המשימה

"אני מרגישה כמו חייל לוחם שנקרא לפעולה. כל המקצוע הוא שליחות, קל וחומר בסיטואציה שכזו. זו התגייסות לא רק שלי, אלא של כל בית החולים, מבחינתי זו זכות להיות במקום הזה"

רגע קשה במיוחד

"הודענו לאחד השוהים שהוא חיובי, כלומר נשא. זו שיחה קשה שצריך לעשות ברגישות, באהבה, ולהכיל את החששות שלו"

סדר היום

"הבוקר מתחיל בשיחות טלפון או וידיאו עם השוהים בבידוד, לשמוע מה שלומם. הם לוקחים לעצמם סימנים: לחץ דם, חום, סטורציה, דופק, משטח אף, באמצעות ציוד שהוכנס לחדרים שלהם מבעוד מועד והם תודרכו איך להפעיל. הבדיקות נאספות דרך חלון זכוכית כפול: כל שוהה פותח את החלון בצד שלו, מניח את הדגימה בין החלונות, ואחר כך אחת האחיות, ממוגנת היטב עם מסיכה וכפפות כפולות, אוספת את הבדיקות. בבוקר יש גם 'ביקור רופא' דרך המסכים. בשעות הארוחה הם יוצאים מהחדר, כל אחד בתורו, וניגשים לנקודת החלוקה לאסוף את האוכל. יש להם עמדה לזריקת זבל דרך שרוול מיוחד"

למרות הבידוד

"הם יכולים לצאת לסיבוב רגלי במתחם, כל אחד בנפרד. עובדים סוציאליים משוחחים איתם דרך המסכים. מצלמות מתעדות אותם כל הזמן, ואנחנו מקפידים להסתכל במסכים, לראות שהכל תקין, שלא קרה כלום, שאף אחד לא יצא מהחדר. וזה גם מה שעושים במשמרת הלילה. ואנחנו גם מדברים עם השוהים כל היום, ונוצר קשר אישי. מאפשרים להם לדבר על כל נושא, כדי לשבור קצת את הבידוד שלהם"

החשש

"אני בהחלט חוששת, וחשבתי פעמיים אם להתנדב, אבל במקצוע הזה הסיכונים רבים, אפשר להידבק בהרבה הזדמנויות. ואנחנו מתמגנים נכון, נזהרים, מבודדים מהשוהים בבידוד, זה מרגיע"

השליחות

"אני חלק מבית חולים שדה שקם בשיבא, צוות משימה של עובדי בית החולים שהוכשרו למשימות מיוחדות. הצוות הוקם בספטמבר, בדצמבר יצאנו לסמואה לטפל במגפת חצבת שפרצה שם ועכשיו הקורונה זו ההקפצה השנייה שלנו. הצטרפתי לצוות הזה כי חיפשתי משהו מעבר לשגרה של העשייה במחלקה, שיאפשר לי מפגש עם תחומים שלא נגעתי בהם. וכן, יש גם אלמנט זוהר כזה של 'וואלה, בוא נלך ונציל את העולם'"

במשמרת

"מעבר לבדיקות ולתפעול של המתקן הזה, אנחנו עושים לשוהים הפעלות כדי להפיג את השעמום, חושבים כל הזמן איך להנעים את הזמן שלהם — להיות סגור בחדר של מטר על מטר במשך תקופה זה לא פשוט, אני מנסה להבין כמה לא פשוטה הסיטואציה שבה הם נמצאים. בלילה, כשרגוע יותר, אפשר גם לקרוא איזה ספר טוב, ואני עושה בעיקר משמרות לילה"

הפחד

"יש אלמנט של חוסר ודאות, אבל פחד זו לא המילה הנכונה. אני די רגוע ומרגיש בטוח במה שאנחנו עושים, בכלים, בידע ובמעטפת של בית החולים. וכל יום אנחנו לומדים משהו חדש על הקורונה, כנראה זה לא כזה נורא ודרמטי כמו שזה נשמע בהתחלה. אני בטוח שהאנשים ששוהים אצלנו ונמצאים בחוסר ודאות מרגישים ההפך, הם כבר כמעט חודש בסוג של בידוד"

הפרופורציות

"יש שני שוהים שאובחנו כנשאים של הנגיף, והם במקום הנכון, תחת עינינו הבוחנות, לא זרוקים בבית. כך אנחנו זוכים להגן על בריאות הציבור. אנחנו לא מכירים מספיק את הנגיף וניזונים רק ממידע שמגיע מהמזרח הרחוק. כשהתמונה כל כך חלקית, אני חושב שההחלטה לבודד את הקבוצה הקטנה הזאת היא נכונה. אותי מפחיד אלה שחוזרים מתאילנד או יפן, לא ממש נעתרים להוראה של משרד הבריאות להישאר בבידוד ביתי ומסתובבים בינינו"