בסיבוב הקודם, בסוף 2016, הודיעה פסברג (67) על פרישתה מכס מנכ"לית אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית. מסיבות פרידה נחגגו, ארגזים נארזו, אבל אז יצאה אינטל למהלך העסקי הגדול ביותר שלה בישראל — רכישת מובילאיי ב־15 מיליארד דולר.

עם החתימה על העסקה קיבלה פסברג הצעה שלא יכלה לסרב לה: להיות אחראית למיזוג של מובילאיי בתוך אינטל. ענקית המעבדים נחשבה מפשלת סדרתית בכל הקשור לרכישות, כפי שפסברג עצמה מודה. בשנים 2010–2017 הוציאה החברה 30 מיליארד דולר על שורת רכישות, מאלטרה ועד מקאפי, אך אלה ייצרו לה תוספת שנתית של 4 מיליארד דולר בלבד לשורת ההכנסות. כך שהאתגר להוביל מיזוג שיצליח לשם שינוי היה מפתה מדי.

במבט לאחור ברור שעסקת אינטל־מובילאיי הובילה למפץ גדול בתעשיית הטכנולוגיות לרכב הישראלית. למעשה היא הקימה כאן תעשייה חדשה, מֶכָּה של כל מי שמנסה להתחרות בענקיות הטכנולוגיה שנמצאות במרוץ חימוש אדיר על הבכורה בשוק הרכב האוטונומי. חברות הרכב מגייסות מאות מיליוני דולרים בכל שנה וישראל נהפכה לאבן שואבת של מרכזי חדשנות רכב, ממרצדס ועד פורד.

גם ההכנסות שידרו אופטימיות. בדו”חות הכספיים האחרונים של אינטל הסתכמו הכנסות מובילאיי ב־879 מיליון דולר — צמיחה נאה של 26% בשנה ופי 2.5 לעומת 2016, שנת העצמאות האחרונה של מובילאיי.

אבל אז בא אמנון שעשוע עצמו, המוח שמאחורי מובילאיי ומי שעדיין משמש מנכ"ל החברה, וכרת את הענף שעליו ישבו כולם: במכתב מיוחד שפרסם לפני כחצי שנה הודה שעשוע כי חזון הרכב האוטונומי יידחה, ובינתיים יהיה ניתן ליישום בתחבורה ציבורית בלבד. אינטל שוב נותרה עם שאלת 15 מיליארד דולר פתוחה ועם לא מעט באזז בתעשייה כי שילמה יותר מדי תמורת מובילאיי.

מה מלמד עיתוי הפרישה שלך על מצב המיזוג בין אינטל למובילאיי? העבודה שם הסתיימה?

"דיברתי על זה הרבה עם אמנון. במיזוג הזה עשינו חוסר מיזוג. רצינו לתת להם לעשות את מה שהם יודעים בלי להפריע. 80% מהמיזוגים נכשלים כי כשעושים רכישה מפשיטים את החברה הנרכשת ומתעלמים מפערי תרבות. ההנהלה פורשת ואחרי שנתיים לא מבינים עבור מה שילמו".

איך בכלל הגעת לתפקיד הזה? היית חלק מהמו"מ על רכישת מובילאיי?

"לא הייתי מעורבת במו"מ, אבל בריאן (קרזניץ', מנכ"ל אינטל דאז) הבין שצריך מישהו ישראלי שחי בארץ ודובר עברית, אבל גם מוכר ומשפיע באינטל העולמית. מישהו מספיק חזק שיכול להסביר לנפשות הפועלות באינטל למה אין אינטגרציה. היו שם נוגדנים מאוד חזקים שרצו לשים את מובילאיי על מערכת IT של אינטל ולהשוות את התגמול של העובדים. במצב כזה מובילאיי היו מבלים את כל הזמן רק בזה במקום לעבוד".

אז השכר של אנשי מובילאיי בעצם שונה מזה של אנשי אינטל?

"הוא אחר, במובילאיי התגמול יותר מוטה מניות ובאינטל יותר מוטה שכר קבוע. היינו בטוחים אגב שאחרי שלוש שנים תהיה בזה אינטגרציה, אבל במפתיע, גם אחרי ששני הצדדים קיבלו הצעה לעבור לשיטה השנייה, אף אחד לא רצה לגעת בתגמול שלו".

עד כמה אמנון עדיין במובילאיי?

"אלף אחוז, הוא מנהל את מובילאיי ומדווח לבוב סוואן (מנכ"ל אינטל). לא היתה שום חלוקה בינינו — הוא המנהל ואני המאפשרת. התפקיד שלי היה לתת להם כל מה שהם צריכים ולהיות המתורגמנית. מרבית הרכישות נכשלות כי אין מתורגמן. בדקתי למשל מה קרה ברכישת אינפיניון (אינטל רכשה ב־2010 את חטיבת התקשורת האלחוטית של חברת הטכנולוגיות הגרמנית) — המנכ"ל היה גרמני מבריק, אבל הנהלת אינטל לא הבינה אותו קונספטואלית, והוא לא הבין מה אינטל רוצה ממנו. גם אז כבר ביקשתי להיות מתורגמנית כי ראיתי מהתחלה שזה הולך להיכשל".

אינטל שילמה תמורת אינפיניון 1.4 מיליארד דולר כדי לפצות ולו במעט על הפספוס הגדול שלה בפיתוח מעבדים לסמארטפונים, ולהיכנס במקום זה לרשתות הסלולריות עצמן, אולם גם כאן נחלה כישלון — אחת ההחלטות הראשונות של סוואן עם כניסתו לתפקיד היתה להיפטר מהפעילות שנמכרה ביולי האחרון לאפל במיליארד דולר בלבד.

בדצמבר רכשתם את הבאנה לאבס, מפתחת שבבי בינה מלאכותית, ב־2 מיליארד דולר. גם שם תיישמו את מודל האי־מיזוג?

"הרעיון לאי־מיזוג נולד בהסכמה שבין אמנון לבריאן על עצמאות מובילאיי, כי בריאן הבין שאם הוא שילם 15 מיליארד דולר, כדאי שיישאר מזה משהו. אבל הרכישה של הבאנה שונה מאוד. היא נקנתה בגלל יכולות בינה מלאכותית ותצטרף לתוך הפעילות הקיימת של אינטל בתחום".

למרות זאת, בענף דווקא רווחת הסברה כי רכישת הבאנה תוביל להפסקת הפעילות הקודמת של אינטל בתחום הבינה המלאכותית, שמתבססת בעיקר על רכישתה המאכזבת של Nervana האמריקאית ב־2016 תמורת 408 מיליון דולר.

מנכ"ל טבע קור שולץ אמר השבוע שההצלחה שלה לכאורה ברכישות נבעה מכך שלא עשו אינטגרציות. אבל המשמעות היא שטבע לא מינפה את הסינרגיה כדי לחסוך בעלויות, מה שמאלץ אותו עכשיו לסגור עשרות מפעלים ולפטר אלפי עובדים.

"לזה קוראים 'deal thesis', ניתוח שמכינים לכל עסקה ומפרט את המרכיבים שצריך לדאוג שיקרו כדי להחזיר את ההשקעה. אם לטבע לא היה ניתוח כזה, היא לא ראויה לעשות רכישות".

זו ראייה אידיאליסטית שלכל עסקה יש ניתוח ארוך שמקדים אותה. אבל הרבה רכישות מתבצעות מתוך פחד, שאינטל מכירה מצוין: “אם אני לא אקנה, המתחרה שלי יקנה”.

“ישבתי בהמון שיחות עם מנכ"ל אינטל קפיטל וונדל ברוקס (שלו דיווחה בתפקידה האחרון — ס.ש) על איך נבנה הרציונל בעסקת מובילאיי. זו לא חתיכת נייר שאתה זורק, אלא בדיקת עומק של מה קורה במציאות מול התכנון. המדדים הם הכנסות ורווחים”.

לפי התוכנית הזו, בתוך כמה זמן אתם אמורים להחזיר את ההשקעה? בינתיים ההכנסות של מובילאיי מהוות בקושי 1% מהכנסות אינטל.

"הנייר התייחס לפיתוח רחוק וקרוב. ההשקעה תוחזר ב־2025, אם נגיע לנהיגה אוטונומית עד אז".

אבל שעשוע עצמו אמר שזה לא יקרה, והרי לא שילמתם 15 מיליארד דולר תמורת צפצפה לאוטו. מבחינה ארגונית זו אולי הצלחה, אבל ברמת הטכנולוגיה וחזון הרכב האוטונומי — אתם תקועים.

"קודם כל, מכרנו עד היום 54 מיליון יחידות של 'הצפצפה'. וחוץ מזה, ההשקעה במובילאיי נתנה לאינטל מנוע צמיחה אמיתי. כל האנליסטים שנסעו ברכב האוטונומי שלנו אמרו 'וואו' ושזה מתקדם יותר ממה שחשבו".

זה חסר משמעות כשהעיכוב אינו בטכנולוגיה, אלא במה שמסביב לה: רגולציה ומוכנות השוק.

"אם הקשבת טוב לאמנון הוא אמר שהדחייה היא בשוק הפרטי, אבל בתחבורה הציבורית הרכב האוטונומי מתקדם לפי התכנון".

אבל תחבורה ציבורית היא שוק לא מספיק גדול.

"היא דבר אחד שקורה מתוך שורה של דברים שכלל לא היו על השולחן כשחתמנו על העסקה. קחי את הדאטה, למשל. הרכבים שנוסעים עם המערכת הקיימת של מובילאיי משרטטים מפות מדויקות מאוד, שחברות רבות זקוקות להן. המפות לא רק מראות את הרחובות, אלא גם איפה יש בורות בכביש ודברים חשובים נוספים. מובילאיי כבר חתמה על חוזה ב־60 מיליון דולר עם מרכז המיפוי הממשלתי בבריטניה, וזה בכלל לא היה בחישובים. זו ההסתכלות המדהימה של אמנון".

בזמן שאינטל מרחיבה את פעילות מובילאיי שמרוכזת בירושלים, את המפעל החדש שתכננה להקים בקריית גת היא הכניסה להקפאה. פסברג מסבירה כי אינטל עסוקה כעת בעיקר בהקמת מפעל באירלנד, שעומד לייצר מעבדים של 7 ננומטר, ובחישוב מסלול מחדש בארצות הברית לאור רפורמת המס של טראמפ (מס החברות נחתך דרמטית ל־21% ובמקביל הועלה המס על הרווחים שצברו התאגידים מחוץ למדינה), שהפכה את ההשקעות מחוץ לאמריקה לכדאיות פחות. כרגע, מודה פסברג בין השורות, עתידה של ההרחבה בישראל לוט בערפל. בשלב זה אפילו לא נקבע אם המפעל המקומי יתמחה ב־7 ננומטר או ב־5 ננומטר.

הקפאת המפעל היא סוגיה נפיצה עבור אינטל, שבמשך השנים עוררה ביקורת ציבורית על הטבות המס המפליגות שקיבלה. רק בסוף 2018 הכריזה אינטל כי תשקיע בישראל 10 מיליארד דולר תמורת מענק של 9.1% מההשקעה המתוכננת, כלומר כ־3.5 מיליארד שקל. לצד הסכום, אינטל אמורה לקבל עוד מענק אזורי של 4% ולשלם מס חברות מופחת של 5% (במקום 23%) על הפעילות החדשה.

עד כמה ההחלטה להקפיא את המפעל החדש מושפעת מהרפורמה של טראמפ?

"צריך להסתכל על השינויים בעולם כל הזמן. מי שלא מסתכל נרדם בשמירה, ואצלנו כבר שנה אף אחד לא מסתכל בגלל הבחירות. טראמפ נותן הטבות למפעלים שלנו באריזונה ואורגון, שלא קיבלנו מעולם. מדינת ישראל התבססה על ההנחה שכל עוד המס פה נמוך יותר מאשר בארצות הברית, יהיה בסדר. אבל זה כבר לא המצב".

אז אינטל חוזרת לארצות הברית?

"אינטל היא חברה עסקית. אי אפשר להזיז את המתג ביום, מה שמושקע בישראל או באירלנד הוא כבר פה, רק צריך לדאוג שיתחדש".

כיום כבר יש מי שאומרים שגם כך יש כאן יותר מדי חברות בינלאומיות, שמנפחות את השכר ומקשות על הסטארט־אפים המקומיים.

"הרדיפה אחרי השכר היא אסון. תמיד הייתי בקונפליקט כשהביאו אותי לדבר עם חברות זרות שרצו להשקיע בארץ. זו תחרות על אותו מאגר כוח אדם”.

איך אינטל מתמודדת עם התחרות על העובדים? אתם גדולים, אבל לא ענקיים ועשירים כמו אמזון או פייסבוק וגם לא סקסיים כמו סטארט־אפ.

"החברות התחילו להבין שלא צריך להתחרות על השכר של כולם, רק על הקצוות. תחלופה שנתית סבירה של כ־5% מכוח האדם מכניסה רענון, וזה לא רע".

אף שאת מרבית שנות הקריירה שלה בילתה פסברג בהייטק, שורשיה נטועים עמוק בלואו טק. את התואר הראשון בכימיה ופיזיקה עשתה עוד בדרום אפריקה, ארץ הולדתה. לאחר שעלתה לישראל ב־1975 סיימה גם תואר שני בכימיה באוניברסיטה העברית. לאחר הלימודים פנתה לקריירה בהוראה עד שב־1983 רצתה להתמנות לתפקיד מנהלת בית ספר בירושלים וסורבה. המכשול הזה גרם לה לעזוב את ההוראה ולהתחיל קריירה כמהנדסת באינטל.

כמורה לשעבר, לא מטרידים אותך פערי השכר האדירים? עבודתו של מורה חשובה לעתיד ישראל לא פחות מזו של מהנדס בגוגל, אולי אפילו יותר.

"זו בעיה ענקית. בגלל זה רציתי להקים כאן תעשייה נלווית, וזה הכישלון הגדול ביותר שלי. רציתי שאת כל הכימיקלים והגזים שאינטל צורכת נוכל לייצר במפעלים שיוקמו ליד. למשל, מפעל אמוניה. עשיתי את החישוב הכלכלי כשהיה מחסור באמוניה ברמה העולמית, ויכולנו גם לייצא את זה. עיריית דימונה כבר הסכימה למפעל, אבל לא הצלחתי לגייס חברות כמו בזן וכיל לשתף פעולה. כדי לקדם דברים כאלה — את הציונות של המאה הזאת ולא הציונות של העבר — חייבים אנשים עם חזון ותשוקה. אחת השגיאות הגדולות שבטר פלייס עשתה היא שלא הביאה את רנו להקים מפעל ייצור בארץ. אף אחד לא רצה לדבר על הטבות לתעשיית הרכב, אז הקימו את המפעל בטורקיה".

בסביבת פסברג מספרים שבמסגרת מאמציה היא הגיעה גם לארז ויגודמן, אז מנכ"ל טבע, בהצעה להקים מתקן אמוניה, אך זה סירב ואמר כי גם טבע לא מייצרת את חומרי הגלם שלה.

מה הפער הבריא בין שכר של מהנדס לשכר של מורה בעינייך?

"אני לא אנקוב במספרים. צריך לתת לשוק לעשות את שלו. אבל אנשים שהולכים לאוניברסיטה צריכים לדעת שיוכלו להרוויח משכורת סבירה ולא להתרוצץ בין שתי עבודות הוראה".

כמה עובדים צריכים להיות בהייטק? הרי כבר היום אנחנו עם שיעור המועסקים בענף הגבוה ביותר בעולם?

"הבעיה שלנו היא לא הגידול של ההייטק, אלא הטיפול באלה שלא שם. אם זה הוראה, כימיקלים או שירותים. אנחנו מדינה שלא יודעת לתת שירותים. אחד היתרונות שלנו כישראלים מול אינטל העולמית הוא שאנחנו אף פעם לא אומרים 'אי אפשר'. זה דנ"א שאסור לנו לשכוח ולוותר עליו. אנחנו יותר מדי חושבים שכל מה שקורה באמריקה זה טוב וצריך להגיע לפה. צריך שתקום כבר ממשלה, שתתפנה לחשיבה נכונה על חינוך, בריאות ותעשייה. בהייטק לא צריך לטפל".

עם חזון מוסדר, נראה שדרכך לפוליטיקה סלולה.

"לא, מה פתאום. השקעתי מספיק, עכשיו אני רוצה להיות עם בעלי, שכבר פרש במאי. אנחנו אוהבים מאוד את איטליה, ויש לנו בית במארקה. את לא יודעת איפה זה, נכון? בגלל זה בדיוק יש לנו בית שם".