"גרטה והענקים" מאת זואי טוקר וזואי פרסיקו (הוצאת אגם) מזכיר מעשייה או משל של איזופוס, וכך הוא מתחיל: "היה היתה ילדה שחיה בלב יער יפהפה. בוקר אחד, משהו לא היה בסדר": היער נהרס, בעלי החיים נקלעים למצוקה והזאב מבקש את עזרתה. האחראים למצב הם הענקים, כלומר בני האדם: "הם היו שם מאז ומתמיד, אבל כעת הם היו גרועים מאי פעם", ו"כולם פחדו מהם. כולם חוץ מגרטה". הילדה התמה עם שתי הצמות מתגייסת לעזרת היער והחיות ומארגנת הפגנה שבסופה הענקים מבטיחים להתחשב בסביבה. כמתבקש מספר ילדים, זה נגמר ב"סוף טוב, הכל טוב". ובהצלחה לקואלות.

הספר "גרטה: סיפורה של הילדה שרצתה להציל את כדור הארץ" מאת ולנטינה קמריני וּורוניקה וצ'י קראטלו (הוצאת תכלת) פונה לקהל בוגר בכמה שנים, וגם בו הגיבורה הראשית אינה הפלנטה, כי אם גרטה. הספר נצמד לנקודת מבטה של הצעירה, ש"בוקר אחד באוגוסט, בעיר שטוקהולם שבשבדיה (...) החליטה שהיא לא יכולה להתעלם יותר מהבעיות שמסכנות את כדור הארץ". זהו פרק נוסף של "גרטה נגד העולם", ובעוד היא מודאגת, "נראה היה כאילו איש בעולם לא מתייחס לבעיות האלה ברצינות". הספר מתאר כיצד באמצעות הפגנות, פוסטים באינסטגרם ונאומים, גרטה מצליחה לטלטל אפילו את מנהיגי העולם, ש"המשיכו להתנהג באופן ילדותי" ו"התעלמו מבעיות הסביבה משום שפחדו מהמורכבות שלהן". בספר טונברג מושווית לרוזה פארקס, ונאמר ששמונה חודשים לאחר שפצחה בשביתה, "סוף סוף העולם התחיל להבין עד כמה המצב חמור". העולם כולו על כתפיה.

ככל שהילדים גדלים, ניתן להעביר להם תכנים מורכבים יותר. כך עושה "קוראים לי גרטה ויחד נציל את העולם" מאת ולנטינה ג'יאנלה ומנואלה מראצי (הוצאת אגם), שמשתמש בטונברג כנקודת מוצא לעיסוק בהרחבה בשינוי האקלים והשלכותיו, בסוגיות של מיחזור, זיהום מי שתייה וכו'. הספר אף מגדיל עשות ומציין שגרטה מתמודדת עם אספרגר, מפרט את הקשיים הכרוכים בתסמונת ומציע כי מה שנתפס כמגבלה, דווקא סיפק לה יתרון: בזכות היעדר עכבות חברתיות היא יכלה להתמסר למאבק.

הספרים על גרטה מלאים כוונות טובות ומנסים להנגיש תוכן מדעי שגם למבוגרים קשה לתפוס. ובכל זאת הקריאה בהם מעוררת חוסר נוחות. כדי לעורר הזדהות הכותבים מתמקדים בילדה אחת. זהו צעד מתבקש אולי בכתיבת סיפור ילדים, אבל בו טמונה הצרה: הספרים משכפלים את אותם דפוסי חשיבה שהובילו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים — תרבות שמקדשת גיבורים אינדיבידואליים ועטורי תהילה, יחידים נשגבים שמתעלים על כל השאר, ושהסולידריות בה היא רק בונוס מתוק. במסווה של ספרים אקולוגיים, אנחנו בעיקר מקבלים ספרי העצמה לילדים, מהז'אנר הנפוץ של "תרצה — תצליח".

אבל חברה של אינדיבידואלים היא המתכון לאסון אקולוגי. כי בחברה כזאת הזבל של אדם אחד הוא הבעיה של מישהו אחר. כי במחיר המטרה העליונה של הגשמה עצמית, אנחנו מתעלמים מהרעיון של טובת הכלל. ספרי "גרטה" הם דרך מבורכת לעורר מודעות. אך הדור הבוגר כבר מוכרח להכין את הדורות הבאים — ועוד קודם לכן, את עצמו — לשינוי רדיקלי בהרבה. שינוי מחשבתי שמציב את הסביבה שלנו לפנינו בסדר העדיפויות. התשובה לא טמונה בילדה אחת נדירה שתציל את כולנו, אלא בהמון ויתורים ושינויים מצד כולנו. רק אם כולנו נרצה, אולי נצליח.