פרקליטי AI

רומנים קלאסיים, סרטים וסדרות טלוויזיה טיפחו במשך עשרות שנים את האתוס של עורכי דין כמקצוע זוהר, נחשק, שגם יכול לשנות את העולם ואת גורלם של אנשים, וגם מכניס הרבה כסף. רוב היצירות האלה התעלמו מהצדדים האפורים של המקצוע — ההתרוצצויות, ההמתנות בבתי המשפט, הישיבות האינסופיות, והנבירה המשמימה באלפי מסמכים בחיפוש אחר פרט אחד או פסיקה קודמת שיצילו את התיק.
‍
סטארטאפיסטים, לעומת זאת, לא מפספסים את הפוטנציאל בכאב הראש הזה, ומפתחים עוד ועוד כלים שיכולים לשנות את עבודתם של עורכי דין, מתמחים, עוזרים משפטיים ויועצים משפטיים. הטכנולוגיות שצומחות תחת מטריית ה־ Legal Tech יכולות לשחרר את העובדים בתחום משלל מלאכות מתישות ולדעת לאתר במקומם את הפרטים הקטנים אך הקריטיים שמסתתרים באינספור מסמכים, את התקדימים הנכונים, אפילו את הטיפים הטובים ביותר לפנייה לשופט כזה או אחר. השינוי בעבודה המשפטית עשוי להיות דרמטי.
‍

לענף הליגל־טק יש שלושה מאפיינים ייחודיים. ראשית, הוא מתבסס כמעט כולו על טכנולוגיות של בינה מלאכותית. שנית, רבים ממייסדי החברות בתחום אינם אנשי טכנולוגיה, אלא עורכי דין, שמכירים היטב את הצרכים בשטח. ושלישית, עולם הליגל־טק חורג בהרבה מעמק הסיליקון — יש בו נוכחות גדולה של חברות אירופיות, ואת הגיוס הגדול ביותר (250 מיליון דולר) רשמה השנה Clio הקנדית, שבנתה מערכת IT מקיפה לעורכי דין.
‍
ב־2018 סטארט־אפים בתחום גייסו כמיליארד דולר, מתחילת 2019 מדובר כבר ב־1.2 מיליארד. אלה סכומים נמוכים יחסית, בייחוד בהשוואה להשקעות של עשרות מיליארדי דולרים בענפים מקבילים כגון הפינטק. אבל הצמיחה הגדולה עוד בדרך: השוק המשפטי בארצות הברית לבדה מגלגל, לפי ההערכות, כ־300 מיליארד דולר בשנה, כך שיש כאן פוטנציאל עצום. בינתיים, שני גורמים מרכזיים מעכבים את פריחת הענף. קודם כל, לעורכי דין אין בהכרח מוטיבציה אמיתית להתייעל, הם ממילא מחייבים את הלקוח לפי שעות עבודה. מעבר לכך, שנאת הסיכון בענף גדולה, וקיים חשש שתהליך ממוחשב יפספס משהו שהעין והמוח האנושיים יידעו לזהות.
‍

בינתיים המוצרים מוכיחים שהטכנולוגיה עושה בדיוק ההפך. LawGeex הישראלית פיתחה מנוע שמבוסס על בינה מלאכותית, עובר על חוזים סטנדרטיים ומסוגל לזהות טעויות, סתירות (פנימיות או מול החוק), "חורים" ושאר בעיות. הכלי הזה כבר זכה בכמה פרסים, ובדיקות הראו שהוא מתאפיין בדיוק של 94% באיתור בעיות — לעומת 85% דיוק של עורך דין אנושי. שלא לדבר על המהירות: המנוע של לו־גיקס מטפל בחמישה חוזים בחצי דקה, בן אנוש עושה זאת ב־92 דקות. בראשית דרכה לוגיקס כיוונה בעיקר לשוק הצרכני הרחב, לטיפול בעסקאות נדל"ן פשוטות, למשל, אבל כעת היא פונה לחברות ותאגידים — מערכת אוטומטית שתעבור על חוזים מול ספקים, למשל, תחסוך הרבה מאוד משאבים ותאפשר צמצום המחלקה המשפטית של הארגון.

מהירות היא מושג המפתח בענף, ובעולם החוזים העסקיים היא יכולה לקצר מאוד את התהליך המתיש של בדיקת נאותות (דיו דיליג'נס), הסיוט הגדול של מתמחים. בישראל כבר משתמשים בטכנולוגיה של הסטארט־אפ הבריטי Luminance, שמאפשר עיבוד ממוחשב מהיר של מסמכים תאגידיים במסגרת בדיקות הנאותות. עו"ד יניב אהרונוביץ, שאחראי לקידום החדשנות במשרד תדמור לוי ושות', אומר שכיום טכנולוגיות עוד לא מייתרות עובדים בפירמות הגדולות, אבל הן מפנות אותם למשימות אחרות — בגלל הקיצור הדרמטי בלוחות זמנים של עבודות טכניות כאלה ואחרות. "אפשר, טכנולוגית, להוריד את זמני ההגהה על המסמכים משלוש שעות לרבע שעה", הוא אומר, "וזו רק דוגמה אחת".
‍

הליגל־טק משבש לא רק את עבודתם של המתמחים הצעירים, אלא גם מערער את הקצה השני של הסקאלה, את תפקידם של השותפים הבכירים. אלה שועלי הקרבות הוותיקים, שלפעמים נראים כבר כמו חלק מהריהוט אבל ברגע הנכון יודעים לשלוף את הטיפ המנצח — מה עובד על השופט א', כיצד בדיוק לרכך את המו"מ עם הקולגה ב', איך ג' נוטה להחלטות מהירות, ואם ד' סולד מסכומי תביעה מופרכים. מתברר שגם את חוכמת הניסיון הזאת כבר לא צריך כיום; הכל נמצא בענן.
‍
אחד הענפים החמים בליגל־טק הוא חיזוי התוצאות בבתי משפט על בסיס סטטיסטיקה, החלטות עבר של השופטים ואפילו התבטאויות שלהם, באולם ומחוצה לו. Ravel ו־Lex Machina האמריקאיות פיתחו מנועי חיפוש מעמיקים שכאלה, שנקנו בידי מאגר המידע המשפטי הענקי LexisNexis וכבר משמשים עורכי דין באופן תדיר. בארצות הברית התוכנות האלה כבר משפיעות משמעותית על העבודה: כשבמערכת המשפט זיהו נהירה של תביעות פטנטים למחוז מסוים בטקסס, התברר שהטכנולוגיה "סימנה" את המחוז ככזה שרושם החלטות נדיבות לטובת התובעים. בלית ברירה, בית המשפט העליון בארצות הברית הורה להגיש תביעות כאלה רק במקום שבו רשומים הנתבעים, והבוננזה המשפטית של טקסס הסתיימה.
‍