ב

כניסה לאילקס מדיקל באיירפורט סיטי עומדות ערמות של צידניות שבתוכן בדיקות קורונה טריות, שזורמות כל הזמן מנתב"ג, פיקוד העורף, דרייב־אינים ובתי ספר. גם הבדיקה שעשה ראש הממשלה נפתלי בנט, כשחזר מחו"ל, עברה כאן את התהליך. "אנחנו מסוגלים לבצע עד 50 אלף בדיקות ביום", אומרת תמי גלילי (49), מנכ"לית החברה שמפעילה מעבדת ענק לבדיקות PCR.

נראה שכל המדינה היתה השבוע בתורים לבדיקות. הגעתם כבר למיצוי היכולת?

"אנחנו רואים בבירור את השפעת האומיקרון — יש 5% חיוביים לווריאנט כיום לעומת רק 1.5% לפני שבועיים. אבל עוד לא הגענו למיצוי היכולת שלנו. אני מעריכה שרק בעוד שבועיים־שלושה נגיע לשיא הגל".

קצת מבהיל להיות בנוכחות ריכוז כזה של קורונה.

"הדגימות במעבדה לא מידבקות. איך שהן מגיעות אלינו, אנחנו 'מבשלים' אותן בתנור ב־70 מעלות למשך 40 דקות, וזה הורג את הווירוס, כך שאין לך מה לדאוג. הכל מגיע לכאן מת, חם וטרי מהתנור".

הבישול לא פוגע במהימנות הבדיקה?

"לא, הוא רק הורס את החלבונים, שאותם אנחנו בכלל לא מחפשים, אלא את הדנ"א. המטרה היא להרוג את הווירוס כדי שנוכל להתעסק איתו בלי דאגה".

הקורונה עשתה שירות מצוין לעסקים של אילקס, שהשכילה בספטמבר 2020 להתמודד במהירות בזק על מכרז המדינה להקמת מעבדת בדיקה בתנאים כמעט בלתי אפשריים, ובתוך 45 יום הקימה אחת מאפס. מאז זינק פי שניים שווי החברה, ל־1.84 מיליארד שקל, והמגמה לא עתידה להיבלם בקרוב: רק השבוע הודיעה החברה על הארכת ההתקשרות עם משרד הבריאות בעוד 60 מיליון שקל.

לא נעים לומר, אבל הקורונה היא תור הזהב שלכם.

"אנשים חולים והולכים לעולמם, אז לא אוכל להתייחס לזה כתור זהב בשום אופן. אין ספק שאנחנו ממנפים את הקורונה, אבל ממש לא אומרים 'תודה לאל, איזה יופי'. כי גם אם עסקית זה חיובי לנו, מבחינה אנושית כולנו אזרחים במדינה הזאת. ועם יד על הלב — גם אחרי הקורונה יהיה לנו מה לעשות במעבדות".

אני רואה שאתם עושים בדיקות לקבוצת מטושים יחד. למה?

"אנחנו עושים איגום של כמה בדיקות יחד, ורק אם יש תוצאה חיובית, אנו בודקים כל אחד מהמטושים. פה, למשל, יש 15 מטושים של אנשים שנדגמו בנתב"ג, ואם התוצאה שלילית — המדינה שילמה על בדיקה אחת, וקיבלה 15 תוצאות. אבל כשהתחלואה תעלה, כבר לא נוכל לעבוד ככה, ונצטרך לבדוק אחת אחת".

אי פעם נדבקת בקורונה בעבודה?

"נדבקתי, אבל לא בעבודה. אין סיכוי. חליתי באוגוסט, בתקופה שלא עבדתי פיזית במעבדה בכלל ולא נגעתי בדגימות. נדבקתי מהבן שלי שחזר מהצבא. התחילו לי כאבי בטן בלתי נסבלים, והייתי במצב פיזי די ירוד, אז הבנים שלי הסיעו את הבדיקה למעבדה ובתוך שעה ידעתי שאני חולה".

נוח להיות בעלת מעבדה כשחולים.

"צחוק צחוק, אבל באוגוסט הוצאתי 850 שקל על בדיקות קורונה פרטיות. יש מחיר לעובד, אבל כולנו משלמים אותו. וכשהיו תורים מטורפים, שילמנו באופן פרטי כדי להיבדק. אנחנו חברה ציבורית, בכל זאת".

"הרמנו מעבדה ב־45 יום. זה היה מטורף", אומרת גלילי. "עשינו חישוב כמה זמן יידרש להחזיר את ההוצאה, וגם ההערכה הכי אופטימית היתה די שחורה. אבל בסופו של דבר עברנו את המספרים האלה מהר"

מעליית הנוער דרך קצונה בתותחנים ועד ברקלי

במבט נוסף, ההסתגלות המהירה של אילקס למגפה, ההתאמות המהירות שעשתה וניצול המשבר כדי לפרוץ קדימה צריכים להפתיע קצת פחות, אם מכירים את קורות החיים המאוד לא שגרתיים של מייסד החברה, משה בן שאול, שהוא גם אביה של גלילי.

בעוד קצת יותר מחודש יחגוג בן שאול את יום הולדתו ה־79, וגם 65 שנה לעלייתו לישראל. הוא נולד בקזבלנקה, מרוקו, ובגיל 14 עלה לארץ לבדו, בלי הוריו, במסגרת עליית הנוער. את מה שעבר עליו מאז הוא מסכים לספר רק אחרי שכנוע ממושך, וגם אז כמעט בקמצנות. נדרשות שיחה ועוד שיחה כדי להבין איך הנער הבודד בישראל של תקופת הצנע בשנות החמישים הפך לבעליה של אימפריה ששווה כמעט 2 מיליארד שקל. "אני לא שונה מאף אחד, אין פה סיפור", הוא מתעקש.

מה הביא אותך לעלות לישראל?

"לא גדלתי בבית דתי או מסורתי. אבי היה איש עסקים וכימאי בהשכלתו, ואמא ישבה בבית. כילד קטן נחשפתי לפעילות של תנועת דרור, שזו תנועה ציונית סוציאליסטית, לא בדיוק כוס התה של הליכודניקים. בתנועה התחילו לדבר על עלייה, אני מניח שגם המדריכים השפיעו, והחלטתי לעלות".

החלטת? היית בן 14.

"אני אדם עצמאי ברצונותיו, עושה דברים בדרך שלי. רציתי לעלות ולא הצטערתי".

בן שאול עבר בין פנימיות, האחרונה שבהן היתה בבית הספר החקלאי מקווה ישראל. הוריו הצטרפו אליו רק כעבור ארבע שנים, כשכבר התגייס לצה"ל. כשאני שואלת אותו כמה היה לו קשה לנדוד בין פנימיות בלי בית קבע בארץ, התשובה המיידית היא: "היה לי מדהים".

מדהים?

"אני לא מבין למה להתייחס לזה כאל משהו רע. כמוני היו פה מאות ואלפי ילדים, ודווקא אנחנו חיינו יותר טוב מאנשים אחרים. כשבתקופת הצנע משפחות היו צריכות לעמוד בתור בשביל תלושים לביצים ומרגרינה, לנו היו המצרכים האלה. גם מבחינה חברתית היה מצוין בפנימייה. אני לא מסתכל אחורה בזעם על שום תקופה בחיי. נהניתי אז, ואני ממשיך ליהנות מהחיים שלי".

בצבא שירת בתותחנים "והתקדמתי להיות קצין". משם המשיך לתואר ראשון ושני בפיזיקה באוניברסיטה העברית.

איך מימנת את הלימודים? מלגות?

"שום מלגות. עבדתי. עבדתי בכל מיני דברים, מה שאת רוצה. גם במחסן של האוניברסיטה וגם כשומר לילה במלון, מקבל טיפים משיכורים שמגיעים ללילה ואוכל טוב בחינם. אני לא מאלה המתבכיינים מהכנסת שאומרים 'אכלו לי, שתו לי', אני לא כזה. לא אכלו לי, ולא שתו לי. לא אז וגם היום לא. טוב לי".

עולי עדות המזרח סבלו מקיפוח באותן שנים.

"אני לא בא מהנראטיב שדודי אמסלם מוכר לכולם. אין לי שום תסביך. לא זוכר שמישהו אי פעם הפלה אותי לרעה או קיפח אותי בגלל המוצא שלי. לא הפריעו לי לגמור קורס קצינים ולא הפריעו להתקדם בצבא. כשהיה טוב, לכולם היה טוב. וכשהיה רע, היה רע לכולם. אני לא קינאתי במי שגר ברחביה והיה לו אוטו שהוא קנה בכספי השילומים מגרמניה. אני לא זוכר שום דבר רע, ואין פה רומנטיקה".

בסיום התואר השני המשיך בן שאול לדוקטורט באוניברסיטת פריז, שאותו קטע באמצע כדי לחזור לישראל במלחמת ששת הימים, "והייתי פה גם במלחמת יום כיפור". את הפוסט־דוקטורט עשה באוניברסיטת ברקלי בארצות הברית. את אילקס הקים ב־1977, שנת המהפך ועליית הליכוד לשלטון, כשהיה בן 34.

אתה לא מסתיר את דעתך על פוליטיקאים מהימין.

"אני שמאלני, זו דרך חיי. את זה מותר להגיד, אנחנו עדיין לא דיקטטורה צבאית. החברים הכי טובים שלי הם לא מהפנימייה, אלא מהצבא. הייתי קצין, שירתי שנים במילואים, כולל בפינוי מלבנון. ואחד האנשים שהשפיעו על תפיסת עולמי היה יוסי שריד. קצת אחרי שהתנדב בקריית שמונה פרצה מלחמת לבנון והוא התגייס למילואים כטוראי. אני הייתי אז מפקד יחידה במילואים, והוא היה הנהג שלי. גיליתי איש מדהים. אבל פוליטית לא הייתי צריך אותו כדי לגבש עמדה".

אתה לא חושב שקורות החיים שלך חריגים?

"תמי הבת שלי היתה עושה את זה בלי שום בעיה. היא תמיד יודעת ליפול על הרגליים. ויש לה האמביציה שלי יש".

"אף פעם לא הפלו אותי לרעה או קיפחו אותי בגלל המוצא שלי", אומר בן שאול. "כשהיה טוב, לכולם היה טוב. וכשהיה רע, היה רע לכולם. לא קינאתי במי שגר ברחביה וקנה אוטו בכספי השילומים מגרמניה"

מהחרם הערבי דרך אפריקה ועד היום שאחרי הקורונה

האמונה של בן שאול ביכולת של בתו ליפול על הרגליים, ואולי גם ההבנה שהיא הדומה לו ביותר מתוך שלושת ילדיו, הביאו אותו למנות אותה למנכ"לית החברה שייסד. זהו צעד פחות נפוץ במשפחות של מייסדים ותיקים, לבחור בבת הזקונים כממשיכת הדרך, שהיא גם הבוסית של אחיה הבכור קלוד בן שאול, סמנכ"ל התפעול (יונתן, הבן האמצעי, רק מחזיק במניות) — אבל בן שאול כבר הוכיח שהוא לא מפחד לבחור בדרכים לא שגרתיות.

גלילי החלה את דרכה באילקס ב־1996 כסטודנטית שמקלידה דו"חות שירות למערכת המידע, ובהמשך שימשה מתקינת תוכנה לניהול מעבדות. עם השנים התקדמה עד לתפקידי סמנכ"לית תפעול ומשאבי אנוש, ואחר כך סמנכ"לית שיווק ומכירות. מאז 2016 היא מנכ"לית החברה.

למה בחרת דווקא בתמי כמנכ"לית?

"כי היא הכי טובה. היא התחילה מהדרג הנמוך ביותר של פקידות בעסק, והאמביציה שלה כל הזמן הניעה אותה להתקדם. היא סיימה MBA לפני ארבע שנים עם השתלמות בהרווארד, והיא עכשיו בדרך לדוקטורט. יש לה דרייב ורצון כל הזמן ללמוד ולעשות. היא לא בן אדם ששוקט על השמרים. היא בתפקיד כי היא הכי מוכשרת לו ומעוניינת בו, והיא בהחלט תלמידה שעולה על רבה. היא לא שם כבת־של. אם היתה הולכת למתחרים זה היה עושה לנו הרבה בעיות.

"ומעל לכל היא אדם של אנשים — ומי שקונה ממך או עובד אצלך זה אנשים. הכל זה אנשים, אם אתה עוסק בפיזיקה או בניקוי גינות ציבוריות, ואצלה זה בדנ"א".

ההכשרה שלך היא בפיזיקה, אבל אתה עוסק במדעי החיים. איך הגעת לזה?

"בטעות. התחלתי את הקריירה המקצועית כמנכ"ל הזרוע בישראל של ורייאן, חברה של פיזיקאים שעסקו בציוד שקשור לקרינה. אבל ב־1973 החליטו לסגור אותנו בגלל החרם הערבי בדיוק אחרי מלחמת יום כיפור. אז התחלנו לפתח ציוד בעצמנו, דברים כמו מונוכרומטור למדידת אורכי גל, שיש לו שימושים רבים, כולל צבאיים. מפה לשם קיבלנו קצת כסף מהמדען הראשי ומראש אג"ם דאז קותי אדם ז"ל, וב־1977 הקמתי חברה למכירת ציוד לאבחוני מעבדה, ששמה Biopac".

בתחילת דרכה ביופק נרכשה בידי IL (Instrumentation Laboratory) האמריקאית, וכחברה־הבת שלה בישראל מכרה חומרי ריאקציה כימית לאבחון מחלות בבדיקות כימיה וקרישה דם, "עד שב־1984 הם רצו לסיים את הפעילות בארץ בגלל החרם הערבי. אז קניתי את חלקם פה, וקראתי לחברה ILEX. זה חוש ההומור שלי, כי IL היא האקסית שלי".

בן שאול הרחיב את פעילות החברה מבדיקות דם לכמעט כל סוגי בדיקות המעבדה, ובהן שתן, מיקרוביולוגיה וביולוגיה מולקולרית, והחברה עלתה על מסלול צמיחה עקבי. "מכיוון שכבר לא היינו מקובעים על ספק אחד, יכולנו להביא לפה נציגויות של חברות נוספות", מסבירה גלילי, "וזה הביא לנו קפיצה משמעותית בשנות התשעים". תרומה נוספת לקפיצה היתה החברה־הבת שהקימה אילקס ב־1992 כדי להרחיב את פעילותה לאפריקה. "כיום אנחנו הספק הגדול ביותר של ציוד כימי למעבדות בכל הנושא של מחלות זיהומיות במדינות אפריקה", אומר בן שאול. "אנחנו ספקים של בנקי הדם הכלליים בנפח פעילות שהוא פי שמונה מהפעילות שלנו בישראל".

עליית המדרגה הבאה של אילקס היתה ב־2011, כשרכשה ב־260 מיליון שקל את השליטה (54%) במדטכניקה, שמשווקת ציוד רפואי כמו מכשירי רנטגן, MRI, ו־CT. החברה נרכשה עם החברה־הבת שלה Flight, שמפתחת מכונות הנשמה, שייהפכו למצרך מבוקש מאוד עשור לאחר מכן, בחסות הקורונה. כעת יכלה אילקס להתבסס על מודל עסקי חדש בישראל, שבמסגרתו סיפקה ציוד למוסדות רפואיים תמורת התחייבות לצרוך ממנה חומרים כימיים לבדיקות. במקביל פיתחה החברה תוכנה לניהול מעבדות שמשמשת גם לקוחות, כמו קופות החולים, כך שכל הליך הבדיקות נמצא בידיה.

למרות הבהלה למנשמים, הרווחיות עליהם לא מזהירה.

בן שאול: "נכון, ולכן אני משנה את החברה. ישראל יותר טובה במחקר ופיתוח מאשר בייצור. אז אנחנו לא מייצרים כאן יותר. העברנו את הפעילות לסין, כי הסינים היום מייצרים הכל. אתה לא צריך להיכנס למה שאין לך יתרון בו. ישראל צריכה להיות במו"פ ובמכירת רישיונות".

אתם חוששים שהמנשמים היו טרנד זמני?

"לא, פשוט בהתחלה מכרו יותר מדי. במכירות שלנו היו נפילות, אבל הן התחילו להתאושש. אנחנו עוברים לדור חדש של מנשמים, שיצאו לשוק בעוד כמה חודשים, ויהיו פי אלף יותר טובים מהקיימים, שהיו מדגם פשוט שירשנו ממדטכניקה כשקנינו אותה. יש לנו כבר הזמנות למנשמים החדשים מרוסיה, אנגליה, פולין וסרי לנקה כי אנשים ימשיכו לחלות ולהזדקק להנשמה. יש גם דלקת ריאות בעולם. הקורונה היא לא חזות הכל".

"זיהינו בקורונה הזדמנות לגדול, שלא תחזור על עצמה"

עם כל הכבוד להצלחה של אילקס לאחר המיזוג עם מדטכניקה, שום דבר לא היה יכול להכין אותה לבוננזה המטורפת של הקורונה: בנובמבר 2020 המעבדה נפתחה, ומאז היא שילשה את היקפי הביצוע שלה, הכפילה את כוח האדם ל־150 איש בתקופות השיא ובסך הכל ביצעה בדיקות בעבור המדינה ביותר מ־300 מיליון שקל. כבר ברבעון הראשון של 2021 הרווח הנקי של אילקס היה כפול מזה שברבעון המקביל אשתקד, והמגמה הזאת רק נמשכת".

של מי היתה ההחלטה להקים מעבדת קורונה?

בן שאול: "של תמי. אני הייתי סקפטי בהתחלה. לא היה אפשר לדעת כמה זמן תימשך המגפה. אף אחד לא חזה את הדלתא או האומיקרון, ולא את מה שיבוא אחריהם. היינו צריכים להשקיע מיליוני דולרים פה, כך שזה סיכון משמעותי. אבל תמי עשתה מה שווינסטון צ'רצ'יל אמר: 'אסור לבזבז משבר טוב'".

"הרמנו מעבדה ב־45 יום. זה היה פרויקט מרגש ומטורף", אומרת גלילי. "כבר שנים חשבתי שאנחנו יכולים להקים מעבדה שלנו. אחרי הכל יש לנו ציוד רפואי, תוכנה לניהול מעבדות ואנחנו מכירים את כל התהליכים. זיהינו פה הזדמנות, שלא תחזור על עצמה, לפתח את העסק. השאלה הגדולה היתה אם נכון להקים מפעל בלי לדעת כמה זמן יצטרכו את המוצר שלנו".

משה, איך השתכנעת?

"אנחנו לא מנהלים את העסק לפי 'בת ואבא'. הלכתי איתה, כי אני חושב שהיא צודקת. תמי הראתה לי בצורה מאוד חכמה לא רק איזו הזדמנות יש לנו בזמן הקורונה, אלא גם בעידן שאחריה. אנחנו אנשי מעבדה, זו ליבת העסקים שלנו. וגם ביום שאחרי יהיה הרבה מה לעשות במעבדות".

גלילי: "עשינו חישוב של כמה יעלה להקים את הכל, וכמה זמן יידרש להחזיר את ההוצאה. היו לנו הערכה פסימית ואופטימית של המספרים, לפי תחזיות משרד הבריאות, ושתיהן היו די שחורות ביחס למציאות. בסופו של דבר עברנו את המספרים האלה מהר".

איך יכולתם לגבש כל כך מהר החלטה כזו מסוכנת בתנאי אי־ודאות?

"אנחנו חברה ציבורית שמנוהלת ברוח משפחתית, כך שזמן קבלת ההחלטות שלנו הוא אפס. זה שיחק לטובתנו. תזוזה מהירה היא היכולת שהבאנו במשבר הזה. קרענו את עצמנו כדי להרים את המעבדה בזמן. כולם התגייסו לעבוד על רצפת הייצור, כולל אני: פתחתי מבחנות, סרקתי אותן, ועשיתי להן אקטיבציה. כל הארגון התגייס, זה היה משוגע. אבל לא הייתי מוותרת על זה".

אילקס מוכנה ליום שאחרי?

בן שאול: "הקורונה לא תיגמר השנה וגם לא בשנה הבאה, אתן לך על זה ערבות בנקאית".

ומה תעשו אחרי שהמגפה תיגמר?

גלילי: "יש לי רעיונות מדליקים למעבדה ביום שאחרי, אבל עוד רגיש ומוקדם לדבר על זה. אנחנו נמצא משהו אחר שיהיה לנו טוב עסקית, כמו שעשינו עד היום. הכיוון הוא בתי חולים או קופות חולים שיוכלו לקבל חיזוק בעזרת המעבדות שלנו, ובדיקות בנושא הגנטי והאונקולוגי, שהיום מבוצעות בחו"ל. התוכנית כבר מוכנה והמעבדה תעשה את המעבר לבדיקות אחרות בקלות. למכשירים הרי לא משנה מה עובר ממבחנה למבחנה".

בינתיים גלילי מנצלת את רווחי הקורונה כדי להתרחב לתחומים חדשים: בנובמבר השקיעה אילקס 3 מיליון דולר ב־Starget, שמפתחת מולקולות לטיפול ממוקד בסרטן באמצעות קרינה רדיואקטיבית; ועוד 10 מיליון שקל בקדימהסטם, שמפתחת טיפול תאי למחלות ניוון שרירים וסכרת.

"תמי נחושה לצמוח", מסביר בן שאול. "היא כל הזמן בתנועה. אז השקענו בשני סטארט־אפים, ויש עוד השקעה בדרך. ואנחנו מסתכלים עכשיו גם על רכישות".

למה בחרתם דווקא את הסטארט־אפים האלה?

"ד"ר מישל אפרגן, ראש המחלקה לפרמקולוגיה בהדסה, פיתח ב־Starget פפטיד, חלבון קטן, שמתביית על התא הסרטני, וגורם לכך שטיפולי הקרנה יהיו ממוקדים בו, כמעט בלי לפגוע בתאים בריאים. החברה כבר החלה בטיפולי חמלה".

"זו טכנולוגיה מקובלת שרשמה אקזיטים במאות מיליוני דולרים, אפילו מיליארדים", מסבירה גלילי. "אנחנו מאמינים שהפפטיד שלנו טוב יותר מזה של האחרים בתחום, ובפער ניכר, גם בגלל מגוון סוגי הסרטן שאליהם הוא יכול להתחבר".

ולמה השקעתם בקדימהסטם? תחום תאי הגזע, שהיה לוהט לפני שני עשורים, מתקשה להביא תרופות שיקבלו אישור לשיווק.

"תחום התרפיה התאית דווקא זוכה בעשור האחרון להרבה עניין מצד חברות פארמה וגופי השקעה, ומספר חברות בתחום נמכרו או הונפקו במחירים גבוהים מאוד. ההשקעה שלנו בקדימהסטם לא גדולה, ואנחנו מאמינים שהיא יכולה להביא המון ערך למטופלים".

תשקיעו רק בחברות ישראליות?

"אין לנו אקסיומה כזאת. אנחנו מחפשים בעיקר להשקיע בחברות רפואה שכבר מייצרות כסף. זה התחום שבו אנחנו מבינים ומביאים ערך".

תחום ההשקעות ברפואה הוא די ספקולטיבי.

"אני לא מסוג האנשים שעושים ספקולציות", אומר בן שאול. "בתוך 45 שנה הגענו מכלום לשווי של 1.8 מיליארד שקל — זו לא ספקולציה, אלא מקצוענות".

מה לגבי הרחבת הפעילות הנוכחית שלכם לשווקים חדשים?

"אנחנו פותחים בקרוב חברה־בת ומשרדים בדובאי, מה שיכניס אותנו לשוק של מיליארדי מוסלמים. את יודעת כמה זמן לוקח לפתוח שם חברה? אם את לא ממהרת — שעה, כי הם מכווני ביזנס. לא צריך יום לימודים ארוך בשביל זה".

"מיניתי את תמי למנכ"לית כי היא הכי טובה, לא כי היא הבת שלי", אומר בן שאול. "היא התחילה מהדרג הנמוך ביותר בעסק, והאמביציה שלה כל הזמן הניעה אותה להתקדם. וכמוני היא תמיד יודעת ליפול על הרגליים"

"לא בא בחשבון שאני אקרא לו אבא"

השיחה עם גלילי ובן שאול קולחת מאוד. השניים משלימים זה את דבריו של זה, וחולקים תפיסות עולם דומות ואת האמביציה היתרה להגדיל את העסק. בן שאול אוהב גם לתבל את השיחה בציטוטים של מדענים ואושיות תרבות. כשגלילי אומרת: "פעם היתה לנו תחושת ודאות, אבל ודאות ממשית לא היתה אף פעם, עובדה שהקורונה נפלה לנו על הראש", אביה מצטט את אלברט איינשטיין: "'רק שני דברים הם אינסופיים: היקום והטמטום האנושי, ואני עדיין לא בטוח לגבי היקום'. שמתי את הציטוט הזה כשומר המסך שלי, כי הוא נכון".

מתוקף העבודה הצמודה עם אביה, גלילי כבר עשרות שנים לא קוראת לאביה 'אבא', אלא 'משה' — גם לא בארוחות שישי משפחתיות. "לא בא בחשבון שאקרא לו 'אבא'", אומרת גלילי. "איך זה נשמע שאגיד למנהל בחברה: 'חכה שנייה, אני הולכת לשאול את אבא?'".

משה, איבדת משהו בזה שתמי לא קוראת לך אבא?

בן שאול: "התרגלנו. הנכדים קוראים לי סבא. וזה הכי חשוב".

דור הנכדים ייכנס לעסק או שאתה מפחד שזה יפגע במשפחה?

"אני לא מפחד מכלום. מי שרוצה יכול להיכנס או לעזוב, זה לא בית סוהר פה. ובכל מקרה זה קל כי נכדים יש לי רק מתמי".

אתה חוגג 79 בעוד חודשיים. לא בא לך לפרוש כבר לפנסיה?

"תמי לקחה את המושכות בחברה, ואני שמח על זה, אבל אין לי שום כוונה לצאת לפנסיה. כשאמרו לגאודי שלעולם הוא לא יגמור את הסגרדה פמיליה, הוא ענה: 'ללקוח שלי יש את כל הזמן שבעולם'. אני אמנם בן 79 אבל כזה שעושה פילאטיס שלוש פעמים בשבוע, ובשבתות רוכב 50 ק"מ על אופניים ואז הולך שעתיים יחף על החוף. עשיתי גם מרוצי אופניים בסובב כנרת וסובב עמקים".

אתה נלחם בגיל עם פילאטיס?

"לראות צעירוניות, שאני יכול להיות סבא שלהן, לוקחות רגל ושמות מאחורי הראש — אני מקבל מזה דפרסיה. הגעתי לפילאטיס כי היתה לי בעיית תנועה, והיום אני יכול להתקפל איך שאני רוצה".

אתה אוהב לצטט גדולי תרבות בשיחה. אתה חובב היסטוריה?

"פיזיקה היא המקצוע שלי, אבל התשוקה שלי היא היסטוריה. אני אוהב למצוא ספרים שמעניינים אותי, ונהנה מקריאה בכמה שפות".

כמה?

"אני דובר עברית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ואיטלקית".

מאיפה הספרדית והאיטלקית?

"אמא שלי דיברה גם ספרדית, ואיטלקית זו אהבה".

אהבה?

"לפני 35 שנה החלטתי לקחת קורס באיטליה, באוניברסיטת פרוג'ה לזרים. זה פשוט עניין אותי, זו שפה יפה שאהבתי ושהיתה לי יחסית קלה כי דיברתי צרפתית כשפת־אם. כשאני רוכב על אופניים אני שומע ספרים, ועכשיו אני שומע בפעם הרביעית באיטלקית את 'הקומדיה האלוהית' של דנטה. הוא הסופר הכי גדול".

אתה גאה בחברה שבנית?

"עברתי עבירות שאני צריך להצטער על משהו? איי דיד מיי בסט. עשיתי את זה בדרך שלי, כמו שאומר השיר. אם יש משהו שאני כן גאה בו זה שאצלנו יהודים ומוסלמים עובדים יחד. אני חושב שזו חובה, כמי שקיבל הזדמנות בחיים, לתת גם לערבים להשתלב איתנו. כאן אין ערבים ויהודים, יש חברים שלא יורים אחד על השני, אלא לומדים אחד מהשני. זה אחד הדברים שבאמת מרגשים אותי. זה חשוב לי כישראלי, כאזרח במדינה הזאת".

יש גם עשייה פמיניסטית בחברה.

"אצל משה, לא אצלי", אומרת גלילי. "זה לא שאם אקבל קורות חיים מגבר ואשה עם כישורים זהים — אקבל את האשה. אני מחפשת גם כימיה בין בעלי התפקידים בסוף. אבל משה עושה העדפה מתקנת בקטנה".

ובכל זאת, אחרי שהחברה תצטרף למדד ת"א 125 בחודש הבא, את תהיי אחת מארבע מנכ"ליות בלבד בו. זה הישג משמח או מאכזב?

"חבל מאוד שיש כל כך מעט מנכ"ליות בחברות ציבוריות, המשק שלנו היה מרוויח יותר אם החלוקה היתה יותר מגוונת. לא ממקום של לעשות טוב, אלא כי אנחנו מביאות ערך, צבע אחר, שחשוב לביזנס".

"בעבר לא היה מובן מאליו לתת הזדמנות לנשים", אומר בן שאול. "כשקנינו את מדטכניקה לא היתה אצלם אפילו בחורה אחת בהנהלה, ואצלנו הן היו רוב גדול. זה כי מהניסיון שלי הגעתי למסקנה שנשים יותר אמביציוזיות ומתאמצות".

תמי, מה הדבר העיקרי שקיבלת מאבא שלך?

"התעוזה שלו הולכת איתי כל הזמן. הוא עלה בעליית הנוער ממרוקו, ותמיד העז לחלום ולשאוף גבוה. למדתי ממנו לא לפחד להיכשל. אני זוכרת שפעם עשיתי עסקה פחות טובה ובאתי אליו אבלה וחפוית ראש, והוא אמר לי 'מצוין, זה שכר לימוד. אל תפחדי מהטעויות שלך'".