"הפעם הראשונה שהרגשתי שאולי אני נמצאת במקום הלא־נכון היתה דווקא כשהקמתי חברה משלי", אומרת יזמת הטכנולוגיה טלי בן ארויה (34). "זה היה ב־2013. ישבתי במעין HUB שהוקם עבור סטארט־אפים צעירים בראשון לציון. לא רק שכולם סביבי היו גברים, אלא שאפילו השירותים היו רק שירותי גברים או שירותי נכים", היא נזכרת בשעשוע. ואלה היו רק הבעיות המצחיקות. בהמשך הגיעו הבעיות הממשיות: "ראיתי את הסטארטאפיסטים הגברים מגייסים בקלות עובדים, מי מהחבר'ה בצבא ומי מהפקולטה באוניברסיטה, ולי היה הרבה יותר קשה, כי לא היו איתי הרבה נשים לאורך התחנות האלה.

"בכל פעם שקיבלתי סירוב ממשקיע, המחשבה המיידית היתה שבעצם אומרים לי שהרעיון שלי מטומטם ואני נמצאת במקום הלא־נכון", היא אומרת בגילוי לב שמפתיע לנוכח שפת הגוף מלאת הביטחון העצמי שלה, כמי שבאמתחתה שירות צבאי ביחידת 8200 המובחרת של צה"ל, שנות עבודה רבות בעמק הסיליקון ומשרה ניהולית בכירה בקרן רש"י.

זה בהכרח קשור לעובדה שאת אשה?

"כן. כיום מתוך הניסיון בשטח וגם מהנתונים הסטטיסטיים, אני יכולה להגיד שנשים לא מקימות סטארט־אפים כי יש בכך סיכון גדול יחסית לכישלון. בניגוד לגברים במצב דומה, עבור אשה כישלון כזה הוא אינדיקציה לכך שהיא לא נמצאת במקום הנכון".

אף שחל שיפור מתמיד בתעסוקת נשים בהייטק הישראלי וכיום 30% מעובדי הענף הן נשים, בתפקידים הטכנולוגיים גרידא הנשים מהוות רק 23%, ובתפקידי ניהול טכנולוגיים חלקן כבר יורד ל־16%. ב־15 השנה האחרונות לא השתנה מספר הנשים שלומדות לתואר במדעי המחשב, אף שיש יותר התעניינות שניכרת בזה בנתוני הגיוס לצה"ל, שם חלקן של חיילות ביחידות הטכנולוגיות והסייבר עלה מ־9% ל־17% בארבע השנים האחרונות. ועדיין זה רחוק מאוד מהייצוג של נשים בצבא בכלל.

והבעיה מתחילה עוד קודם לכן. בתקופה האחרונה, על רקע המחסור החמור בעובדי הייטק, מתחילות החברות לגייס אפילו תיכוניסטים לעבודה. מכיוון שכך, כבר בגילאים צעירים מאוד מתחיל להיווצר פער בין הבנים, שרובם חובבי משחקי מחשב מגיל צעיר, לבין הבנות, שמחוברות פחות למחשב בחיי היום־יום שלהן.

‍

לפני כשנה, בתו הגדולה של ארנון דינור (48), אחד השותפים בקרן ההון סיכון המצליחה 83NORTH, היתה לפני גיוס עם הרבה זמן פנוי בידיים. אז הוא הציע לה שבמקום למלצר היא תעביר את הזמן בהזנת נתונים ב־SNAPPY, אחת מחברות הפורטפוליו של הקרן, שבנתה פלטפורמה לחיפוש מתנות לעובדים. "פתאום ראיתי את הבת שלי קמה בשש וחצי בבוקר, נוסעת באוטובוס מכפר סבא לתל אביב ומתלהבת מזה. עד כדי כך שכשהייתי מציע לה טרמפ הביתה בארבע, היא היתה מסרבת כי יש לה עוד הרבה עבודה. והיא היתה נשארת גם אחרי שש בערב", נזכר דינור.

בהמשך הצטרפו אליה חמש חברות, והמסקנה של כולן היתה שהעבודה ה”משעממת" של הזנת הנתונים שינתה להן את הכיוון בחיים. פתאום הייטק לא נראה כמו שדה קרב קר ומנוכר שרק בנים גיקים יכולים להתרגש ממנו. דינור מוסיף גם כי ההתנסות בסטארט־אפ חשפה בפני הבנות גם תפקידים אחרים שקיימים שם, שלא בהכרח קשורים ישירות לטכנולוגיה, כמו שיווק או משאבי אנוש. "החוויה לגמרי שינתה לה את הפרספקטיבה, ומכאן יהיה להן קשה ללכת פתאום לעבוד בבנק".

ההצלחה של הניסוי הקטן נגעה בעצב רגיש של דינור ושותפה נוספת בקרן, לורל באודן. "גם לי וגם ללורל יש שלוש בנות", מסביר דינור, "וכאבא לבנות אני מוטרד בכל פעם שאני סופר כמה מהיזמים שאני רואה מדי שנה הם יזמיות, והמספרים שואפים לאפס. אני פוגש אולי 2,000 יזמים מדי שנה ורק ארבעה מתוכם בממוצע מובלים בידי נשים. מצד שני, מה שמדהים הוא שאם אשה כבר מגיעה לקרן הון סיכון הרעיון הוא כל כך טוב שאנחנו לרוב נשקיע בו".

‍

כששגיא בר, מנכ"ל המרכז לחינוך סייבר בקרן רש"י, שמע על הניסוי של דינור במפגש אקראי עמו, הוא נדלק ומיד חשב על בן ארויה. ב־2014 הקימה בן ארויה את קהילת סייברגירלז, בחסות המרכז ומשרד ראש הממשלה — יוזמה לעידוד השתלבות של נערות במקצועות המחשב כבר מהתיכון ובניית קהילה כדי שלא ירגישו "עוף מוזר" בשטח גברי.

"אם באמת רוצים להגיע למצב שבו נשים יהיו חצי מהתעשייה ולא ינשרו בכל תחנה אפשרית באמצע, צריך לייצר קהילה — אם אני לבד בכיתה, צריך לגרום לי להרגיש שאני לא לבד כי יש עוד הרבה כמוני", אומרת בן ארויה. כיום קהילת הסייברגירלז כבר מקיפה 5,000 תלמידות תיכון ופועלת בעיקר באמצעות מפגשים ביניהן, ארגון הרצאות של בכירות בענף ההייטק, סיורים וביקורים בחברות הטכנולוגיה.

אלא שבן ארויה הרגישה כי ביקורים בחברות הייטק, מעניינים ככל שיהיו, לא מייצרים אצל הבנות את תחושת השייכות והעניין. "צריך להבין שבנים ובנות מגיעים למקצועות המחשבים מסיבות שונות מאוד", אומרת בן ארויה. "אצל הבנים התוכנה היא המטרה. הם מתאהבים בקוד שכתבו, אוהבים לנסות לפרוץ לכל מיני אתרים ואוהבים את המתמטיקה שמאחורי זה. לעומת זאת, אצל הבנות התוכנה היא האמצעי, הכלי. הן חושבות יותר במונחים של איך פיתוח באמצעות תוכנה יוכל לשנות את העולם, לפתח תרופות או כלים אחרים שיעזרו לאנשים. לכן, קשה להן להתלהב כשהן מגיעות לארגוני ענק ויושבות על רצפת הקיוביקלס שלהם". פה נכנס לתמונה דינור.

‍

דינור ממעט לדבר עם התקשורת, אף שהוא חתום על פיתוח אחד המוצרים המזוהים ביותר עם החדשנות הישראלית — דיסק און קי — במסגרת עבודתו באם־סיסטמס של דב מורן, שעשתה אקזיט מפואר ב־1.5 מיליארד דולר ב־2006. משנת 2009 הוא שותף בקרן 83NORTH הישראלית (עוד מגלגולה הקודם כגריילוק), שאוחזת ברקורד מרשים של אקזיטים וחברות פורטפוליו מהנחשקות בעולם, ובראשן וולט, פיוניר, זרטו ו־VIA. רק בתחילת אוקטובר גייסה הקרן 300 מיליון דולר, סכום גבוה לא רק בקנה מידה ישראלי, אלא בקנה מידה עולמי של הענף. יחד עם הגיוס הזה יגיע ההון המנוהל ב־83NORTH ל־1.1 מיליארד דולר. יוניקורן של קרנות הון סיכון.

אבל בקיץ האחרון דינור ובאודן לא ישבו במצגות של יזמים וגם לא היו עסוקים בשיחות עם המשקיעים. הם עסקו בשיבוצים של תיכוניסטיות לעבודה בסטארט־אפים של הקרן. בשיתוף פעולה עם סייברגילרז של בן ארויה הם השיקו את "סייברגירלז קלאב", שבמסגרתו שולבו בחברות הפורטפוליו הנוצצות של הקרן 14 בנות, רובן בוגרות כיתה י"א מאזורים שונים בארץ, מנבטים ואשדוד, עבור במודיעין ופתח תקווה ועד עתלית שבצפון.

בהתחלה הנערות עברו קורס קצר כדי ללמוד את הסלנג המקובל בברנז'ה של הסטארטאפיסטים, להבין מה זה קוהורט ומהו פיבוט, מה צריך לעשות כשמצפים ממך לדבר, ולא פחות חשוב מכך: מה זה תן ביס. הן גם קיבלו הנחיה בכתיבת קורות חיים ונפתח להן פרופיל בלינקדאין.

כל חברה קיבלה בין שתיים לשלוש נערות ובנתה עבורן תוכנית עבודה מיוחדת. רובן החלו במחלקות ה־QA, אבל משם עברו להתנסות במחלקות השיווק או פיתוח המוצר. היתה חברה שהחליטה להפגיש את הבנות רק עם הנשים שעובדות בחברה, ואילו חברת סמפליפיי, שעוסקת באבטחת מידע וסמנכ"ל הפיתוח שלה היא אשה, נתנה לבנות לפתור בעיה אמיתית שהחברה התמודדה עמה במוצר.

‍

מפתיע לגלות כמה מעט ביטחון מרגישות תיכוניסטיות שמגיעות בסך הכל לסביבה צעירה של סטארטאפיסטים, שאמורה להיות טבעית למדי עבור מי שלומדת במגמת מחשבים בתיכון כדי להשתלב בחברה כזאת בעתיד. "בימים הראשונים היה לי קשה", אומרת שי הורוביץ, שלומדת עכשיו בכיתה י"ב במודיעין. "לא רציתי להפריע לאנשים לעבוד, פחדתי לעכב אותם עם השאלות שלי. אבל כשאזרתי אומץ וקמתי מהכיסא הופתעתי מאוד לגלות שאנשים לא רק ענו לי לשאלות, אלא ממש שמחו להסביר לי לעומק".

יתרה מכך, הורוביץ אומרת שאחד הדברים שהכי הפתיעו אותה היה "שיש בחברה נשים בתפקידים בכירים, הן מדברות כמו כולם, בגובה העיניים בלי להתבייש. אני חייבת להגיד שלפני ההתמחות חשבתי שההייטק לא בשבילי. ההיכרות היחידה שלי עם משהו שדומה לזה היא שיעורי מדעי המחשב בבית ספר. שם האווירה תחרותית מאוד, אנחנו מיעוט ומרגישות פחות שייכות".

בחודשים הקרובים יחלו ב־83NORTH ובסייברגירלז את המיונים למחזור הבא של ההתמחות בסטארט־אפים בקיץ 2020, שאמור להיות גדול הרבה יותר מזה שהיה בשנה הראשונה. זאת כדי "להגדיל את בסיס הפירמידה כדי שהמשפך יתמלא", כפי שמגדיר זאת דינור. לדבריו, "לשאול מדוע אין מספיק נשים בהייטק זה קצת כמו לשאול למה אין ראשת ממשלה. לפני שתהיה ראשת ממשלה צריך שיהיו שרות ולפני זה שיהיו חברות כנסת. לכן השילוב של הבנות צריך להתחיל בשלבים מוקדמים ביותר. זה תהליך והוא קורה".