"אמריקה עוד לא ראתה פשיסט בבית הלבן. אין לה מושג מה לעשות"

במרכז ללימודי איטליה של אוניברסיטת ניו יורק ישבה פרופ' רות בן־גיאת, היסטוריונית המתמחה בפשיזם, אוטוקרטיה ופרופגנדה, ועשתה את מה שהיא עושה מ־2015: הנידה ראש. הרבה לפני שטראמפ זכה בפריימריז הרפובליקנים אמרה בן־גיאת שיש לו סיכוי טוב לנצח, ושאם זה יקרה, אמריקה תעלה על מדרון מסוכן. מעטים רצו לשמוע. "ב־2015 התחלתי לכתוב על טראמפ, כי כל הסימנים היו שם: הציוצים הגזעניים, הרטוריקה האלימה נגד התקשורת ומוסדות הדמוקרטיה", היא אומרת. "בתחילת 2016 כתבתי מאמר על הסכנה הטמונה בכת שנוצרת סביבו, ואיש לא רצה לפרסם את זה. חשבו שזו היסטריה".

במבט לאחור, זה גרוע יותר ממה שציפית?

"זה בדיוק כצפוי. אני הרי לא נביאה, הכל נמצא בספרי ההיסטוריה".

אז למה האמריקאים נראים כל כך אדישים?

"ארצות הברית גובלת בשתי מדינות ידידותיות ואחר כך יש אוקיינוס. זו מדינה ענקית, ויש בה הרבה אנשים פרובינציאליים שאין להם דרכון, וּודאי לא מכירים את ההיסטוריה שמעבר לים, כך שהקרקע תמיד היתה מוכנה לרגע שבו אדם מופקר יגיע למערכת הפוליטית ויפגוש את הנסיבות המתאימות.

"האמריקאים מעולם לא ראו פשיזם מול העיניים ולא מזהים אותו. האנשים הראשונים שכתבו לי היו פליטים שנמלטו ממדינות קומוניסטיות או מחונטות באמריקה הלטינית, שאמרו שהם פוחדים. אם לטראמפ תהיה קדנציה שנייה, ארצות הברית כפי שאנחנו מכירים אותה לא תהיה עוד".

ב־2016, כשטראמפ הבטיח לחקור יריבים פוליטיים, לבצע פשעי מלחמה ולאסור על מוסלמים להיכנס לאמריקה, אמרו שהוא מתבדח. עכשיו הוא מדבר על קדנציה שלישית, מה שמנוגד לחוקה — ושוב אומרים שהוא מתבדח.

"גם מוסוליני התבדח על להיות דיקטטור, כשאמר 'אני אשלוט 20 שנה'. לאיטלקים עוד אפשר לסלוח, כי לא היה להם תקדים להשוואה, אבל לנו יש תקדימים. טראמפ לא מתבדח. כשמייקל כהן, פרקליטו שיושב בכלא, אמר 'אם טראמפ יפסיד, הוא לא יעזוב את הבית הלבן', הנהנתי. לפי התסריטים ההיסטוריים, זה בדיוק מה שעלול לקרות. הוא יגיד שהבחירות היו מזויפות. ויש מיליציות ימניות חמושות שייענו לקריאה שלו.

"פוליטיקאים מושחתים חייבים חסינות, וכדי להיות חסין טראמפ צריך להישאר בשלטון וגם לבנות שושלת. זה לא מקרי שהם התחילו לזרוק לאוויר את השם של איוונקה ל־2024, וזה לא מקרי שהיא מגיעה לכל מיני אירועי ענק שאין לה מה לחפש בהם, כמו ה־G7, ומתחככת עם מנהיגי עולם".

בן־גיאת (59) היא בת לאב ישראלי שהיה בפלמ"ח ונלחם במלחמת העצמאות ואם נוצרייה מסקוטלנד, שהתיישבו בפסיפיק פאליסיידס, אזור מבוסס בפאתי לוס אנג'לס. "גדלתי בלי שום קשר ליהדות אירופה ובקושי שמעתי על השואה", היא נזכרת, "אבל פסיפיק פאליסיידס היתה מקלט של פליטים מפורסמים מהנאצים. הסופר תומאס מאן, המלחין ארנולד שונברג, המחזאי ברטולד ברכט, כולם התיישבו בשכונה. המורה שלי למתמטיקה בתיכון היה הבן של שונברג. כך התחלתי להתעניין במה שגרם לאנשים לברוח מהממשלות שלהם עד הצד השני של העולם".

היא למדה היסטוריה באוניברסיטאות UCLA וברנדייס, התמקדה בפשיזם האיטלקי וכתבה שישה ספרים שעסקו בו, וכעת משלימה כתיבת ספר חדש על עלייתם ונפילתם של דיקטטורים מיתולוגיים. שנות נשיאותו של טראמפ הפכו אותה למרואיינת מבוקשת בתקשורת האמריקאית שנזקקה, לראשונה, לשיחות עם מומחים לשלטונות אוטוקרטיים.

"התחלתי לדאוג כשראיתי את העצרות הראשונות של טראמפ ב־2015", אומרת בן־גיאת, "היה לו סלוגן קליט ומתוחכם, 'Make America Great Again', וכובעים שמזוהים רק איתו, והוא העמיד את הקהל לשבועת אמונים. מבחוץ זה נראה מגוחך ומצחיק, אבל אני לא צחקתי: הוא הבין שברגע שהוא מחבר אותם אליו באופן רגשי, הם יאמינו לכל מה שיגיד. יש ביניהם כאלה שיודעים שהוא משקר כל הזמן, והם אוהבים את זה. בעיניהם הוא דופק את הממסד ככה".

מתי הבנת שהוא ינצח בפריימריז?

"כשהוא אמר שהוא יכול לירות במישהו בשדרה החמישית בלי לאבד תמיכה. מועמד שמתפקד בנורמות דמוקרטיות לא אומר דבר כזה, אבל טראמפ עבד בנורמות טוטליטריות כבר מההתחלה. בפיליפינים, הנשיא רודריגו דוּטֶרטֵה אמר 'אם אנצח, יישפך דם'. בברזיל, הנשיא ז'איר בּוֹלסוֹנארוּ אמר 'אני אחנוק הומואים'. בארצות הברית, טראמפ אמר 'אני אהרוג מישהו ולא יקרה לי כלום'".

מה יש בו שגרם לאנשים להשתעבד לו ככה?

"הוא זיהה דרישה בשוק הפוליטי למישהו שירגיע את הציבור הלבן שחרד מפני השינויים הדמוגרפיים.

"כמו הרבה שליטים טוטליטריים, טראמפ בא מרקע של בידור ושיווק ומיומן בזיהוי טרנדים. להיטלר לא היתה טלוויזיה, אבל כבר בשנות העשרים הוא ידע לעמוד מול המראה ולהתאמן על ג'סטות.

"טראמפ גם בנה לעצמו פוזה של מיליארדר מצליחן שמוקף נשים יפות, וזה הקסים הרבה אמריקאים, למרות שבמציאות המון יוזמות שלו היו כישלונות ותרמיות. שימי לב שבדברים שאכפת לו מהם, ושהיו מפתח לניצחונו, הוא עקבי וממושמע: גלוריפיקציה עצמית, גזענות, סקסיזם. הוא גם מצוין בלספר סיפור: הוא מאוד אמוציונלי, מדבר על אהבה ושנאה, 'אנחנו והם'. הוא נתן לאנשים מרירים תחושת שייכות".

יש משהו שהפתיע אותך בקרב תומכיו?

"רק האופן שבו הוא הפך לסוג של ישו בעיני אוונגליסטים. בהתחלה לא הבנתי איך נוכל שהוא תוקף מיני ובוגד בנשותיו הופך למישהו שמימי עבור נוצרים אדוקים. אבל ככל שקראתי על זה יותר, התברר שאוונגליסטים תמכו ותומכים בשליטים טוטליטריים, מהיטלר ועד בולסונארו".

עד עכשיו לא ברור מה גרם לטראמפ להחליט לרוץ לנשיאות. לפי כל מי שנכח לצדו בליל הבחירות, הוא לא היה אז מאושר במיוחד. "חלק מההחלטה לרוץ בא מהמקומות שגורמים לרוב המצביעים שלו לאהוב אותו: שנאה יוקדת לאובמה", אומרת בן־גיאת. "אי אפשר להמעיט בעוצמת הזעם של חלקים גדולים באמריקה הלבנה על כך שהיה להם נשיא שחור. המטרה העיקרית של טראמפ היא למחוק את הנשיאות ההיא, כחלק מהצהרה של שלטון לבן. כמעט בכל יום הוא מבטל משהו שאובמה עשה, מהגנות על איכות הסביבה דרך ביטוח בריאות, ולאחרונה אפילו יוזמת האוכל הבריא בבתי ספר של מישל אובמה.

"אבל עכשיו, ב־2020, הנשיאות היא כבר יותר מזה עבורו. כמו כל נרקיסיסט, הוא צריך עוד ועוד מהערצת ההמונים. תחילה הוא היה המלך של טראמפ אורגניזיישן, אחר כך היה לו קהל גדול יותר בטלוויזיה, ועכשיו הוא נשיא ארצות הברית".

הבסיס שלו יודע שהוא לא באמת אדם עממי?

"באוטוקרטיה, ברגע שאתה מתחייב לשליט, אתה רוצה שיהיה לו טוב, ולא אכפת לך אם זה בא על חשבונך. טראמפ בילה שנה שלמה מהנשיאות באתרים ששייכים לו. שליש מהזמן הוא עושה כסף פרטי מהנשיאות, באור יום — ומצביעיו, שלכאורה התמרדו נגד האליטות, מקבלים את זה באהבה.

"גם בזה הוא בדיוק כמו שליטים טוטליטריים אחרים: המיליארדר שיושב על אסלה מזהב, אבל מתנהג כמו איש של העם. שליטים כאלה משחקים את המשחק על ידי שימוש בשפה וולגרית. אצל ולדימיר פוטין הכל מצ'ואיזם, הוא אמר דברים כמו 'אני אתלה אותו מהביצים'. טראמפ מקלל ומאיים: הוא לא יגיד 'תפטר אותה' אלא 'Take Her Out'. הוא מצדיק אלימות של שוטרים. הוא עולב בצורה חיצונית של אנשים ובאינטליגנציה של נשים שחורות. המפגן הזה של בריונות הוא מוטיב קלאסי אצל אוטוקרטים".

הוא גם נמנע ממקומות שבהם לא יקבל הערצה.

"אנשים כאלה חייבים לחיות בבועה, האגו שלהם לא יכול להתמודד עם הידיעה שיש מי שלא אוהבים אותם. מוסוליני עלה לשלטון ב־1922. שנה אחר כך, בביקור בשוויץ, עיתונאי אמר לו משהו מעליב, אז הוא לא יצא מאיטליה 15 שנה, עד שנסע לגרמניה. טראמפ הלך למשחק פוטבול באוקטובר האחרון ושרקו לו בוז, ויכולת לראות תדהמה מוחלטת על פניו".

בגלל זה אדם שהעמיד פנים שהוא מפטר אנשים בטלוויזיה, אף פעם לא מפטר אותם בעצמו כנשיא?

"כן. וגם כי לא מספיק לפטר, צריך להשפיל פומבית. פינושה בצ'ילה פיטר אנשים בטלוויזיה, מובוטו בזאיר פיטר במהלך עצרות, וטראמפ מפטר בציוץ. רקס טילרסון, שהיה מזכיר המדינה, ישב בשירותים וקרא ציוץ שפיטר אותו. מה משפיל יותר מזה?"

רֵיינס פּרִיבֶּס, ראש הלשכה הראשון שלו, פוטר בציוץ, אבל גם כיום הוא עדיין מגן על טראמפ.

"המנהיג משפיל אותך מההתחלה, כדי שתדע את מקומך. טראמפ עשה את זה גם למייק פנס, סגנו. הוא התעלם ממנו במשך שבועות, ופנס מסתובב בעולם וסופג השפלות שבכלל מיועדות לטראמפ.

"המקרה הכי קיצוני הוא של ג'ף סשנס, התובע הכללי הראשון שלו. טראמפ התעמר בו פומבית במשך חודשים ובסוף פיטר אותו. עכשיו סשנס רץ שוב לקונגרס, והציוץ הראשון שלו היה השתחוות מלאה לטראמפ. הוא רוצה לשקם את מעמדו, אבל בשביל זה אתה חייב להשפיל את עצמך שוב".

איך דבר כזה קורה לאנשים חזקים באמריקה?

"זה באמת מקומם. במשטרים אפלים אחרים היו הורגים או כולאים אותך אם היית מתנגד, אבל פה זו בכל זאת אמריקה. אלה פוליטיקאים של עשרות שנים, אנשי צבא ומודיעין לשעבר, אין להם מה להפסיד — ועדיין, איש אינו עומד ומגן על הדמוקרטיה".

שום דבר לא יגרום לרפובליקנים לנטוש אותו?

"כשאליטות חותמות על עסקה עם שליט הן לא עוזבות. הדבר היחיד שמשחרר אותן מהשתעבדות זה הפסד במלחמה או משבר כלכלי. דברים כמו שחיתויות, שבירת חוקים או שערוריות סקס לא משנים".

בנובמבר תלך ארצות הברית לבחירות שבעיני בן־גיאת הן החשובות ביותר שלה, אולי אי פעם. גם היום, היא סבורה, מעט מאוד אנשים ומוסדות מתייחסים למה שקורה ברצינות הנדרשת. התקשורת נמצאת די גבוה בצמרת הדאגות של בן־גיאת.

"צריך להסתכל עליו בפרספקטיבה של טוטליטריות, לא דמוקרטיה — אבל התקשורת האמריקאית לא מצוידת בכלים האלה, אז הכל מסוקר כאילו זו פוליטיקה רגילה", היא אומרת. "למשל, היועצת שלו, קליאן קונוויי, היא אשת פרופגנדה. מראיינים יודעים שהיא משקרת ועדיין נותנים לה במה כי הם מרגישים מחויבות דמוקרטית, אבל זה לא ממשל דמוקרטי. אנשים אומרים 'צריך לתת כבוד למוסד הנשיאות', אבל טראמפ לא רוצה להיות חלק מהמוסד הזה: המשימה שלו היא להרוס את המערכת ולהרוויח ממנה".

אמרת שלא תופתעי אם הוא ייאחז בשלטון גם אם יפסיד. מה הצבא יעשה במקרה כזה?

"אני לא יודעת. בהתחלה חשבתי שדווקא הצבא יגביל אותו ויגן על הדמוקרטיה. טראמפ מינה כמה גנרלים וכולם סמכו עליהם, אבל הם כבר מזמן לא שם וגם לא אומרים כלום. הוא פיטר אלפים מהשירות הציבורי וייצר אווירה כזו שאלפים אחרים עזבו מרצונם. משרד החוץ, למשל, התרוקן מאנשי מקצוע.

"לאורך ההיסטוריה, שליטים אוטוקרטים היו בדרך כלל פושעים או אנשי עסקים מושחתים, והמשיכו להתנהל באותה צורה כשהגיעו לשלטון. ברלוסקוני שמר על מראית עין של דמוקרטיה, אבל כופף אותה והעביר חוקים שמנעו ממנו ללכת לכלא. טראמפ יהיה הרבה יותר גרוע אם תהיה לו עוד קדנציה".

למה אנשים לא יוצאים לרחובות?

"שאלה טובה. הפגנות ענק בלתי־אלימות הן קריטיות בהתנגדות למשטר טוטליטרי. יש להן השפעה גדולה, ודאי על מישהו שמייחס חשיבות עליונה לטלוויזיה. אחת הבעיות היא שהאמריקאים רואים בטלוויזיה הפגנות אדירות בהונג קונג ובסנטיאגו בירת צ'ילה, שבהן אנשים מסכנים את חייהם למען הדמוקרטיה — ולא מבינים שעליהם לעשות אותו דבר לפני שיהיה מאוחר מדי".

‍