ממה נמות השבוע?

ד"ר קרן לנדסמן

הקרצייה שתגרום לכם לדמם מכל איבר בגוף

שם מדעי: Crimean-Congo Haemorrhagic Fever
איפה אותר: פקיסטן
מקור הרוע: האדמה

מה קרה?
אם אי פעם הייתם צריכים סיבה שלא לעבוד כרפתנים, הכירו את קדחת דימומית קרים־קונגו (CCHF), שנפוצה, למרבה הצער, גם במזרח התיכון ועוברת לרוב בעקיצת קרציה, מבהמות לבני אדם. השנה היא מככבת בפקיסטן, שם נרשמו כבר 36 מקרי מחלה מתחילת השנה, כמחציתם הסתיימו במוות.

מה זה בכלל?
לאנשי בריאות הציבור אין דמיון מפותח במתן שמות, כך שאפשר להבין מהשם שמדובר בקדחת שגורמת לדימומים בכל הגוף שנפוצה בין חצי האי קרים ברוסיה לקונגו באפריקה. המחלה גם יכולה לעבור מאדם לאדם בעקבות מגע עם דם, הפרשות או רקמות נגועות של אדם חולה.

מה זה עושה?
כאבי שרירים, חום, הקאות, כאבי גרון, שלשולים, עצבנות, פריחה ושינוי במצב ההכרה. כל זה כלום לעומת המנה העיקרית, שהיא דימום מכל איבר פנימי, המוביל לכשל כליות, כבד וריאות, עד אובדן הכרה ומוות.

מה הסיכוי למות מזה?
33%.

מה עושים נגד זה?
החדשות הטובות הן שיש טיפול תרופתי בשם ריבאבירין (המוכר גם מהטיפול בנשאי HIV), שמסייע להאטת התקדמות הווירוס ולעזרה בהחלמה.

כידוע לקוראינו, הדרך הטובה ביותר להינצל ממחלות היא מניעה! אבל למחלה זו עוד אין חיסון וקשה למנוע עקיצת קרציות בבעלי חיים, ולכן קשה למנוע העברה של המחלה מבעלי חיים לבני אדם. עם זאת, אפשר לנסות להפחית את הסיכון לעקיצת קרצייה על ידי שימוש בבגדים ארוכים, כילות ודוחי חרקים. בנוסף מומלץ להקפיד להשתמש בביגוד מגן ובכפפות בכל מגע עם דם, הפרשות או רקמות של בעלי חיים. או למצוא חלומות קרייריסטים שאינם כוללים רפת ו/או דיר.


ד"ר קרן לנדסמן היא מומחית באפידמיולוגיה ובריאות הציבור וחברה בעמותת מדעת.

בשביל מה נחיה השבוע?

יותם יעקבסון

לפסוע תחת חופת שלכת מוזהבת

איפה: גרגטי, גיאורגיה
מתי: ספטמבר־נובמבר
איך מגיעים: אוטובוס מטביליסי לכפר סטפנצמינדה (לשעבר קזבגי), ומשם ברגל או בג'יפ לגרגטי

כנסיית טסמינדה סמבה (השילוש הקדוש) שמעל הכפר גרגטי (Gergeti) שבקווקז הגבוה נהפכה לאחד האתרים המוכרים ביותר בגאורגיה, ולא בכדי; מראה המבנה העתיק הניצב במרומי פסגה על רקע מחינוורטסוורי, אחת הפסגות הגבוהות בקווקז שצורתה כקרמבו, מרהיב ביופיו.

הזמן המושלם לבקר במקום הוא הסתיו, אז מתרחש כאן מופע קסום: חורשת הלבנים המכסה את המפנה הצפוני של ההר, שעליו ניצבת הכנסייה, לובשת להרף שלכת ונצבעת זהב. ההליכה תחת חופת העלים המצהיבה הזאת, אפילו לזמן קצר, מאפשרת התנתקות מהמציאות הסוגרת, מתכון בדוק לשלוות נפש.

צילום: יותם יעקבסון

עד לאחרונה חצתה דרך הרכב הבוצית שהעפילה אל הכנסייה את החורשה וניתן היה להתרשם מהמראות הקסומים גם תוך כדי הנסיעה, אבל לאחרונה הדרך שופצה והתוואי שלה השתנה. מי שרוצה להלך בחורשת הליבנים, חייב לעשות זאת ברגל. ואתם יודעים מה? היא ראויה למאמץ הזה, שאינו גדול במיוחד ויאפשר לכם להלך בה לאט ולספוג את המראות כראוי.

כנסיית גרגטי היא רק אחד מהאתרים לאורך "הדרך הצבאית" שקושרת בין גאורגיה לרוסיה, שלה היסטוריה מרתקת ורבת תהפוכות. המלכה תמרה, בת המאה ה־12, הקימה לאורך הדרך מגדלי תצפית ושמירה שחלקם נראים עד היום. בדרך זו הגיעו בשנת 1783 הכוחות הרוסיים של יקטרינה הגדולה, שכרתו הסכם ידידות עם המלך הגאורגי ארקלה השני, ובדרך זו פלשו כוחות גדולים יותר, 18 שנה לאחר מכן, כשהופר ההסכם וגאורגיה סופחה לרוסיה.

את ההיסטוריה העצובה הזאת מנציחה אנדרטה שהוקמה כאן ב־1983 לציון 200 שנות שעבוד של העם הגאורגי. או כמו שהרוסים קוראים לזה: אנדרטת "אחוות העמים".