מוריד אבנים מהלב

מיכה, אתה חי במאה ה־21, אבל עוסק במלאכות של האדם הקדמון. מה לך ולזה?
כולנו קדמונים, רק שאנחנו לא יודעים את זה. יש לנו אינסטינקט לחיות ככה ואצל רוב האנשים הוא רדום. רק שאצלי הוא התעורר.

הטבע. גדלתי בקריית שמונה, מקום שמוקף בהרבה טבע. הייתי עולה למעלה להרים, לבד או עם חברים, ופשוט מסתובב. משך אותי הרצון להיות חופשי בטבע.

בגיל 16, כשהייתי תלמיד פנימייה בירושלים, עבדתי בחוות סוסים והתעניינתי בליקוט צמחים למאכל ומעקב אחרי עקבות בעלי חיים. והכי רציתי להיות רועה צאן, אז התחברתי לרועים ערבים מהאזור ולמדתי מהם המון. בשלב מסוים עבדתי עבור רועה באזור ירושלים, ואפילו היה לי חמור שהייתי קושר ביער ליד.

לא. ידעתי לתת להם כבוד והסתובבתי במקומות בטוחים. בכלל, נראה לי שהם פחדו ממני יותר משאני פחדתי מהם.
‍

הם לא ידעו. הייתי אומר להם שאני הולך ללמוד אצל חברים.
‍

אחרי שהשתחררתי מהצבא הגעתי לעתניאל ורעיתי עדר קטן משלי באזור. שם הכרתי גם את אשתי, ומשיקולי פרנסה עברתי לעבוד בחוות סוסים. התרחקתי מהטבע. ואז, בגיל 26, הייתי במילואים בשמירה ורציתי קפה, אבל לא היה לי איך להדליק אש. אז חבר לימד אותי איך מדליקים אש על ידי שפשוף של מקלות. ויחד עם האש גם אני נדלקתי. התלהבתי כמו ילד ונהייתי אובססיבי ללמוד כמה שיותר על אורח החיים של ציידים־לקטים. בשלב מסוים התחביב גדל וגדל והגעתי לסיתות כלים מאבני צור.

סכינים, מסוריות, ראשים של חץ, מקדחים, מרצעים, נקרים, אבני יד ("הלדרמן של פעם"), גרזנים, ראשי חניתות, מקרצפים ומגרדים לעיבוד עורות, להבים של מגל ועוד הרבה כלי ציד.
‍

אינדיאני חכם אמר פעם "האדם הלבן עושה מדורה גדולה ויושב רחוק, והאינדיאני עושה מדורה קטנה ויושב קרוב". אנחנו רוצים את הכל נורא יפה וגדול, הרבה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים. החיים האלה נוחים מאוד לכאורה, כי יש הרבה דברים שמקלים לנו את החיים, אבל אנחנו עובדים כל הזמן, לחוצים כל הזמן וקבורים בטלפונים.

ארגז הכלים של סתת אבני צור

1. אלות מעץ ומקרן אייל לסיתות גס (משמשות כמו פטיש) 2. משבררים – כלים לשבירת אבנים עדינה בלחיצות. הימני עשוי מעץ והשמאלי מקרן אייל 3. משבררים מעץ ומנחושת 4. אבנים לסיתות גס 5. מקבת מקרן אייל לסיתות עדין 6. משברר לחץ לשיברור עדין, עשוי מפרוסה של קרן אייל 7. שתי מקבות לסיתות עדין (כמו איזמלים) 8. מקבת לסיתות להבים גדולים 9. מקבת רכה לעבודות עדינות

אני רק מלווה את אשתי. אם זה היה תלוי בי הייתי גר ביער, אבל זה הספיק לה.


‍

זו היתה פשרה. כשנולד בננו הגדול, החלטתי שעכשיו הזמן לעזוב הכל ולחיות בטבע, כמו שבני אדם צריכים לחיות. היא הסכימה שנגור ככה שלושה חודשים ובסוף נשארנו שנה, אבל עם הפסקות, בסופי שבוע למשל. כשנגמרה השנה היא הכריחה אותי לגור בבית מאבן.
‍

ממש לא. אשתי עובדת כמורה באזור, ואף אחד לא עושה עניין מהמשפחה שלנו. הילדים שלנו אוהבים טבע, מכירים היטב כל פרח וכל חרק ומסתובבים חופשי בחורשה ליד הבית יחפים.
‍

הטכניקה עצמה לא מסובכת. סך הכל לקחת אבנים ולשבור אותן וליצור כלים. המורכבות היא לדעת באיזו צורה לשבור. אז הלכתי לאדם ששמו דודי בן עמי מקצרין, שהיה בזמנו סתת אבני הצור היחיד בארץ. במשך הרבה זמן הוא נפנף אותי, אבל הייתי כל כך להוט, שלא היתה לו ברירה.
‍

אני מסייע לארכיאולוגים בשחזור של טכניקות עבודה. זה נקרא "ארכיאולוגיה ניסויית". הם מוצאים בשטח כל מיני דברים ומנסים להבין אם הם חלק מכלי או סתם פסולת, אז הם באים אליי, לראות מה שאני מייצר. או שהם רוצים לעשות ניסויים על כלים מוכנים, נניח לקחת כלי ששימש לעיבוד עורות שאני משחזר להם ולעבוד על עורות היום. הם אחר כך בודקים במיקרוסקופ אם סימני השחיקה על הכלי דומים לאלה שבכלים שמצאו. גם יצא לי לעבוד עם אמנים שקונים כלים שלי.

מ־20 שקל ועד 3,000 שקל ויותר. תלוי בכלי.
‍

כשאני מסתת אני פשוט נהנה, לא אכפת לי אם אחר כך אתן את התוצר במתנה למישהו או שאניח אותו סתם בצד.


‍

כלי ציד של חנונה.

"אני מסייע לארכיאולוגים בשחזור שיטות עבודה. הם מוצאים בשטח כל מיני דברים ומנסים להבין בעזרתי אם הם חלק מכלי או סתם פסולת. או שמבקשים שאשחזר כלי לעיבוד עורות, ואז בודקים במיקרוסקופ אם סימני השחיקה עליו דומים לאלה שבכלים שמצאו"

יש בארצות הברית מועדונים של זקנים שיושבים ומסתתים סתם בשביל הכיף. זה לא סתם שהמילה "צור" מצלצלת כמו "יצירה". כשהאדם יצר משהו בפעם הראשונה זה היה מצור. אני פועל למען שימור המלאכה ושביל הכיף. אבל באמת שאין לזה שימוש של ממש, אלא אם כן אתה רוצה להיערך לאפוקליפסה אחרי שתיפול פה פצצת אטום.

צור יש בכל הארץ. בדרך כלל אני מחפש במקומות שטרקטורים עבדו בהם, אתרי בנייה בעיקר, או איפה שחצבו בהר כדי לסלול כביש. לאסוף סתם צור זה לא חוקי, כמו שכל פעולת כרייה אינה חוקית.
‍

זו אבן קשה מאוד שבנויה בצורה ייחודית מבחינה גיאולוגית. אין בה גבישים כמו באבן גיר למשל. היא נוצרה לפני מיליוני שנה על ידי משקעים של פלנקטון בים, ובגלל שהכל קרה בים אין לה צורה של ממש או שכבות, כמו חומר יצוק ולא חומר טבעי. מבחינה כימית היא כמעט כמו זכוכית.
‍

הקטע הזה של לשפשף שתי אבני צור זו אגדה שהמציאו גננות לילדים. תשפשף אבני צור וחוץ מריח לא יצא כלום. זה עובד רק עם עץ או פלדה.
‍

yoghev.karmel@calcalist.co.il

‍