מיד לאחר שנולדתי אמי היתה חולה ומותשת, ובלילות אבא זינק לכל פעייה שלי, חימם, בקבוק וערסל אותי, קרוב קרוב, בגופייה לבנה, שערות חזהו משתלבות בחום גופו, פעימות לבו המרגיעות הופכות לזיכרון של אהבה וביטחון. עד היום, כשנופלים השמים, בימים שחורים, יש לי לפעמים תחושה שאם אבא רק יחבק אותי עם הגופייה הלבנה, הכל יהיה בסדר.

הארון שלי אקלקטי מאוד, צועני, עם הרבה סוגים של תחפושות, פריטים שנעים בין המחויט־דוסי לווינטג'. אני קצת מתחפשת כשאני יוצאת מהבית, זה עושה מצב רוח טוב. בשנייה שמתלבשים באופן מסוים זה מכניס אותך לתפקיד.

אני קונה גם בחנויות יד שניה בחו"ל, ואוהבת להתלבש כמו פעם. אבל לא ברצינות יתרה, חשוב לי לשמור על איזושהי קריצה. זה מבטא משהו שתמיד הייתי — קצת שונה. בגיל 48 בואכה 49 למדתי גם ליהנות מזה.