ביומיום אני לובש חליפת שלושה חלקים, חפתים, עניבה ומטפחת משי בכיס. גם לאתר בנייה חם ומאובק אגיע עם חליפה, לעולם לא בג'ינס או במכנסי ברמודה. בעיניי זה לכבד את המקצוע. החליפה מכניסה אותי לדמות, להלך רוח יצירתי ומפוקס יותר.פעם בחמישה חודשים, כשאני במילאנו, ברומא, בנפולי או בפירנצה, אני קונה חמש־שש חליפות לחצי שנה. בעבר רכשתי מותגים כמו ולנטינו, הוגו בוס, ארמני, אבל היום לא מעניין אותי המותג, רק שיהיה יפה. אין טעם להשקיע הון עתק בחליפה, ואז באתר בנייה משהו נשפך עליה והיא נהרסת. אני משקיע באיכות, אבל לא בשם.

יש לי קוד לבוש ברור מאוד: אלגנטי, אלה המדים שלי. לכל אחד יש את הפֶטיש שלו. בקטע הזה אני "של פעם" – אוהב מאוד עניבות, חליפות, חפתים ואת מטפחת המשי המרובעת הקטנה שבדש, שנקראת בצרפתית "פּוֹשֵׁט" ומזכירה לי וילון שאי אפשר בלעדיו. עכשיו אני מחפש שעון שייקשר לחליפה. זה כיף. לפעמים צוחקים עליי, אבל אני אוהב את זה.