הכל היה מוכן לזינוק של אלעד תשובה לצמרת קבוצת דלק. בנם הצעיר של יצחק וחיה תשובה סומן כיורש הבלתי מעורער של האימפריה העסקית. "בן חמישי אחרי ארבע בנות במשפחה פטריארכלית זה לא עניין קטן", מגדירים זאת מקורבים למשפחה.

יצחק תשובה, בעל השליטה והאיש שעל פיו יישק דבר, העלה את אלעד על "מסלול ההמראה" כבר ב־2006, כשמינה אותו, בגיל 26 בלבד, לסגן יו"ר דירקטוריון הקבוצה ולדירקטור בחברת הביטוח הפניקס. מאותו רגע ובהתאם לתוכניות, אלעד (ששמו הרשמי הוא אלעד שרון, מאז שמר את השם המעוברת שאביו אימץ בשנות השמונים) החל לרכוש ניסיון: נכח בישיבות דירקטוריון, ליווה את אביו לפגישות עסקיות, נפגש עם מנהלי החברות בקבוצה, העלה רעיונות, בחן הצעות.

בראשית 2009 התגלה מאגר הגז תמר, שיזרים בהמשך מיליארדים לקבוצת דלק ויהפוך את יצחק תשובה לאיש העסקים החזק בישראל. באותה שנה דווח כי הבן אלעד מחזיק באופן פרטי ב־4% ממניות אקויטל, שותפתה של דלק במאגר תמר, ושהוא אף בעל מניות משמעותי בבית ההשקעות אקסלנס, שהיה שייך אז לאימפריה העסקית. ההכשרה של אלעד כמיועד לקחת לידיו את מושכות הניהול בבוא היום נמשכה.

"נתנו לו לצמוח וזה נפלא, הוא עושה עבודה מצוינת", אמרה אחותו גל נאור בראיון ב־2010. "בשבילנו, ארבע בנות שפתאום נוסף להן אח קטן, הוא תמיד היה יורש העצר. הנסיך הגיע. ועד היום זה ככה. אין דבר שאלעד ירצה - ולא יהיה".

אלא שסביב שנת 2011 התרחש שינוי כיוון דרמטי. באמצע אותה שנה אלעד תשובה התחתן. האב הגאה הפך את החתונה של בן הזקונים לאירוע גרנדיוזי ביער בן שמן, מפגן כוח שספק אם נראה כמותו בישראל. 1,500 מוזמנים, בהם נשיא המדינה שמעון פרס, שר האוצר יובל שטייניץ, מנהלי הבנקים הגדולים וכמעט כל הצמרת העסקית המקומית. ראש הממשלה בנימין נתניהו שלח ברכה מצולמת, דיוויד ברוזה, ריטה ופול אנקה בידרו את האורחים. לא לחינם היו מי שראו באירוע, שעלותו לפי הפרסומים הייתה 7 מיליון שקל, מעין טקס הכתרה.

"באותם ימים אלעד חי פשוט יותר", סיפר מתווך שהראה לו דירה באותה תקופה. "הופתעתי כשהגיע לראות דירה עם טוסטוס ישן וגופייה קרועה, גר בדירה שכורה בתל אביב".

"מבחינת יצחק, החתונה של הבן היתה הדבר הכי חשוב בעולם", אומר מנהל לשעבר בקבוצה. "אבל אם זה היה תלוי באלעד, הוא היה מתחתן על הים בכפכפים. בחתונה הוא שידר 'אני לא מבין מה אני עושה פה בכלל'. הסיפור באמצע היער היה פסיכי לגמרי. האבא מאוד רצה את זה כך, אבל כולם דיברו על זה שהיה טו מאץ’".

ואז, זמן לא רב לאחר חתונתו, אלעד ובת זוגו הטרייה רוני היימן עברו בפתאומיות להתגורר בניו יורק, הרחק מהעסקים בישראל, שממדיהם רק הלכו ותפחו. הסברים לא ניתנו, ודרמת ההתנתקות מצאה ביטוי לקוני רק בדו"חות של דלק: "מחודש מרץ 2011 אלעד שרון לא מקבל גמול דירקטורים, וממאי לא יקבל עוד החזר הוצאות בהתאם לבקשתו לא לקבל תשלומים כאמור וההסכם עמו הוקפא".

ב־2012 ו־2013 עוד שימש סגן היו"ר באופן פורמלי, אך לא השתתף בישיבות דירקטוריון ולא משך שכר. "עכשיו גם איבדתי שלושה מנכ"לים, וגם הבן שלי עבר לארצות הברית ואני לא רואה אותו", אמר אז האב לכמה ממקורביו. אלעד ירד ממסלול ההמראה.

לפני ימים אחדים פרסם גולן חזני ב"כלכליסט" כי עידן וולס, עוזרו הנאמן ויד ימינו של יצחק תשובה, צפוי להתמנות בקרוב למנכ"ל קבוצת דלק. מי שהביא את וולס לקבוצה לפני 15 שנה והכיר אותו ליצחק תשובה היה לא אחר מאשר הבן אלעד, שהתמחה עם וולס במשרד עו"ד גורניצקי. כעת וולס, שיחליף את המנכ"ל הוותיק אסי ברטפלד, הוא הסמל של חילופי הדורות בקבוצה. והשאלה שעולה היא לאן נעלם המיועד. איפה אלעד.

"לא צריך פרטנר לבלבולי מוח"

"כיום אלעד לא בקבוצה והוא מנהל בנפרד את הפעילות הפרטית שלו, בעיקר עסקי נדל"ן, ולדעתי בחוכמה רבה", אומר מקורב לקבוצת דלק. "הוא לא מייחל לקבל בשנים הקרובות תפקיד כלשהו בקבוצה. הבן אדם רוצה לבנות את עצמו, וזה הכי לגיטימי. הוא רוצה לעשות את זה בכוחות עצמו, להיבנות כאישיות, ואחר כך יוכל לקבל את המושכות. יצחק בן 72 ועוד בשיא כוחו".

אבל הדברים אינם בהכרח כפשוטם. מעדויות שהגיעו לידי "מוסף כלכליסט" עולה שתהליך הכניסה של  הבן לעסקי אביו היה כמעט טראומטי. עימותים נוצרו בין סגן היו"ר המוצנח לבין אחדים ממנהלי החברות הוותיקים, שלא ראו בעין יפה את התערבותו בניהול של "הילד" – כינוי שחזר שוב ושוב בשיחות עם אותם מנהלים.

קבוצת דלק, ראוי להזכיר, היתה אז חברת אחזקות עצומה, שחלשה על פעילות ענפה במגוון רחב של תחומים, בהם אנרגיה, נדל"ן, ביטוח, פיננסים ורכב. הרבה מנהלים בכירים ומנוסים נדרשו להתרגל לסגן היו"ר הצעיר שהונחת עליהם. "מנהל בן חמישים או שישים, עם ניסיון של המון שנים, פתאום בא ילד ומתחיל לשאול שאלות של הצ'ופצ'יק בעסק שמגלגל מיליארדים", מספר אחד מהם. "אתה רוצה פרטנר להצלחה, לא לבלבולי מוח".

מה שבעיני אלעד היה כחריצות, יסודיות ורצון לרדת לפרטים, התפרש לא פעם על ידי מנהלים בקבוצה כמעין קרב הורדת ידיים ודקדקנות של איש עסקים חסר ניסיון עדיין. "היו מנכ"לים שהלכו איתו יותר רך", מספר גורם מקורב לקבוצה, "והיו כאלה שפחות נתנו לו להתקרב, למשל גיל אגמון" (אז מנכ"ל דלק רכב).

זמן לא רב אחרי שמונה לסגן יו"ר קיבל אלעד מאביו סמכות לראיין מועמדים לתפקידי ניהול בכירים. "אלעד ראיין אותי לתפקיד בכיר באחת החברות, כחלק מההתרחבות של קבוצת דלק מחוץ לישראל", מספר אחד מהמועמדים אז לתפקיד ניהול בכיר. "אלעד לקח חלק פעיל בתהליך הראיון והיה ברור שתשובה די סומך עליו, כי למרות שהפעילות חשובה – תשובה עצמו לא היה בתמונה".

אבל הכוח והסמכויות שהעביר תשובה לבנו פעלו גם כבומרנג. "לא היתה אז מדיניות תגמול מסודרת כמו היום, וכשהיה צריך לקבוע בונוס שנתי למנהל, מי שלקח חלק בהמלצה על גובה הבונוס היה אלעד", מספר מנהל לשעבר. "הוא היה זה שהולך למנהלים ומנהל איתם משא ומתן, ויחד עם יצחק היתה מתגבשת המלצה לדירקטוריון. זה יצר מצב שאתה כמנהל תלוי בו, ומדובר על בונוסים במספרים גבוהים. זה היה די משפיל ברמה האישית, כשמנהל אחד קיבל 100 ואחר 50".

"הוא כאילו החליף את רוני אלרועי (חתנו לשעבר של תשובה), אבל הבין פחות ממנו בעסק", אומר מנהל לשעבר. והעימותים הולידו גם פיצוצים. כבר ב־2009 פרש איליק רוז'נסקי, שניהל במשך שמונה שנים את דלק נדל"ן. בהודעת הפרישה שלו נאמר במפורש שהיא מגיעה בין היתר "על רקע חילוקי דעות עם אלעד תשובה".

לפי עדויות, עימות התלקח גם עם מנכ"ל דלק אירופה, ציון גינת, שמתואר על ידי סביבתו כמנהל טוב גם אם לא קל. "מצד אחד היה מנכ"ל עם ניסיון רב, שמנהל חברה ענקית בחו"ל ומגיע כל סוף שבוע לארץ, ומצד שני בא ילד שרוצה לפגוש אותו דווקא בשישי", מספרים בכירים לשעבר בקבוצה. "ציון אמר 'זה יום חופשי שלי, עם כל הכבוד אני לא נפגש'. וסביב זה ניהלו מלחמה מיותרת". בפברואר 2011 הודיע גינת על סיום תפקידו. חודש אחריו פרש צביקה גרינפלד, שניהל את דלק קידוחים מאז 1993. כחצי שנה קודם לכן פרש דוד קמיניץ, שניהל את דלק ישראל, ככל הנראה על רקע חילוקי דעות קשים עם הנהלת הקבוצה.

"זה לא שהם פרשו ישירות בגלל אלעד, היו טריגרים אחרים כמו ויכוח על אופציות או על אסטרטגיה, אבל דרך ההתנהלות של תשובה עם הבן באמצע בהחלט העכירה את האווירה", אומר אחד המקורבים לקבוצה אז. "תזכרי שתשובה הפך את המנהלים השכירים שלו למאוד עשירים, כך שהיתה להם הפריבילגיה להחליט עם מי הם רוצים לעבוד".

גורם בכיר שהיה מקורב לקבוצה אז מסכים עם הניתוח: "כל אחד הלך בנסיבות אחרות, אלעד לא היה הסיבה הישירה, אבל כשיש אווירה לא נעימה את מתבשלת עם ההחלטה. קבוצת תשובה לא מצטיינת בלפטר, אבל יודעת לדחוק אותך הצדה. לא להזמין לישיבות, למשל, או לגרום למנהל להרגיש לא רצוי.

"כשיושבים בישיבה בסוף שנה ויצחק אומר 'אלעד, מה אתה מחליט?', ואלעד אומר 'אני לא חושב שמגיע לך בונוס', או 'לא חושב שמגיע לך בגובה הזה', אתה יוצא טעון. פחות בגלל הבונוס, יותר בגלל האווירה. זה כאילו שאת יושבת וזורקים לך ז'יטונים. זה משפיל ומאוד לא נעים. היו כאלה שמחלו על האגו, אמרו 'מה אכפת לי, העיקר שאני צוחק כל הדרך לבנק'. אבל לא כולם".

"האבא אמר 'קח', ולא נתן"

איש מהמרואיינים בכתבה אינו מטיל ספק באהבה העצומה שרוחש יצחק תשובה לבנו. בה בעת, רבים מהם מצביעים על המורכבות שבשילוב של הבן בחברה דווקא בגלל זה: מצד אחד יש רצון כן בהצלחתו ודחיפה קדימה, ומצד אחר ישנם קושי לוותר על סמכויות והבדלי אופי מהותיים.

ההכשרה העסקית של אלעד החלה לא הרבה אחרי שלמד ללכת. "כבר מגיל 4, בדרך לגן, היינו עוברים דרך איזה פרויקט בנייה של אבא", סיפר אלעד בראיון נדיר ל"כלכליסט" ב־2010. "בגיל 12-11 הוא הציע שאני אתחיל ללמוד דו"חות כספיים... כשהייתי בן 19 נכנסתי לנושא של מסחר במט"ח... הייתי יושב עם הדילרים של הבנק לפיתוח התעשייה. בגיל 21 עברתי לארצות הברית ועשיתי הכשרה במסחר במט"ח (בגולדמן זאקס)... כשחזרתי לארץ התחלתי סטאז' בתחום שוק ההון והליטיגציה. אחרי הסטאז' התחלתי להגיע למשרדים של דלק פעם־פעמיים בשבוע, מתלווה למנהלים בקבוצה, נצמד כמו צל. למדתי, השתדלתי לספוג כמה שיותר".

על היחס הרגשי של האב לבנו אפשר ללמוד מעדויות בכירים בקבוצה מאותה תקופה: "כמעט בכל ישיבה יצחק תמיד דיבר על אלעד. בכל ישיבה שקיים רצה שאלעד יהיה איתו. החברות הפרטיות נקראות אלעד (אלעד גרופ, אלעד קנדה – חברות של תשובה האב בתחום הנדל"ן בצפון אמריקה). הוא תמיד שאל מה אלעד חושב, וכש'חשב לא נכון' תיקן אותו בעדינות. אלעד היה ילד מאוד חכם, עם תואר במשפטים ותואר שני במינהל עסקים, אבל חסר ניסיון. הוא לא ניהל לפני כן, ויצחק נתן לו את כל הבמה".

"דיברו על אלעד בהתפעלויות, כבעל יכולות ושכל", אמר אחד האנשים המקורבים ביותר לתשובה באותו זמן. "הבעיה היא שהוא התבשל בבישול מהיר ולא בבישול איטי. לתפקיד כזה צריך להתבשל שעות, כמו טשולנט, לא שלוש דקות כמו ביצה קשה. הרבה מיליארדרים בעולם הכריחו את הבנים שלהם להתחיל מלמטה. את אלעד בגיל 26 מיקמו בחדר הצמוד לתשובה, כשביניהם קיר זכוכית ודלת מקשרת", אמר אחד המנהלים, "המסר היה ברור".

"מצד שני", אומר אחד מבעלי התפקידים לשעבר בקבוצה, "היה ברור שכמה שיצחק נותן לו כבוד, בסוף המילה האחרונה היא שלו".

"היה ליצחק משפט: 'את זה אלעד יחליט'. אבל הוא לא באמת החליט. לא מעט פעמים הוא השתמש במשפט הזה, אבל מיד אחר כך אמר לאנשים מה לעשות. זה יצחק", נזכר מנהל אחר בקבוצה אז.

"לתחושתי, האבא רצה לתת – קח, קח, קח – אבל לא מספיק נתן", מספר עוד מנהל. "הוא רצה לשחרר, אבל לא היה יכול. זאת תמצית הסיטואציה, וזה לא עבד. היו שם חילוקי דעות. ואי אפשר להאשים את יצחק, שבנה את העסק במו ידיו, על שלא היה יכול לשחרר, ובמקביל משאת חייו להכניס את הילד.  

"הם היו שונים, לאלעד היתה גישה יותר זהירה ופרקטית מהאבא. הוא עורך דין, יותר מקפיד על נהלים, יורד לפרטים, נפגש עם בנקאים, בא עם תזות. האבא הפוך, מסתער קדימה, מתבסס על אינטואיציה. בסוף זה היה סוג של 'עזוב אותי, בשביל מה אני פה'".

בכיר בשוק ההון מצביע על מערכת העבודה העדינה והמורכבת בין אב דומיננטי במיוחד לבן שאישיותו העסקית כמעט מנוגדת: "אלעד שמרן ביחס לאביו. כל הפנטזיות והמינופים, הרצון לגדול עוד, לא כל כך בשבילו. לעבוד עם תשובה זאת גם לא עבודת מטה מסודרת. מכיוון שהוא בחור חכם עם לא מעט יוזמה, הוא ידע לברוח מספיק רחוק".

"אולי זה היה מרד נעורים", אומר מנהל בקבוצה באותו זמן, "אבל כשאלעד החליט ללכת לדרך עצמאית, היה ברור שנורא כואב ליצחק שאלעד עזב".

"אני מעריך שאלעד התרחק כי הבין שזה ג'ונגל", אומר בכיר לשעבר בקבוצה. "אין סיכוי שבמערכת היחסים ביניהם יצחק היה אומר לו: 'תעזוב את דלק'. זה גם לא היה עובר את חיה".

"חיה" היא אם המשפחה ודמות מפתח בהבנת הדינמיקות בתוכה. הזוגיות ההדוקה בינה לבין בעלה הפכה לשם דבר בעולם העסקי. השניים כמעט שלא נפרדים, וחיה מתלווה ליצחק ללא מעט פגישות, כולל ישיבה לצדו בפגישות אישיות.

"חיה מאוד דומיננטית בהחלטות", אומר בכיר לשעבר בקבוצה. "היא היתה נוכחת בלא מעט פגישות אישיות, לא מתערבת בשיחה, אבל מה קורה אחרי שיוצאים? היא לא תגיד ליצחק כלום? ברור שהיא גם שמרה על הילד ושמי שלא נתן לו את הכבוד עלה על הרדאר כאחד כזה".

אלעד עצמו נתן באותו ראיון ביטוי למערכת היחסים הפנימית, שהיא קודם פטריארכלית ורק אחר כך עסקית. כשנשאל על היחסים המקצועיים עם אביו, השיב: "קורה שאנחנו לא מסכימים, אבל זה לא מגיע לוויכוחים קולניים. אני מאוד נזהר בכבוד הורים, אני בן ישיבה. הוא קודם כל אבא, רק אחר כך העבודה... אם אתה זוכר שהמשפחה קודמת לכל, אתה לא נגרר לוויכוחים".

"לא חווה חלק מהחרא שחווינו"

צריך לזכור שבאותן שנים קבוצת דלק בכלל, ויצחק תשובה בפרט, עמדו במרכזו של עימות ציבורי ופוליטי מהסוערים שידעה המדינה. ועדת ששינסקי, שהוקמה ב־2010 כדי להכריע בשיעור התמלוגים שתקבל המדינה מתגליות האנרגיה השוות מיליארדים, הולידה מאבק יצרי וכוחני במיוחד. אינספור מנהלים בקבוצה, עורכי דין, לוביסטים ויועצי תקשורת גויסו לנהל את הקרבות - המלוכלכים לא פעם - להקטנת התמלוגים. אלעד תשובה לא היה בחזית של אף אחד מהקרבות הללו.

אלה היו שנים בוערות. דלק נדל"ן קרסה, וגררה ב־2012 תספורת שנויה במחלוקת של 1.4 מיליארד שקל לבעלי החוב של החברה. גחמת הקמת מלון הפלאזה בווגאס, שלה היו שותפים תשובה ונוחי דנקנר, התנפצה גם היא לרסיסים ולוותה במחיקת חוב אדירה. רווחי הגז הצפויים היו מה שהשאיר את הראש של תשובה מעל המים, ובו בזמן הפכו אותו לאחד מאנשי העסקים המושמצים, כאשר אילץ את המשקיעים בחברת הנדל"ן לספוג פגיעה כלכלית.

על רקע כל אלה גמלה באלעד ההחלטה לעזוב. "אני לא יודע אם יצחק אמר לו 'זוז', או שאלעד הגיע למסקנה שזה גדול עליו. יכול להיות שהוא הרגיש מיותר", אומר מנהל לשעבר בקבוצה.

"כשהוא הבין שיהיה לו קשה לצמוח תחת אבא שלו, העץ הגדול, הוא זז הצדה", אומר מקורב למשפחה. "אלעד היה מספיק פיקח כדי להבין שאי אפשר לגדול תחת אבא כל כך דומיננטי. גם לא בטוח שהוא אהב את הגישה העסקית האימפולסיבית של האבא, כמו הכניסה לפרויקט המלונאות בווגאס. יצחק יכול להגיע לטורונטו בגשם, לראות גורד שחקים, להסתכל עליו מלמטה למעלה ולהחליט שהוא קונה את זה. אצל הבן שלו זה לא היה קורה. הוא מאוד זהיר והיה בודק מאה פעמים".

"מבחינתי, הסיטואציה של העבודה עם אלעד היתה בסך הכל נעימה", אומר מנהל אחר. "בחור צעיר שאולי לא יכול לסייע בחשיבה אסטרטגית אבל אינטליגנטי, מביא חשיבה רעננה, פחות קונפורמיסטית משל הדור המבוגר. הוא היה צוחק על המבוגרים שהם פחות מעוניינים להיכנס לתחומים חדשים. כמנהל ראיתי בו לפעמים מי שיכול להיות לוביסט שלי מול תשובה — רק שיום אחד הוא פשוט נעלם. הוא לא חווה חלק מהחרא שחווינו אחר כך".

כשהוא רחוק, בארצות הברית, אלעד בנה פעילות עסקית עצמאית, רובה ככולה בתחום הנדל"ן, רובה ככולה לא זכתה לחשיפה. שלד בורסאי שנרכש אומנם שינה את שמו לאלעד אירופה, ולתוכו הוכנסה פעילות נדל"ן מניב לא גדולה במיוחד בגרמניה ובשוויץ, אבל שנתיים אחר כך נמחקה המניה מהמסחר בתל אביב, הפכה פרטית, ופעילותו של אלעד ירדה לחלוטין מהרדאר.

באמצע 2012 רכש מתחם בשכונת טרייבקה במנהטן מידי אליעזר פישמן, תמורת כ־45 מיליון דולר. לדברי אנשים שמכירים את פעילותו, אלעד בנה שם בניין מגורים בעל 18 קומות, ובהמשך השלים גם פרויקט גדול בשדרה העשירית.

"הוא עצמאי, התנתק לגמרי, לא מתקרב לקבוצה בשום צורה, גם לא לעסקים הפרטיים, למרות שהוא היורש ולמרות ש'יום אחד כל זה יהיה שלו'", הם אומרים.

סביב 2014 חזרו אלעד (בן 39 כיום), אשתו רוני ושלושת ילדיהם לישראל. בית הקבע של המשפחה כיום ממוקם במגדל יוקרה בתל אביב, לא רחוק מכיכר המדינה. הילדים השתלבו במוסדות חינוך  בארץ, ואלעד חי על הקו שבין ניו יורק לישראל. מכרים רחוקים מספרים שאלעד, בוגר ישיבה תיכונית, התקרב באחרונה לדת ולנושאי קבלה ומארח בביתו פעם בשבוע קורס קבלה, שאליו מצטרפים כמה מחבריו. גם הקשר המשפחתי נותר טוב, והסבים יצחק וחיה מבקרים לעתים קרובות את הנכדים. אבל לעסק המשפחתי אלעד עדיין מקפיד לא לחזור.

"אין עוררין על התואר"

קבוצת דלק עברה מהפך דרמטי בשנים שבהן אלעד התנתק ממנה. מקבוצת אחזקות רחבה, יצחק תשובה הלך ומיקד את פעילותה כמעט אך ורק בתחום האנרגיה — גם בגלל מגבלות חוק הריכוזיות וגם משיקולים עסקיים טהורים. פעילויות הביטוח, הרכב והפיננסים נמכרו, פעילות הנדל"ן פרטית כולה, כשבמקביל העמיקו ההשקעות בתחומי האנרגיה, גם בחו"ל. בימים אלה הושלמה עסקת ענק לרכישת נכסים של שברון בים הצפוני, כשבמקביל דלק מפתחת מאגרים בקפריסין (וכמעט רוכשת מאגר נפט במפרץ מקסיקו), קונה את צינור הגז למצרים ועתידה להתחיל לספק לה גז.

"אני משוכנע שגם אם לא יודה בזה, יצחק מצטער שאלעד יושב כיום רחוק ולא מעורב", אומר מנהל לשעבר. "יש להניח שבבוא היום אלעד יחזור לתמונה, אבל כרגע הוא לא מעורב, לא במישרין ולא בעקיפין. הכווייה כנראה היתה מאוד כואבת".

וכך, בקרוב, אם לא יהיו הפתעות, ימונה עידן וולס למנכ"ל הקבוצה הציבורית. כל מי ששוחחנו איתו מעריך שהמינוי נעשה על דעתו של הבן אלעד. "אין סיכוי שיצחק היה ממנה את וולס אם אלעד היה מתנגד", אומר בכיר לשעבר בקבוצה. "שלא תתבלבלי, אלעד הוא עדיין הדבר הכי חשוב לו. אלעד ועידן לא בתחרות. אלעד בעל מניות, עידן שכיר. זה בכלל לא כוחות, לא אותו מגרש. דם תמיד סמיך ממים".

גורמים המקורבים כיום לקבוצה סבורים שקל למצוא את ההיגיון בקידום של וולס, בין היתר על רקע היכרותו עם אלעד. "אלעד הכיר אותו בהתמחות, ובתחילת הדרך עידן עבד איתו בפעילות של חיפוש השקעות נדל"ן בסין. רק בהמשך עבר לעבוד עם תשובה האב", הם מספרים. אחרים אינם בטוחים שהבחירה של תשובה בוולס למנכ"ל מוצלחת במיוחד. לטענתם, "יש לוולס הרבה כישרונות, אבל ספק אם הוא האיש המתאים לבנות את דלק ברמה הבינלאומית. נכון שתשובה אוהב אותו וסומך עליו במאה אחוז, אבל הוא צריך לחשוב גם על מה שזה משדר לשוק, ולבעלי המניות".

"אלעד לא ירצה לחזור כל עוד אבא שלו דומיננטי", אומר בכיר לשעבר בקבוצה. "ואבא שלו, כוחו במותניו, ירצה להישאר בתמונה ולהיות דומיננטי. וזאת בהחלט שאלה, מה יעשה כשיקבל את המושכות, האם יחפש למכור, לשמר את הקיים או  להגדיל את העסק?".

ייתכן שהבחירה של תשובה בוולס נובעת גם מרצון לבסס את הדור הבא, שבו המנכ"ל החדש יעבוד לצד הבעלים המיועד. "עידן תמיד יזכור לאלעד את החסד של הבאתו לקבוצה, כי בעצם הכל קרה בזכותו", אומרים מקורבים לקבוצת דלק כיום, ומוסיפים: "אלעד לא מייחל לתפקיד בקבוצה לפחות עשר שנים. הוא בונה את עצמו לבד וזה נכון עבורו. בבוא העת הוא יקבל לידיו את המושכות, כי הוא בהחלט היורש".

"אלעד הוא אכן היורש הבלתי מעורער", אמרה גם אחותו גל נאור ל־Xnet ב־2016. "בן שנולד אחרי ארבע בנות. הנסיך שלנו! אבל מעבר לזה, הוא אדם מיוחד במינו, חכם ברמות ויש לו יכולות מדהימות. אין עוררין על התואר".

כשנשאל באותו ראיון ל"כלכליסט" לפני עשור אם הוא רואה את עצמו בתפקיד ניהולי בעתיד, אלעד לא התבלבל והשיב מיד: "אני לא מנהל, אני בעלים".