ס

דרת הגמר של עונת ה־NBA ה"נורמלית" האחרונה (2018/19) היתה טראומטית עבור גולדן סטייט ווריירס. זו היתה סדרת הגמר החמישית ברציפות, ושחקני הקבוצה פשוט קרסו, פיזית ומנטלית: קווין דוראנט קרע את גיד אכילס, קליי תומפסון קרע את הרצועה הצולבת, אנדרה איגודלה דיווח על שחיקה מנטלית, דריימונד גרין הודה שהיה מותש, וסטף קרי נראה מרוקן מאנרגיות.

העונה הבאה (2019/20) נפתחה באולם חדש ומפואר, שנועד להפוך את הווריירס לאחת מקבוצות הספורט המכניסות בעולם — אבל דוראנט עזב, תומפסון נפצע שוב וקרי שבר את ידו. אחר כך הגיעה הקורונה. עם עזיבות של שחקנים וכמה טריידים, הווריירס פשוט לא נראו כמו הקבוצה ההישגית ששברה שיאי ליגה. הנאחס המשיך גם בעונה הבאה (2020/21), שאותה סיימו הווריירס במקום התשיעי במערב, עם שיעור ניצחונות של 54%. "הפכנו מהקבוצה הטובה בליגה לקבוצה הגרועה בה", סיכם המאמן סטיב קר.

אבל בעונה הנוכחית (2021/22) אותו קר מוביל את הווריירס לרנסנס שלא ייאמן: בתחילת השבוע הנוכחי הווריירס ניצבו בראש טבלת המערב עם שיעור ניצחונות של 80%, הגבוה בליגה. העונה נמצאת רק במחצית הדרך, אבל על פי אתרי ההימורים, סיכוייהם לזכות באליפות הם השניים בטיבם בליגה. במילים אחרות, לווריירס יש סיכוי מצוין לעשות את כל הדרך בחזרה לפסגת האולימפוס שממנה נפלו. איך קר עשה את זה? באמצעות שיטות מדעיות שבחנו את הדרך הנכונה להתמודד עם כישלון. הנה כמה מהן.

1. הבדילו בין תחרותיות ופרפקציוניזם. לקר יש ארבעה עקרונות אימון: הנאה, קשיבות (מיינדפולנס), חמלה ותחרותיות. "הערכים האלה משולבים בכל דבר שאנחנו עושים", הסביר למגזין "פורבס". "המשימה שלי כמאמן היא לשמר ולתחזק את התרבות הזאת, את האמון בה ואחד בשני. אם אתה לא משמר את התרבות הארגונית שלך בזמנים קשים, אז אין לך באמת תרבות ארגונית. תרבות ארגונית חייבת לשרוד אפילו בתקופות של הפסדים בלי סוף".

התמקדות בשיפור התרבות הפנימית, לצד הסטת לחצים חיצוניים, הוכחה מדעית כדרך יעילה להתאושש מכישלונות. מחקר שנערך ב־2017 על ידי החוגים לפסיכולוגיה בכמה אוניברסיטאות באנגליה ובאוסטרליה הראה שאנשים שאינם מודאגים מ"אקלים חברתי הדוחף לפרפקציוניזם" מפגינים חוסן נפשי בהתמודדות עם כישלונות. המחקר מלמד שעבור הפרט, לחץ חיצוני להצטיין ועיסוק אינטנסיבי בשאלה "איך יתפסו אותי אחרי כישלון" הם גורם משתק ופוגעני.

2. היו סלחניים, בעיקר כלפי עצמכם. חמלה, כאמור, היא אחד העקרונות של קר. "כימיה מגיעה מחברים לקבוצה שמבינים זה את זה, שאתה יודע שיעמדו מאחוריך ויתמכו בך", סיפר קר בריאיון לבית הספר לרפואה של סטנפורד. "כדי שזה יקרה, חיוני לייצר הבנה וחמלה בין השחקנים: להבין כמה עבודתם קשה, עם כמה לחץ הם מתמודדים, לאילו הקרבות הם נדרשו. חייבים לגלות הבנה לקושי שלהם".

3. אל תתנו לכישלונות לפגוע בביטחון העצמי שלכם. "אנחנו מרחק שנות אור לפני כולם", התרברב בעלי הווריירס, ג'ו לייקוב, בריאיון במרץ 2016. המשפט הזה עורר מיד תגובות ציניות, וחודשיים אחר כך כבר הפך לבדיחה, כשהווריירס הפסידו בסדרת הגמר לקליבלנד. בעונה הקודמת, כשהווריירס הפכו אחת הקבוצות הגרועות בליגה, הוא הוזכר שוב ושוב. לייקוב הפיק לקחים וירד מהעץ: "יש כמה קבוצות ששוות לנו", הודה לאחרונה. "לא אנקוב בשמות, אבל יש שבע קבוצות שמנוהלות מצוין".

מחקר של אוניברסיטת קולומביה ב־2017 הראה שאנשים עם ביטחון עצמי לא מתרסקים אחרי שהוכיחו להם שהם טועים — בתנאי שהם מבינים את הטעות. "ביטחון עצמי גבוה לא גורם לאנשים שטעו להימנע מתיקון הטעות", סיכמה החוקרת: "להפך: ככל שהביטחון העצמי גבוה יותר, כך תיקון הטעות מהיר יותר".

4. במקום לנבור בטעויות שלכם, למדו מאלה של אחרים. מחקר משותף לבתי הספר לעסקים של אוניברסיטת שיקגו ואוניברסיטת פנסילבניה, שבחן את השפעותיה של "ביקורת בונה" על 1,700 איש, מצא שרוב האנשים מתקשים לקבל ביקורת אישית על טעויות שעשו, כי הדבר מהווה פגיעה גדולה מדי בדימוי העצמי שלהם — אבל כשאנחנו בוחנים טעויות זהות שעשו אחרים, האגו "מושתק" ומאפשר לנו ללמוד ביעילות מהטעויות שלנו עצמנו.

קר, שאחד מעקרונותיו הוא כאמור קשיבות (תשומת לב בלתי שיפוטית לכאן ולעכשיו), מודע היטב לאגו של השחקנים. לכן, כדי להסביר להם את הרעיונות שלו, הוא מרבה להיעזר באנשים מבחוץ — ילד חולה סרטן, מפקד ביחידת עילית, אסיר לשעבר וכן הלאה. השיחות הללו פותחות בפני השחקנים פרספקטיבה שונה לגבי חייהם ולגבי הספורט, וכך מסייעות להם לחיות את הרגע. "אם אפשר לייצר מסה קריטית של שחקנים שמרוכזים ברגע, זה משפר מאוד את הסיכויים ליצור כימיה טובה וקבוצה שמחה יותר", מסביר קר.

5. הפכו את הכישלון לפרודוקטיבי. בריאיון שנתן לאחרונה, קר כינה את העונות האחרונות "פרודוקטיביות". "גם בעונה גרועה שבה הכל מתפקשש, יש פציעות והמאזן שלך נוראי, עדיין יש קרבות קטנים שבהם אתה יכול לנצח", הסביר. "מבחינתי, הניצחונות הללו היו פיתוח שחקנים, וחיזוק התרבות הקבוצתית והנחלתה". זה עבד: ג'ורדן פול, חואן טוסקאנו־אנדרסון, גארי פייטון השני, דיימיון לי, אנדרו וויגנס שיחקו בווריירס בשתי העונות הקשות, והשנה הוכחו כחברים חשובים ויעילים ברוטציה של גולדן סטייט.

זה מזכיר מחקר שנערך באוניברסיטת בריטיש קולומביה, ושבו פוצלה כיתה אחת לשתי קבוצות: האחת קיבלה הדרכה מלאה לפני ביצוע משימות, בעוד השנייה נדרשה לקרוא את ההוראות ולבצע אותן ללא סיוע. הקבוצה השנייה הציגה ביצועים טובים פחות במשימות, אבל אחרי הכישלון, חבריה קיבלו פידבק מיידי והסברים היכן טעו. במבחן שנערך בהמשך לשתי הקבוצות, דווקא חברי הקבוצה השנייה הציגו תוצאות טובות יותר. באופן דומה, קר וגולדן סטייט הבינו שאם יהפכו את הכישלון לשיעור, הוא ייהפך לכישלון יעיל. וזה, כנראה, מסר אוניברסלי להרבה גופים עסקיים וממשלתיים, אחרי שנתיים קשות מאוד.