לא רחוק מהכנסייה הזאת, בקווינס, ציינו השבוע יובל ל"Sesame Street", בתוכנית חגיגית שנראית כתמונת הניצחון של הנסון. לא רק כי האיש הצליח להפוך בובנאות לדבר הכי מגניב בסביבה מגניבה למדי (ניו יורק של שנות השבעים). אלא גם משום שחלקו ב"סומסום" הוכיח ששמחה, שטויות וחתרנות הן יסודות הכרחיים בחינוך - או לפחות הביא את הבשורה הזאת אל הטלוויזיה (מלקולם גלדוול התייחס פעם להנסון ועמיתיו כמקבילה הטלוויזיונית של ד"ר סוס).

כמעט מראשית הדרך נרשם קונצנזוס של הורים, חוקרים וילדים על כך ש"סומסום" היא מופת של טלוויזיה, וגם מופת של חינוך, כזה שהוא מלא חוכמה, ערכים ונשמה. התוכנית לא יכלה להציע את כל זה בלי היסודות הג'ים־הנסוניים שלה. כמעט 30 שנה אחרי שהנסון, במותו, חתר תחת כל מה שידענו על טקסי אשכבה בכנסייה, מורשתו ממשיכה להיות החתרנות עצמה - עטופה בנונסנס ומשחקי מילים ובובות מוזרות ודיבוב מצחיק - ורצוי מגיל כמה שיותר מוקדם.