא מתעניינות — אם לא קרה כלום עשר שנים זה כנראה לא מעניין. זה לא נכון, לפעמים כשאתה מרים את המכסה מנוע אתה מגלה שזה מדהים".

הנפקה היא אסטרטגיה פחות פופולרית בשנים האחרונות, אבל נראה שאתם אוהבים אותה. למה לכם כאב הראש הזה, בעיקר כשברוב החברות בתיק שלכם מעורבות גם חברות תרופות או קרנות ענק אחרות שיכולות פשוט לקנות את כל החברה?

משמעותית. גיוס מהציבור הוא לרוב גדול מגיוס ממשקיע אסטרטגי".

אחת המועמדות הבולטות להנפקה בפורטפוליו של אמון, כפי שנחשף ב"כלכליסט" בתחילת ינואר, היא איילה פארמה, שעובדת על תשקיף לגיוס של 100 מיליון דולר לפי שווי של כחצי מיליארד. החברה, שהוקמה רק לפני שלוש שנים בידי קרן IBF (Israel Biotech Fund), מפתחת תרופות לטיפול בסרטן דם מסוג מיאלומה נפוצה. אמון הובילה את הגיוס הראשון של החברה עם הראל ביטוח (17 מיליון דולר ב־2018), את הסבב השני כבר הובילה ענקית התרופות נוברטיס (10 מיליון דולר, בשנה שעברה).

הנפקה נוספת באופק, כנראה לפי שווי גבוה יותר, היא של CartiHeal הישראלית, שפיתחה טכנולוגיה לגידול סחוס אנושי מאלמוגים. "בקרטי היתה התקדמות משמעותית באחרונה", אומר שינדל, "הם פרסמו תוצאות ניסוי שהראה 95% הצלחה וקיבלו אישור לא לגייס חולים נוספים לניסוי, אלא רק להמשיך במעקב אחרי המטופלים הקיימים".

השווי שלה עתיד להיות גבוה יותר מאיילה פארמה? אחרי הכל היום התפיסה היא שאין טעם להנפיק חברות בשווי של פחות ממיליארד דולר.

"קרטי פונה לשוק של שחיקת סחוס בברכיים, שמגלגל 30 מיליארד דולר בשנה רק בארצות הברית — כל ניתוח להחלפת ברך עולה 50 אלף דולר, ויש 600 אלף ניתוחים כאלה בשנה — ועוד פי שניים בשאר העולם. קרטי מאפשרת הליך פחות פולשני ויותר זול, וללא אשפוז — הרופא מבצע חתך בברך כדי לחשוף את הסחוס ואז עושה משהו שדומה לסתימה בשן, לוקח שתל קטן מאלמוג של קרטי וסוגר את הברך. אחרי שלושה ימים מתחילה עבודה של תאי גזע של הגוף כדי להצמיח סחוס חדש וגם את העצם מתחת".

‍ושוניות האלמוגים משלמות על זה?

"השתלים קטנים מאוד, ופיסת אלמוג קטנה יכולה להספיק להרבה חולים. לחברה יש מלאי אלמוגים".

לדברי שינדל, "חברה בשלה נוספת היא Theranica מנתניה, שפיתחה מדבקה לטיפול במיגרנה: היא מתלבשת על הזרוע ומשדרת זרמים קלים, מתחת לסף הכאב, שמסיטים את המוח מכאב הראש. בשנה שעברה המדבקה נכנסה לרשימת המוצרים המבטיחים של המגזין 'טיים', ועכשיו התחילו המכירות". במקרה של תרניקה (בראשות שמעון אקהויז, מוותיקי תעשיית הפארמה הישראלית) הטיימינג של אמון היה מוצלח במיוחד: היא השקיעה בחברה 35 מיליון דולר במרץ, חודש לפני אישור ה־FDA.

עוד ברשימה MDClone, שבונה מאגרי מידע עבור מערכת הבריאות ומספקת תובנות רפואיות. "זה הביג דאטה האולטימטיבי — כל הנתונים הרפואיים אמיתיים אבל הפרטים האישיים של המטופלים מומצאים ולכן אין שום שיקולי פרטיות. כך מתאפשרת יצירת בסיסי נתונים ענקיים כמאגרים משותפים לבתי חולים שונים".

שינדל מסביר שכמו נכט עצמו, עוד לא מעט מתעשרי טכנולוגיה מקומיים פונים בתקופה האחרונה לעולם ה־Health Tech. למשל אמנון בר לב, לשעבר נשיא צ'ק פוינט, שמונה לאחרונה ליו"ר פעיל של MDClone.

"אנשים עוברים לתחום כי הם מבינים שזה יהיה הדבר הבא. לצד המעבר של מריוס ושל אמנון יש מעבר של עוד אנשי טכנולוגיה פרופר — מסייבר, מפינטק, מ־AI — אנשים שמאוד חזקים בתעשייה וכבר אחרי אקזיטים. זה שילוב של פוטנציאל כלכלי גדול וגם של הרצון לסייע לעולם — הם ממשיכים להאמין בקפיטליזם ובעליונות טכנולוגית, אבל זה שהם יכולים לנצל את העוצמות שלהם להאצת הריפוי זה גיים צ'יינגר. חלק חושבים על הוריהם, ילדיהם, על עצמם. אם אני יכול לזהות מוקדם ולפתור בעיות כגון אלצהיימר או סוכרת, זה נוגע לכל אחד".

אחד האנשים האלה הוא ניר קלקשטיין, ממייסדי ענקית האלגו־טריידינג פיינל, שהקים את Medial EarlySign. החברה, שזכתה להשקעה של אמון, בעצם מיישמת את גישת האלגו בעולם הרפואה, ומפתחת אבחון מוקדם של מחלות על סמך ביג דאטה.

לצד ההבטחות יש גם אכזבות, חברות שברור שלא יממשו את ההבטחה?

"יש שלוש חברות שמחקנו וגם זה חלק מהביזנס. יש כנראה גם הרבה חברות שאמרנו להן 'לא' והיו צריכות להיות 'כן' גדול. לכל הקרנות יש את האנטי פורטפוליו, קרן בסמר האמריקאית למשל אמרה בהתחלה לשני הליצנים בגוגל 'בשביל מה צריך עוד מנוע חיפוש'".

ומנגד כשאתה, גם כרופא וגם כמשקיע, שומע על ניסוי מכריע שנכשל, מה התחושה?

"זה מתסכל, אבל זה חלק מהביזנס. זה קרה לנו כבר כמה פעמים עם יזמים, ובסוף אתה חושב גם על מנוע הצמיחה — אבל גם על החולים".

למה התחושה היא שאת כל הטכנולוגיה הרפואית המתקדמת הזאת בקושי רואים בארץ?

"צריך לשנות את הרגולציה בארץ, ואת הפתיחות. צריך להיות יותר זריזים באישורים לתרופות ומכשירים, התהליכים פה מיושנים ואטיים. חסרים אנשים וחסרים משאבים. יש המון מוצרים שכבר אושרו בארצות הברית ובאירופה והרגולטור בישראל לא מאשר אותם. אבל אנחנו לא מפסיקים לפעול כדי לקדם את זה, גם באמצעות יוזמת 8400 — קואליציה של 400 בכירים ומשקיעים שעסוקים במשימה הזאת". במקביל שינדל פועל להקים בישראל סניף של ה־FDA, הרשות האמריקאית לאישור מזון ותרופות; מגעים בעניין כבר החלו עם שר האוצר האמריקאי סטיב מנוצ'ין, ומשלחת של ה־FDA אמורה להגיע לביקור. "סניף מקומי של ה־FDA יקל מאוד על החברות המקומיות ויחסוך להן עלויות", מסביר שינדל. "אפשרות נוספת שנבחנת היא שהממשלה תשנה את הרגולציה כך שיתאפשר כאן תהליך קליני לקראת השלבים המכריעים באישור ה־FDA".  

ובסוף, באיזו מחלה היית הכי רוצה שיצליחו לטפל?

"העניין הכי קריטי והכי דרמטי הוא סרטן, מחלה שנוכחת ברוב המשפחות. בטיפול בסרטן יש הרבה מאוד פריצות דרך בטיפול וריפוי של סוגים שונים, ובחמש השנים הקרובות נראה עוד כאלה".

‍