"אני לא אויבת של חברות הטכנולוגיה, אני אויבת של התנהגות רעה"

אבל דבר לא הכין אותה לאביב 2017, אז הפכה בן לילה לאחת הרגולטוריות המבוקשות בעולם. במאי הטילה על פייסבוק קנס של 110 מיליון יורו, משום שזו שיקרה לאיחוד בעניין רכישת ווטסאפ והצהירה שלא תוכל להצליב בין נתוני המשתמשים בשתי הפלטפורמות. חודש לאחר מכן היא קנסה את אלפבית, חברת האם של גוגל, ב־2.42 מיליארד יורו, לאחר שהתברר שמונופול החיפוש ניצל את כוחו כדי לבלום תחרות כשהטה לטובה את תוצאות החיפוש של שירותי השוואת המחירים השייכים לו. כעבור עוד חודש היא קבעה שממשלת לוקסמבורג הפחיתה לאמזון את שיעור המס באופן לא חוקי בשנים 2006–2014, והורתה לה לגבות מהחברה 250 מיליון יורו. בינואר 2018 היא קנסה את קוואלקום במיליארד יורו כיוון ששילמה לאפל מיליארדי דולרים כדי שלא תרכוש שבבים מהמתחרות; ביולי היא הטילה עליה עוד קנס, הפעם 242 מיליון יורו, בגין ניצול לרעה של הדומיננטיות שלה בשוק הסלולר. ממש באותו יום היא הנחיתה על גוגל עוד קנס, הפעם של 4.34 מיליארד יורו, בגין שימוש בפרקטיקות לא חוקיות מול יצרניות מכשירי אנדרואיד כדי לחזק את דומיננטיות מנוע החיפוש שלה; במרץ 2019 היא קנסה שוב את גוגל במיליארד וחצי יורו, בגין ניצול לרעה של כוחה בתחום הפרסום אונליין. בין לבין קנסה את מסטרקארד ב־570 מיליון יורו בגין הגבלת האפשרות של סוחרים ליהנות מתנאים טובים שמציעים בנקים במדינות אחרות, אגב הפרה של כללי ההגבלים העסקיים באיחוד. על הדרך גם גיוונה את הפורטפוליו וקנסה את אסוס, פיליפס, פיוניר, דנון ומרנץ בסך כולל של 111 מיליון יורו, בעקבות תיאום מחירים; לאחרונה גם השיתה קנס של 32 מיליון יורו על שתי חברות מזון משומר בהולנד ובצרפת, שוב בגין תיאום מחירים ויצירת קרטל.

לא מפתיע, אם כן, שלווסטגר יש שונאים רבים, בעיקר בארצות הברית. ובעוד האמריקאים לא מהססים להתבטא נגדה בבוטות — טים קוק, למשל, הגדיר את חבות המס שקבעה לאפל "חרטוט פוליטי מוחלט" — וסטגר מתעקשת לא להפוך את העניין לאישי. "אני לא אויבת של גוגל או פייסבוק ספציפית, אלא של התנהגות רעה", היא מבהירה. "רוב החברות האלה די מדהימות. לפעמים, כשאני בוחנת תיקים שאנחנו מנהלים ושנגמרים בקנס, אני ממש תוהה 'למה עשיתם את זה?'. אני חושבת שמה שמוליך את החברות הגדולות בעולם להתנהגות בלתי חוקית היא תחרות. כן, תחרות היא עניין חזק עד כדי כך. לכן כל כך חשוב שהיא לא תיפגע".

בכירי ההייטק פונים אלייך אישית כדי שתרדי מחקירות נגד החברות שלהם? הם לוחצים על הפרלמנט האירופי?

"ובכן, את יודעת, לפעמים זה מגיע אליי ברכילות שבכירי עמק הסיליקון לא מרוצים", היא מחייכת. "אבל זה לא מגיע אליי ישירות, ונראה שהם עדיין שמחים מאוד לעשות עסקים באירופה".

כשמגיעים ממדינה מזרח תיכונית שבה תחרותיות היא כמעט מילה גסה, קשה שלא להתרשם מווסטגר. "מטרתי בהטלת הקנסות היתה פשוטה מאוד: לשרת את האזרח האירופי על הצד הטוב ביותר", היא מבהירה. "אמרתי כבר בשלב מוקדם בקדנציה שלי, שאם בעקבותיה יהיו אירופאים שירגישו שיש להם הזדמנות שווה יותר להצליח, זה ישמח אותי מאוד. קשה כרגע להעריך אם זה קרה, אבל לפחות מחלק מהפידבק שאני מקבלת, נראה שיש לא מעט אנשים שמרוצים מהעבודה שנעשתה ומתיקי המיסוי, משום שזה רק הוגן שכל חברה תתרום את תרומתה היחסית. החברות הגדולות מוזמנות להיות גדולות, אך עליהן לשלם על פי ספר החוקים. זה דבר חשוב גם לחברות קטנות יותר וללקוחות שהן משרתות, שירגישו שזה אמיתי ושהחוק נאכף".

מצד שני יש טענות שהקנסות קטנים מכדי להטריד את חברות הביג־טק, ושהם מוטלים רק לאחר שהפגיעה בתחרות כבר התרחשה - וגם כך הם אינם סוף פסוק אלא תחילתם של מאבקים משפטיים.

"מוקדם לשפוט אם הקנסות יעילים או לא, אבל צריך להבין שהקנס הוא רק אלמנט אחד. שני האלמנטים הנוספים הם שההתנהגות של הנענש תיפסק, ושהתחרות ההוגנת תחזור לכנה. האלמנט האחרון הוא הכי מורכב: קחי למשל את התיק של שירות השוואת המחירים של גוגל, שבו אנחנו עדיין מפקחים. אנחנו רואים יותר מתחרים בחיפוש, ויותר קליקים על מוצרים שנמכרים על ידי המתחרים (לפי נתוני האיחוד, שיעור הקליקים על מוצרי המתחרים עלה מ־6% ביוני 2018 ל־40% במרץ 2019, ר"ד), אבל מעט מאוד טראפיק הולך לאותם מתחרים. אז אני אומרת, 'שניים מתוך שלושה זה לא רע, אבל שלושה מתוך שלושה זה יותר טוב'. אז כמובן שאנחנו ממשיכים לחפש פתרונות, וללמוד, כי להחזיר את התחרות ההוגנת לשווקים הדיגיטליים זה דבר אחר מבשווקים אחרים. אז כן, בהחלט, אנחנו מנסים לחשוב אילו תרופות יידרשו בעתיד על מנת לאפשר שוק פתוח באמת".

חלק מהתרופות האלה נחשפו ב־16 באוקטובר, יומיים לפני פגישתנו, כשווסטגר הורתה ליצרנית השבבים ברודקום לבטל לאלתר סעיפי בלעדיות שבהם חייבה שישה מלקוחותיה, יצרני מודמים וממירים לטלוויזיה — עוד לפני שהתקבלה הכרעה בחקירתה נגד החברה. החלטת־ביניים כזו היא צעד חריג, שבאיחוד לא נעשה בו שימוש כמעט שני עשורים, מאז נקבע סף משפטי גבוה לשימוש בו.

"הכלי הזה תמיד היה קיים בארגז הכלים שלנו", אומרת וסטגר. "מאחר שהקצב בשווקים האלה מהיר, ביקשתי מהצוותים שלי לשלוף אותו. אני לא יודעת איך נראה ארגז הכלים שלך, אבל אצלי במגירה התחתונה יש כלים שאני לא חושבת עליהם ביומיום. רובנו משתמשים בפטיש ובמברג, ובזה זה נגמר, אבל שם למטה יש כלים מרתקים. אם אמצא בהם עניין, אולי עבודות היד שלי יהיו יפות יותר", היא צוחקת.

"התחלנו בלהניח את הכלי הזה על שולחן העבודה ולהפנים שכשתגיע שעת כושר, נוכל להשתמש בו", הטון המשועשע שלה הופך חמור סבר. "במקרה של ברודקום יש לנו סיבה טובה לעשות כן: אנחנו כבר יכולים להראות שהחוזים שלה מסבים לתחרותיות נזק שאינו בר־תיקון. כמובן שהחקירה נמשכת, אבל הכלי הזה יאפשר לנו לוודא שהשוק לא אבוד, כי לשבבים האלה יש תוקף קצר, ואם נמתין כמה מחזורי חיים ללא תמריץ לחדשנות, אז מתחרים אחרים — לא רק בשוק הזה אלא גם בשווקים אחרים — יספגו מכת מוות. זאת הסיבה שבגללה, במיוחד כעת, הכלי הזה הופך לחשוב".

חלק מהמתח האינהרנטי בתפקידה של וסטגר נובע מהפער בין הגישה האירופית הזו למקבילתה האמריקנית. כשהיא נשאלת איפה היא מותחת קו בין הגנה על תחרות לבין התערבות בשוק, היא עונה, "זה תלוי בסוג הרגולציה. באירופה תמיד היתה נכונות להסדיר את שוק העבודה. לכן אנחנו מכנים את הכלכלה שלנו 'כלכלת שוק חברתית': היא עוסקת בסוגיות של סביבה, סטנדרטים בעולם העבודה וכולי. המחוקק שלנו קבע שבתוך התשתית הזו אפשר להתחרות.

"כשהתרחש המיזוג השנוי במחלוקת בין באייר למונסנטו, למשל, אנשים אמרו שאנחנו צריכים לנקוט בעמדה פרו־סביבתית. עמדתי הייתה שמיזוג לא אמור לעזור לסביבה, ושהמחוקק צריך לוודא שהחוקים הסביבתיים נשמרים לפני, במהלך ולאחר המיזוג. עכשיו אנחנו דנים באיך עובדים שאינם שכירים וגם לא לגמרי עצמאיים יכולים להתאגד. כמובן שיש מי שחושב שאיגודים פוגעים בתחרות, והם באמת עלולים לפגוע בה, אבל כחברה, אנחנו לא רוצים שתימנע מאנשים הזכות להתאגד".

בארצות הברית, ארץ המוצא של רוב ה"מטרות" שלה, שלטה עד לא מזמן גישה הפוכה לזו של וסטגר — אסכולת שיקגו, זרם של הכלכלה הניאו־קלאסית הגורס שאין להתערב, שחברות שמתמזגות זה דבר יעיל, ושכל מוצר, גם מונופולי, אינו עובר על החוק ובלבד שהוא איכותי וחינמי לצרכן. בנסיבות הללו צמחו ענקיות הטכנולוגיה באין מפריע וצברו כוח עצום שמתחרה בכוחן של מדינות.

אבל לאחרונה, החזית האחידה שנקט השלטון האמריקאי מול ענקיות הטכנולוגיה מתחילה להיסדק. ביולי נערך בקונגרס שימוע לאפל, פייסבוק, גוגל ואמזון שעסק בניצול לרעה של כוחן לבלימת תחרות וחדשנות. מחוקקים מוועדת המשנה להגבלים עסקיים שלחו לחברות דרישה למסמכים פנימיים נוספים. וברקע נשמעים יותר ויותר קולות של פוליטיקאים, ביניהם של המועמדת הדמוקרטית הבולטת אליזבת' וורן, נגד הריכוזיות ובעד פירוק המונופולים — פתרון שווסטגר אגב, מסתייגת ממנו, אלא כמוצא אחרון.

כשאני שואלת מה דעתה על כך שעד כה עמדה לבדה במאבק נגד ענקיות הטכנולוגיה, היא נאנחת. "ובכן, לקולגות שלי מעבר לים יש את הסיבות שלהם לפעול כפי שהם פועלים", היא אומרת, "ומאחר שאני די עסוקה בשנים האחרונות, אני לא חושבת שעליי לבזבז זמן על ביקורת של מה שהם עושים או לא.

"עם זאת, מאוד מסקרן בעיניי שמשרד הסחר הפדרלי ומחלקת המשפטים של ארצות הברית הגיעו להסכמה לגבי חלוקת הסמכויות ביניהם, והתחילו לשאול שאלות באופן אחר מאיך ששאלו לפני חמש שנים. זה חשוב, ואומר ששינינו את הגישה: אנחנו זקוקים לטכנולוגיה, אבל כחברה עלינו להיות מסוגלים לשלוט בצדדים הפחות טובים שלה. אני מקווה שהתיקים שלנו עזרו בהעלאת המודעות — כי כשאנשים רואים שאנחנו שואלים שאלות, אז אולי באמת יש מה לבדוק".

ולא, אחת ולתמיד, היא לא שונאת את ארצות הברית. "בדנמרק אנשים אוהבים את ארצות הברית, ומרגישים חיבור מאוד קרוב לאמריקאים", היא אומרת. "באופן אישי, לבן זוגי יש משפחה קרובה בארצות הברית, ונסענו לשם די הרבה בעבר".

החודש הודעת על פתיחת חקירה בעניין החלטת ממשלת הונגריה להשתמש בכספי ציבור לתמוך במתקן ייצור סוללות של סמסונג. זה איתות לשווקים האסייתיים?

"לא", היא עונה בקוצר רוח, "אין לי מטרות ספציפיות על הכוונת, מלבד וידוא שהתחרות לא נפגעת. ואנחנו לא עושים זאת באמצעות איתות, אלא פשוט אומרים במפורש, 'נראה לנו שהדברים לא מתנהלים כפי שהם אמורים להתנהל', ושואלים שאלות קשות".

היא נולדה לפני 51 שנה בגלוסטרופ, פרבר של קופנהגן, כבתם הבכורה של זוג כמרים לותרנים. בראיון ל"אקונומיסט" לפני שנתיים סיפרה שהפתיחות שאפיינה את ילדותה, כמי שגדלה באזור כפרי ובבית שדלתו היתה תמיד פתוחה, מלווה אותה לאורך כל הקריירה שלה. הדבקות בדת קצת פחות — "אם היה לי מוטו, הוא היה 'האמן באל, פחד מהכנסיה'", אמרה בראיונות בעבר. את שיוכה הפוליטי ירשה מאבי סבה, ממייסדי המפלגה הסוציאל־ליברלית, ומאביה הנס, אף הוא פוליטיקאי מחוגי השמאל, שכיהן זמנית בפרלמנט הדני ב־2012, בזמן שבתו כבר היתה סגניתה של ראשת ממשלת דנמרק הלה ת'ורנינג שמידט.

וסטגר, 1.79 מטר של קסם אישי, נשואה לתומאס ינסן, מורה למתמטיקה ופילוסופיה בתיכון בקופנהגן, ואם לשלוש בנות (23, 20, 16). בעבר דווח כי שתי הגדולות כבר עזבו את הבית בעוד בת הזקונים מתגוררת עם אביה בקופנהאגן, וכי וסטגר, העובדת בבריסל, מקפידה לבקר אותם לפחות פעמיים־שלוש בחודש. "נשאלתי לא פעם אם אני אמא רעה לבנותיי, ואני תמיד משיבה את אותו הדבר: 'הן לא מכירות שום דבר אחר, זו האמא היחידה שיש להן'", אמרה אשתקד ל"ניו יורק טיימס".

היא פצחה בקריירה פוליטית כבר בגיל 21, לאחר שסיימה תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת קופנהגן. פחות מעשור אחר כך, ב־1998, התמנתה לשרת החינוך של דנמרק. ב־2007 נבחרה לראשת המפלגה הסוציאל־ליברלית וב־2011 התמנתה לשרת הפנים והכלכלה ולסגנית ראשת הממשלה. במהלך כהונתה נאלצה להתמודד עם קיצוצים כבדים בתקציב הרווחה של דנמרק, שחמקה אך בקושי מהמיתון העולמי. הזרקור שהופנה אליה הפך אותה לפרקים לפוליטיקאית החשובה ביותר בדנמרק, ואף להשראה לדמות הראשית בסדרת הדרמה "בורגן" — ראשת ממשלת דנמרק הבדיונית, בריגיטה נייבורג, שנאבקת לאזן בין חיים אישיים לקריירה.

אולי זו הסיבה שבאוגוסט 2014 הודיעה ת'ורנינג־שמידט על מועמדותה של וסטגר לנציגת דנמרק באיחוד האירופי. כיום, אגב, מצויה וסטגר בסיטואציה דומה: במאי האחרון היא הכריזה על מועמדותה לנשיאות הנציבות, אך בסופו של דבר תסתפק בסגנות לפון־דר־ליין, שעשתה היסטוריה כנשיאה־אישה הראשונה. כשאני שואלת לגבי השלב האחרון החסר בסולם העץ הישן הניצב במשרדה ("אם אישה שואפת לטפס גבוה, עליה להביא סולם משל עצמה", היא נוהגת לומר), היא צוחקת בעצבנות ואומרת: "זה עדיין רחוק ממני. תשאלי אותי שוב בעוד ארבע־חמש שנים".

פמיניזם ושוויון מגדרי הם נושאים קרובים ללבה של וסטגר, שבזמן הקמפיין לנשיאות האיחוד הצהירה שלא משנה לה מי תיבחר כל עוד תהיה זו אישה. היא גם מדברת בגאווה על כך שלראשונה בהיסטוריה של הנציבות מסתמן איזון מגדרי בצוות הבכיר — 13 נשים ו־14 גברים. "אנחנו עובדים קשה מאוד כדי לוודא שהאיזון הזה יישמר", היא אומרת. "התמונה הקבוצתית שלנו תיראה שונה, וזה דבר נפלא, כי ברגע שנשברת האחידות באיך שאתה נראה, נשברת גם האחידות באיך שאתה חושב".

גם את הפמיניזם שלה היא מבטאת בדרכה הייחודית: היא נוהגת לסרוג במהלך ישיבות, בעיקר פילים (ליורשה בממשלת דנמרק העניקה פיל סרוג במתנה, בליווי מכתב: "סרגתי לך חבר. זהו פיל. פילים הם יצורים חברתיים וחכמים. הם חיים בקהילות ובחברה מטריאכלית. הם לא נוטרים טינה, אבל יש להם זיכרון טוב"). גם סגנון הלבוש שלה — מדובר, ככל הנראה, בפוליטיקאית היחידה בתבל שמשלבת בהצלחה שמלות משי צבעוניות עם נעלי סניקרס — נתפס כהתרסה כנגד חליפות המכנסיים הטיפוסיות לפוליטיקאיות הבכירות, שמשוות להן מראה גברי.

משרדה בבריסל רווי פריטי אמנות ועיצוב, בהם ציורים מודרניסטים, כיסאות קלאסיים צבעוניים של האדריכל הדני ארנה יקובסון ופסל כף יד עם אצבע משולשת, שקיבלה במתנה ממובטלים דניים לאחר שקיצצה את קצבתם. "עבורי זוהי תזכורת שלא כולם רואים את הדברים כמוך, ולא כולם יסכימו איתך. לפעמים זה גם עוזר להבין את עצמך", אמרה בעבר.

וסטגר, כאמור, תמלא בקדנציה הקרובה תפקיד כפול — מחד, תמשיך לשמש כרגולטרית שמרסנת את ענקיות הטכנולוגיה, ומאידך, תופקד על הסדרת הכלכלה הדיגיטלית. במסגרת זו תפקח מקרוב אחר עסקאות שמערבות סחר בביג־דאטה, ותטפל בסוגיות של פרטיות ואבטחת מידע. היא גם תקבל סמכויות חקיקה מוגבלות.

מהן המטרות על הכוונת שלה לקדנציה הבאה? כבר ב־100 הימים הראשונים למנדט היא מתכננת להציג רגולציה לבינה מלאכותית — שעליה היא עובדת בימים אלה עם גוף של 52 מומחים מכל הקשת של התעשייה. "הדבר הטוב היחיד שיוצא מהעיכוב בתחילת הקדנציה הוא שיש לי עוד זמן לעבוד על זה", היא מחייכת. "זה מאוד מאתגר לייצר תשתית לבינה מלאכותית, מכיוון שמדובר בתחום שמוגדר באופן מאוד רופף מחד, ומאוד משתנה מסקטור לסקטור מאידך. בינה מלאכותית בתחבורה ציבורית זה לא אותו דבר כמו בינה מלאכותית ברפואה. המטרה היא לוודא שבינה מלאכותית משרתת אותנו, המשתמשים. האמון בטכנולוגיה הולך ופוחת, ועלינו לנסות למצוא את הדרך הטובה ביותר לעשות את מה שאנחנו עושים באופן שבונה אמון. אנחנו גם צריכים לעשות את זה כמה שיותר מהר, ולדבר עם כמה שיותר אנשים שקשורים לתחבורה ציבורית ולרפואה, כי בלתי אפשרי לבנות אמון מבלי להקשיב".

גם ליברה, המטבע הדיגיטלי החדש של פייסבוק, יעסיק אותה בתקופה הקרובה. "הליברה אמנם עדיין לא קיים, אבל אנחנו כבר שואלים הרבה שאלות כדי להבין איך הוא יעבוד", היא מציינת. "לא מעט אנשים עובדים על זה, כי אם אתה רוצה להמציא מטבע חדש, הוא חייב להיות נתון לאותם תנאים רגולטוריים כמו כל יתר המטבעות". בנוסף, היא מנהלת ברקע חקירות נגד אמזון בגין שימוש במידע, וחושפת כי לאחרונה "שלחה שאלות" בנושאים שונים גם לאפל ולפייסבוק, אבל "מדובר בשלבים מוקדמים מאוד".

אמירתה של וסטגר שישנם "לא מעט אנשים שעובדים על זה" היא אנדרסטייטמנט. כבר כיום מונים הצוותים שלה 900 עובדים, וכעת לדבריה, המספר הזה עתיד רק לגדול באופן שישקף את הגידול בתפקידה.

השינוי בתפקידה יגדיל גם את מספר הצוותים שהיא מנהלת. "בתחילת הקדנציה הראשונה שלי כאן קראתי פרוטוקול של פגישה, ופתאום ראיתי את השם שלי מופיע שם ליד אחד הציטוטים", היא מספרת בחיוך. "חשבתי לעצמי, 'זו אמירה חכמה, יכולתי לומר אותה, אבל לא השתתפתי בפגישה ההיא'. לפני כן, לא הבנתי שכל מי שעובד עבורי מדבר בשמי. אז באופן עקרוני יש לי שיבוטים פה ושם, ועכשיו יהיו לי עוד כמה. הצעתי את זה גם בבית לא מזמן, ואיכשהו זה עורר פחד", היא צוחקת. "בחלק מהתפקידים בהחלט נכפיל את אנשי הצוות כדי להתמודד עם העומס. נצטרך לעשות הכל באופן יותר יעיל, כדי שיהיה לנו זמן לחזור הביתה, לבשל משהו ולצפות במשהו שהוא בזבוז זמן מוחלט".

ומה את עושה כשאת מסיימת יום עבודה?

"האמת היא שזה מביך, אבל ממש עכשיו סיימתי עונה של 'מירוץ הדראג של רופול' (ריאליטי דראג קווינס אמריקאי, ר"ד). זו הייתה חוויה חדשה! ואני גם אוהבת כל מה שמתיישב על התבנית של 'בייק אוף', בנגרות, באדריכלות, בכל תחום. אני אוהבת את הקונספט הזה, כי אנשים לומדים, מתפתחים, מנהלים אינטראקציות, ומשתנים, ואתה כצופה יכול להיות עד לשינוי הזה".