עצם העניין

לא פחות מ־1.4 מיליארד דולר הושקעו בבניית האצטדיון השאפתני, צ'ייס ארנה, בלב אחד מאזורי הנדל"ן היקרים בתבל, לחוף מפרץ סן פרנסיסקו. לפני שנה וחצי ביקרתי במועדון, שמתנהל כמו סטארט־אפ משומן בסיליקון ואלי הסמוך. חרף העלויות העצומות, מנהלי גולדן סטייט היו בטוחים בעצמם ובהמשך השושלת הספורטיבית של המועדון. "רק פיננסים יפרקו אותנו", הסבירו, "אנחנו בטוחים לחלוטין בכיוון שאליו הולכת הבעלות".

כדי לממן את המעבר נדרשו האוהדים לתרום את חלקם. מחיר מנוי בסיסי זינק מ־375 דולר למשחק ל־600 דולר, בתוספת 35 אלף דולר "דמי חברות" כדי שבכלל תוכל לקנות מנוי. סוויטת צפייה לעשירי העמק כבר עלתה עד 2.5 מיליון — כמעט פי עשרה מבאצטדיון הקודם.

אבל העונה החגיגית נפתחה הכי רחוק מהתחזיות האופטימיות של מנהלי הקבוצה: כוכב־העל קווין דוראנט עזב; קליי תומפסון אפילו לא התחיל את העונה בגלל קרע מוקדם ברצועה הצולבת; שחקנים ותיקים אחרים פרשו כי לא התאימו ל"בנייה מחדש"; ואז, בשבוע שעבר, סטף קרי, הלב והסמל של העידן הנוכחי, האיש ש"המציא את הכדורסל מחדש", שבר את היד.

בתוך שבועות ספורים קבוצת־העל שאספה אליה בפינצטת זהב את מיטב שחקני הליגה, עולה למגרש עם אחד ההרכבים הכי מדוללי כישרון שיש ב־NBA. אפשר רק לדמיין את הפרצוף של אוהדי ההייטק מתיישבים בסמל הסטטוס שקנו לעצמם בהיכל כדי לחזות בתבוסה נוספת של שחקנים שאת שמותיהם יתקשו לזכור.

רק סימבולי שהצ'ייס ארנה, הנושא את שמו של בנק השקעות, משמש תזכורת לכך שלא די בכסף כדי לבנות קבוצה, ולא פיננסים הם שמחסלים אותה - אלא העצם בכף היד או הרצועה בברך, והכימיה בין בני האנוש. מיושן ככל שזה יישמע, מדובר במשחק קבוצתי, של אנשים בשר ודם. זה הכשל, זה הקסם. יידרשו עוד כמה שנים עד שיפתחו תחליף לעניין הזה.