ממה נמות השבוע?

ד"ר קרן לנדסמן

למות בכנס מהעבודה (ולא משעמום)

שם מדעי: Legionella
איפה אותר: ארצות הברית
מקור הרוע: מזגנים

מה קרה?
אם אי פעם הייתם צריכים סיבה להבריז מכנס מקצועי, הכירו את מחלת הלגיונרים. בשבועות האחרונים אובחנו 140 אנשים שחלו בה. המשותף לכולם הוא שנטלו חלק ב־NC Mountain State Fair, כינוס חקלאי שנמשך עשרה ימים בפלטשר, צפון קרוליינה. מתוך 140 האנשים, 94 אושפזו ושלושה מתו.

מה זה בכלל?
מחלת הלגיונרים התגלתה לראשונה ב־1976, כשחברי הלגיון האמריקאי לקו בזה אחר זה במחלה מסתורית לאחר כינוס מקצועי שבו השתתפו במלון בפילדלפיה. המחלה נגרמת מחיידק ששמו לגיונלה (Legionella), שאוהב לחיות במאגרי מים, כולל כאלה המצויים במזגנים ומשמשים לקירור אוויר. כשהמזגן פועל, נוצרות טיפות מים קטנטנות שבהן שוהה החיידק. מי שמתקרר מאותו מזגן, שואף את הלגיונלה למערכת הנשימה וחוטף דלקת ריאות לא נחמדה.  החדשות הטובות (יחסית) הן שהדלקת אינה עוברת מאדם לאדם (למעט מקרים נדירים).

מה זה עושה?
חום, צמרמורות, שיעול, קוצר נשימה וכאבי שרירים. דלקת הריאות יכולה להחמיר עד כדי מוות.

מה הסיכוי למות מזה?
10% אם אתם בריאים לרוב וקיבלתם טיפול טוב. 25% אם יש לכם מחלה נוספת ברקע.

מה עושים נגד זה?
החדשות הטובות הן שיש טיפול אנטיביוטי למחלת הלגיונרים, עם אחוזי החלמה גבוהים. אבל עזבו שטויות. מניעה היא הדרך הכי טובה לא להידבק במחלה, וכאן השיטה נורא פשוטה — לעולם אל תלכו לכנסים מהעבודה.

ד"ר קרן לנדסמן היא מומחית באפידמיולוגיה ובריאות הציבור וחברה בעמותת מדעת

בשביל מה נחיה השבוע?

יותם יעקובסון

לאתר קיפודניות, אוזני פיל ועץ עשן בגן עדן

איפה: גני בוצ'ארט, קנדה
מתי: כל השנה
איך מגיעים: באוטובוס מוויקטוריה, טיסה או אוטובוס מוונקובר או מעבורת מסיאטל

בדרך כלל האנושות יודעת כיצד לחמוס את הטבע ולהפיק ממנו את המרב בראייה לטווח קצר. מעטות מדי הפעמים שבהן נעשים מעשים לתקן את שנהרס. בחופה המערבי של קנדה, בקצה הדרומי של האי ונקובר, לא רחוק מוויקטוריה, נמצא מקום כזה: גני בוצ'ארט, שבשל יופיים הרב שמם נודע למרחוק. הגנים נוסדו לפני 115 שנה בידי ג'ני בוצ'ארט, אשת בעל חברת מכרות גדולה, שהשתלטה על אחת המחצבות שנטש, כדי להפוך את הפצע המכוער בקרקע לפנינה.

הגן העצום מחולק לארבעה חלקים עיקריים: הגן השקוע, גן ורדים, גן איטלקי וגן יפני. לכל אחד מהאגפים יש אופי מיוחד ושונה. המאפיין את כולם הוא תכנון שבו מתקיימת פריחה מתחלפת לאורך כל חודשי השנה. במרץ מנצים פרחי יסמין וצובעים את שיחי הגן בלבן. אחריהם נמשך הגל הלבן בפריחתם העמוסה של עצי הדובדבן. אפריל הוא מועד פריחתם של פרחי הפקעות והבצלים, ואז יש בגן שפע רב של שושנים, צבעונים, נרקיסים, כלניות ונוריות. ובקיץ נמצא גן הוורדים בשיאו, אפוף כולו ניחוח משכר.

אבל עכשיו הסתיו בעיצומו, זמן הבוגונביליות להשליט כתמי צבע עזים של ורוד, סגול, בורדו, כתום ולבן. יחד עמן נצבע הגן כולו בצבעי שלכת מרהיבים. בולטים במיוחד הם עצי האדר (מייפל) שגוון השלכת שלהם נע בין צהוב עז לכתום ואדום.

צילום: יותם יעקבסון

הסתיו הוא גם הזדמנות לצאת בעקבות הפריחה של כמה מהצמחים עם השמות החמודים בעולם, ובהם קיפודנית (אכיניציאה), אוכמניות־נוי (תרגום חופשי ל־"beautyberry", שקיבלו בעברית את השם המבאס "קליקרפה"), ביתן תהילה (glory-bower, שבעברית שונמך ל"קלרודנדרון"), אוזני פיל (ברגניה) ועץ עשן (קוטינוס).