"

אשתי ואני נפרדנו זמן לא רב אחרי הלידה", מספר אילי (השם האמיתי שמור במערכת, כמו כל השמות בכתבה), תושב יישוב עירוני בצפון הארץ, בשנות ה־40 לחייו. "הילד שלנו עוד מעט בן שמונה ועדיין הליך הגירושים לא הושלם, כך שגם בשגרה יש הרבה מתח. הילד נמצא במשמורת משותפת, ולאימו קשה להשלים עם זה. ועכשיו נכנס העניין של החיסונים".

זה בטח הגביר את המתח. מבחינת זוגות גרושים, ההמלצה לחסן ילדים מתחת לגיל 12 היא חבית אבק שרפה שמזמינה פיצוץ.

"פרודתי לא מתחסנת, באופן עקרוני. גם כדי להיכנס למקום עבודתה היא עושה בדיקות אנטיגן כל יומיים. אני אולי יותר חרדתי — או פשוט אחראי. כשלי כואב משהו אני הולך לרופא, כי אני מאמין שחייבים לסמוך על בעל מקצוע ועל הגורם הבריאותי המוסמך. היא, לעומת זאת, מרגישה שכשהיא לא מחסנת את הילד היא מגינה עליו מפני מוטציות וגידול זנב, אבל היא לא פרופסורית ב־FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי)".

דיברתם על מה שצריך לעשות?

"התקשורת בינינו היא רק במיילים ובסמס. בשבוע שעבר, כשהבנתי שאין עם מי לדבר, פשוט לקחתי את הילד לחיסון ונגמר העניין. הוא מרגיש מעולה".

פרודתך בטח משתגעת מכעס.

"לגמרי. היא צעקה לי מהרחוב שאני הולך לחטוף תביעה לביטול אפוטרופסות וביטול המשמורת המשותפת. אבל בריאות הבן שלי ובריאות המשפחות שלנו — שני ההורים שלי מבוגרים וחולניים — חשובות לי יותר מהאינטרסים הקטנים שלה".

חשובות יותר מלהגיע להסכמה על הנושא?

"אם זה לא היה חיסון, זה היה משהו אחר. אם אני אגיד 'לבן' היא תגיד 'שחור', אין בינינו הסכמה על כלום. לתחושתי היא נהנית מהעימות איתי, מהניסיון לשלוט ולקבוע, וזה שבת הזוג החדשה שלי בהיריון רק מחמיר את המצב".

בין טינה לנימוקים מדעיים

"הגרוש שלי הולך עם העדר. אני לא מוכנה"

הוויכוח בין מתחסני הקורונה למתנגדי החיסון ניטש בעוז כבר שנה, מאז אושר לשימוש החיסון של פייזר על ידי ה־FDA. הוא ניטש ברשתות החברתיות, בכלי התקשורת וברחוב, ולרוב נגמר בבוז הדדי. במעט מאוד פעמים צד אחד משתכנע בצדקת הצד האחר. אבל בעוד שני אנשים בוגרים שאינם מסכימים יכולים פשוט לתפוס מרחק זה מזה, כשמדובר בילדים העימות מסובך הרבה יותר. וכשמדובר בילדים של בני זוג פרודים או גרושים, שגם כך פעמים רבות התקשורת ביניהם מתוחה מאוד ולפעמים כלל לא קיימת, העימות הופך להתנגשות רבת־עוצמה.

"במערכת יחסים זוגית תקינה, אם יש הורה אחד עם סייגים או חרדות, למשל בעניין כמו הקורונה, הזוג יוכל להכיל מחלוקת", מסביר הפסיכולוג יאיר בר־חיים. "לעומת זאת, בהליך פרידה הרצון לשתף פעולה נגמר, וכל צד מנסה למקסם את עמדותיו. פרידה היא כמעט לעולם לא ג'נטלמנית. בזוגות הגיוניים זה נסגר אחרי שנתיים; אצל הלא־הגיוניים זה יכול להימשך חיים שלמים. כל זיז של מחלוקת הופך לעצב חשוף, וכשקונפליקט כמו הקורונה נכנס בסדקים שבין בני זוג לשעבר, ברור שהוא יחלחל פנימה".

"הקורונה יצרה 'הדגשה' של מערכות נישואים: אנשים שהיה להם טוב, נהיה להם טוב מאוד, ולעומת זאת אצל זוגות שהיה רע, זה הפך רע לתפארת", אומרת עו"ד יהודית מייזלס, מומחית בדיני משפחה. "הקורונה הקצינה מחלוקות הוריות והגדילה את מספר הנושאים שהורים חלוקים לגביהם, בגלל האי־ודאות שטמונה בה".

וילדים מקצינים את זה עוד יותר?

"ככל שהילד צעיר יותר, ההורות יותר פעילה, וזה בא לידי ביטוי בסכסוכי גירושים. אם זוגות נשואים מתפשרים ביניהם מתוך אהבה, חמלה או הבנת החשיבות של הפשרה, בשביל זוגות מסוכסכים או פרודים התפשרות היא בלתי נסבלת — גם על דברים שבעבר התפשרת עליהם בקלות".

גם על בריאות הילד?

"בהרבה מקרי גירושים התקשורת לקויה או כלל לא קיימת, אז קשה מאוד לנהל שיח. קשה לקבל החלטה מושכלת על משהו כל כך חשוב, כמו חיסון, בהתכתבות במייל או בווטסאפ. ואז, כשאין שיח, קול הוֶטוֹ שמתנגד לחיסון תמיד יהיה חזק יותר. כשהקונפליקט חזק ושורר חוסר אמון מוחלט, אתה הופך לחרד יותר מהעמדה של הצד השני. לכן לא אתפלא אם יש יותר מתנגדי חיסונים בקרב הורים גרושים מאשר בכלל האוכלוסייה".

זה בדיוק מה שמתארת ברכה, בת 41, תושבת השפלה ואם לבני 11 ו־7. "בעלי לשעבר בעד לחסן, אני נגד. הוא הולך עם העדר, עושה מה שעושים כולם, וגם בעניין החיסון הוא לא טרח לבדוק יותר מדי, כמו שהיה בנישואים. אני לא אנטי ולא מחפשת מלחמות, אבל אני יותר חוקרת ובודקת, ולא מקבלת כל מציאות מוכתבת כמובנת מאליה. בטח היום, כשיש כל כך הרבה דיס־אינפורמציה, ואת מבינה שמשהו לא טוב קורה. ובייחוד כיוון שהילד הקטן שלנו קיבל חיסון פגום נגד צהבת, כזה שעשו לו ריקול; יש דיווחים על ילדים עם עיכובים התפתחותיים בעקבות החיסון ההוא לצהבת. אז אמרתי, 'די. אני לא אזריק לילדים שלי כל דבר'.

"אני עצמי התחסנתי לקורונה פעמיים. וגם כך הייתי בין האחרונים שהתחסנו, והרגשתי אנוסה עם כל הקטע של הבדיקות לקורונה, אבל מה לעשות, אני גננת וזו הפרנסה שלי. מאז החלטתי שאני לא מכניסה יותר את הדבר הזה לגוף שלי, וגם לא לגוף של הילדים. אנחנו מנסים להתחזק בויטמין סי ובדרכים טבעיות".

איך את והגרוש שלך מתקשרים סביב הנושא?

"אנחנו בתקשורת מיילים. הוא עוד לא פנה אליי ואמר שהוא רוצה לחסן בניגוד לדעתי, אבל אני כבר שומעת את זה מהילד. אמרתי לילד, 'זה לא משחק, זה לא ללכת לחבר או לא, זו הבריאות שלכם. פה אמא לא מתפשרת ויהי מה. אבא לא יכול לחסן בלי ההסכמה של אמא'. מאז לא קיבלתי עוד מסרים ממנו.

"הגרוש שלי מכיר אותי מספיק כדי לדעת שאני לא אתפשר, ושהוא לא יוכל לכפות עליי את החיסון. אבל אני חוששת שככל שהמצב יחריף יהיו סנקציות, והוא יעלה מדרגה. מבחינתי, לא יעזור כלום. זה קשה, כי הבן שלי אומר, 'אמא, תרשי לי, אני רוצה תו ירוק'".

"אני סומך על רופאים, אבל פרודתי חושבת שכשהיא לא מחסנת את הילד היא מגינה עליו מהצמחת זנב. התקשורת בינינו היא רק בהודעות טקסט, אז כשהבנתי שאין עם מי לדבר, לקחתי אותו להתחסן וזהו. כשהיא שמעה את זה, היא צעקה לי מהרחוב שאני הולך לחטוף תביעה לביטול האפוטרופסות והמשמורת המשותפת"

קרבות משפטיים

"בית המשפט נוטה לקבל את המלצת משרד הבריאות"

מקרה דומה מתאר גם גיורא, בן 47 מיישוב באזור ירושלים, אב לשלושה ילדים קטנים שהגדול בהם בן שש. "אנחנו פרודים כבר כשלוש שנים", הוא מספר. "היא בקטע של טבעי ומתנגדת לחיסונים בכלל, גם לחיסונים רגילים. בעבר פניתי לבית הדין והוא הורה לחסן את הילדים בחיסונים הרגילים. עכשיו עלה נושא חיסוני הקורונה, ושוב נוצר עימות".

ומה אתה עומד לעשות?

"אני מחכה לפסק דין בעניין המשמורת, אז עורכת הדין שלי אמרה לי לחכות בעניין הקורונה. אבל ברגע שזה יסתיים אני מתכוון מיד לבקש אישור חיסון קורונה לילדים. אני עוקב אחרי העניין, ויש לי שתי פסיקות של בית משפט ובית הדין הרבני. לא ראיתי עדיין ששופט אמר 'לא' כשיש המלצה של משרד הבריאות לחסן".

גיורא צודק מבחינת העמדה העקרונית של בתי המשפט. חיסון נגד קורונה התקבע כמסלול המרכזי להחזיר את החיים לשגרה. משרד הבריאות קרא לבני 12–15 להתחסן כבר לפני חצי שנה, ולפני כחודש יצא לדרך מבצע לחיסון ילדים בני 5–12, גם דרך בתי הספר. ההמלצה של משרד הבריאות מקבלת בבית משפט תוקף של חוות דעת מומחה רפואי מוסמך. ברוב הפעמים היא גם תתקבל, ובית המשפט יורה לחסן את הילד גם ללא הסכמת ההורה הנוסף.

"מהרגע שהתחילו לחסן צעירים מתחת לגיל 18, העניין הפך לעילה למאבקים משפטיים, וכשזה מגיע לבתי המשפט הם נלהבים לחסן", אומרת עו"ד רות דיין־וולפנר, המתמחה בדיני משפחה.

עמדת ההורה המתנגד לא נשמעת?

"העיקרון הוא שכאשר יש מחלוקת בין הורים בנושא בריאותי, יש צורך באישור רופא. אבל בעניין החיסונים, ההמלצה החד־משמעית של משרד הבריאות מתקבלת כחוות דעת רפואית וכאישור רופא. ואם הילדים לא מתנגדים לחיסון, כשהם בגיל שבו אפשר לשאול לדעתם, בית המשפט נוטה לאשר לחסן".

העימותים מתנהלים גם סביב בני נוער בוגרים, שיכולים להביע את דעתם?

"בשלב הראשון ההמלצה היתה לחסן את הנערים והנערות, וחלק מהלא־מחוסנים נאלצו לשבת בבית בבידודים בזמן שהמתחסנים חזרו ללמוד. במקרים כאלה, כשאחד ההורים סירב, בית משפט הורה לחסן. בטח אם זה היה רצון הילדים".

ומה הופך את זה למורכב יותר כשמדובר בבני 12 ומטה?

"להבדיל מנערים בוגרים, רצונם של ילדים קטנים אינו רלבנטי. זה יוצר בעיה, וכמובן יותר אמוציות. הורה שמתנגד לחיסון ייאלץ להציג חוות דעת רפואית התומכת בהתנגדותו, שתקבע שהחיסון אינו לטובת הילד, חרף עמדת משרד הבריאות. אני, למשל, מייצגת לקוחה בהליך גירושים לא פשוט, כשבעלה דורש מבית המשפט להתיר לחסן ואילו היא לא מוכנה. בעניין הנקודתי הזה היא טוענת שבתה אלרגית, והיא לא יודעת מה יהיו ההשלכות ארוכות הטווח, בין היתר על פוריות הבת. אבל הטענה שלנו עקרונית יותר, והיא שהאב מתעקש על חיסון כי הוא יודע כמה זה יפריע לאם, ושלפני הגירושים, כשחיו יחד, הם לא חיסנו את הילדים בכל החיסונים".

לילד אין מעמד בעניין הזה?

"כשמדובר בילדים בני 10–12 אני סבורה שבית משפט ישמע אותם ויתחשב גם ברצונם, ולא יורה לחסן אותם בכפייה. אבל אני לא מקנאה בשופטים שצריכים להחליט בנוגע לילדים צעירים. סיפור החיסונים הוא מאוד מאוד נפיץ".

דילמת הפרודים

"עד שאנחנו לא גרושים רשמית, הוא עלול לחסן את הילדה"

הנפיצות הזו בולטת עוד יותר כשמדובר בזוגות שהם פרודים, אך טרם התגרשו רשמית. במצב כזה הם עדיין רשומים כנשואים לכל דבר, וקופות החולים אינן נדרשות לוודא הסכמה של שני ההורים.

"כבר בתקופת הקורונה הפרוד שלי לקח את הילדים לטיפת חלב, כדי לעשות חיסון שגרה שכלל לא רציתי לתת להם", אומרת דפנה, אם לשניים, בני ארבע ושבע, מיישוב במרכז הארץ.

ומה לגבי חיסון הקורונה?

"רציתי לחסן, אבל לא לפי הפרוטוקול של משרד הבריאות, כי בני נפגע בעבר מחיסון שגרה. לכן חרגתי מפרוטוקול החיסונים של משרד הבריאות ופיזרתי אותם על פני יותר זמן. אבל לשיטת הפרוד שלי, כל החיסונים יעילים ובטוחים בצורה קיצונית".

את מתנגדת לחיסונים?

"אני לא אנטי־חיסונים, וכשהרופא אומר לי לתת לילדים אנטיביוטיקה אני עושה זאת. אבל החיסון הזה חדש, ואני לא רוצה שהילדים שלי ישתתפו בניסוי. הבעיה היא שרק כשההורים גרושים רשמית מבקשים את חתימת שניהם כדי לחסן את הילד; עד שאנחנו לא גרושים, הוא יכול בכל רגע לקחת את הילדה ולחסן אותה. הוא כבר אמר לבני שייקח אותו להתחסן 'כדי שיהיה מוגן'. המסר הוא שאמא לא מגינה עליו".

זה לא שהפרוד שלך מבקש משהו חריג, להפך. ההמלצה של משרד הבריאות בעניין היא חד־משמעית, ומאות אלפי ילדים כבר חוסנו בלי בעיות.

"אין מצב שאתן לילדים חיסון שעוד לא ברור עד כמה הוא בטוח, והוא לא בהכרח מונע הדבקה. בטח לא לבן הצעיר שלי, שהוכח שהוא רגיש לחיסונים".

מה זה "אין מצב"?

"מבחינתי זה ייהרג ובל יעבור. עורכת הדין שלי הזהירה אותו שלא יעשה את זה, וגם הכנסנו סעיף בהסכם שאין לבצע פעולה בקטין בלי הסכמת שני ההורים. לצערנו החוזה עוד לא עבר אישור של בית משפט, כך שטכנית הוא יכול לחסן אותם. וגם אם החוזה יאושר, מה יעשו לו אם יחסן?".

איך אתם מתקשרים סביב נושא כל כך נפיץ?

"אנחנו לא מתקשרים בינינו, רק דרך עורכי הדין. הזוי, אבל זה המצב. החיסון העלה את רף הרגישות שלנו לשיא חדש, כי הוא יודע שהוא יכול להכאיב לי באמצעותו".

איך זה עבד כשעוד הייתם יחד?

"גם כשהיינו נשואים הוא לא הסכים איתי, אבל הלכנו עם הקו שלי. ממילא טיפלתי ברוב ענייני הבריאות של הילדים, קונה תרופות, הולכת לרופאים, יושבת איתם בבית כשהם חולים. אבל במשמורת משותפת, פתאום לא מתאים לו שאני אחליט. לתחושתי הוא מנצל את המצב הרגיש שאנחנו נמצאים בו.

"אני במצב שבו בכל יום אני חוששת ממחטף. חודשים שאני לא ישנה בלילה. בקופת חולים יש הערה לצד שמו, אבל אין לי מושג אם האחות תבדוק. אני לא יכולה לדעת איפה ומתי זה יקרה. מבחינתי זה משהו שלחלוטין יצא משליטתי. אני באימה מזה".

ומה הפתרון?

"כרגע המצב הוא שכאשר הילדים אצל מישהו מאיתנו, לשני אין שום זכות בתור אפוטרופוס. צריך להיות תיקון לחוק, שיתייחס לפרודים שהחליטו לפרק את התא המשפחתי אך עדיין לא גרושים על פי חוק. חייב להיות פרוטוקול מסודר לזה. אני שומעת על הרבה אנשים במצב הזה, וכלום לא מגן עליהם".

"הפרוד שלי כבר אמר לילד שיחסן אותו 'כדי שיהיה מוגן', כאילו אני לא מגינה עליו, אבל אין מצב שאחסן את הילדים. מבחינתי זה ייהרג ובל יעבור. אני לא אנטי, אבל זה חיסון חדש, עוד לא ברור כמה הוא בטוח, ואני לא מוכנה שהם ישתתפו בניסוי. בינתיים אני חוששת שהפרוד שלי ינסה לבצע מחטף ולא ישנה בלילות"

גם כשהזוגיות בריאה

"בעלי רופא ותומך בחיסונים. אני עוד לא השתכנעתי"

"כשמתעוררת מחלוקת בנושאי רפואה או חינוך, בתי משפט אוהבים לשמר מצב קיים. לכן כשהורה רוצה לעשות שינוי, ידו תהיה על התחתונה", אומרת מייזלס. "הבעיה היא שפה נוצר מצב חדש שאינו נשען על משהו שהיה קיים קודם, ולכן מרתק לראות איך בתי המשפט מתמודדים עם זה".

ואיך הם מתמודדים?

"טיפלתי למשל במקרה של ילדה בת תשע, שהיתה צריכה לקבל מנה שנייה, אבל בין המנות ההורים נפרדו. האב התנגד למנה השנייה, אבל לבסוף הסיר את התנגדותו. בית המשפט הבהיר לו שההסכמה למנת החיסון הראשונה היתה משותפת והוא לא יכול לחזור בו".

אף שחלף זמן קצר יחסית מאז החלו לחסן נערים וילדים, העימותים סביב הנושא כבר מחלחלים לבתי המשפט. ברוב המקרים העימות מסתיים בחיסונם של הילדים. כך, למשל, קבעה החודש השופטת יפעת שקדי־שץ, מבית המשפט לענייני משפחה בחדרה, שאח ואחות בני 13 ו־15 שהוריהם גרושים יחוסנו נגד קורונה חרף התנגדות אמם. בהסכם הגירושים בין ההורים נקבע, שבהיעדר הסכמה בנושא בריאותי, ההכרעה תתקבל על ידי גורם רלוונטי. אחרי התפרצות זן הדלתא פנה אביהם לבית המשפט כדי שיורה על חיסון, והציג את עמדת משרד הבריאות וה־FDA. השופטת שקדי־כץ פסקה כי בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתם של המומחים, ולפיכך יש להיעתר לבקשת האב ולחסן את הילדים.

אבל הדיון הטעון מתנהל גם בבתים שבהם בני הזוג עדיין מנהלים חיי זוגיות תקינים. "בעלי בעד חיסון, ואני לא נגד באופן מוחלט, אבל אני רוצה להמתין", אומרת רעות, בת 39 מתל אביב הנשואה לרופא. לשניים יש ארבעה ילדים: שניים בוגרים ושניים בני ארבע וחצי ושש. "אני עצמי מחוסנת והגדולים התחסנו, אני לא איזה פנאטית — אבל לא השתכנעתי מהסטטיסטיקה שהסכנה בהידבקות, במקרה של ילד, קשה מתופעות הלוואי האפשריות מהחיסון בגילים צעירים.

"חשוב לי להדגיש שאני לא אומרת קטגורית שלא אחסן בהמשך, רק שאני מרגישה שהאינפורמציה עדיין לא בשלה כדי להחליט".

ובעלך?

"הוא מאוד בעד החיסון. הוא רופא, מדען, ובטוח שהכל עדיף על המחלה עצמה. הוא חושש מההשפעות ארוכות הטווח של הלונג־קוביד. כל החברים שלי מתחסנים בגללו, אבל אני עוד לא שם".

אז אתם מסתובבים בבית בזעף?

"לא, אבל זאת שאלה שמרחפת".

אתם מצליחים לנהל ויכוח כל כך טעון באופן ג'נטלמני?

"מבחינתי זה ויכוח מדעי, לא רגשי. אני מוכנה לראות מספרים ולהיות מושכלת, אבל עדיין אין לי די מספרים כדי להיות מושכלת. הוא לא כועס, הוא פשוט מנסה לעשות מאמץ לשכנע אותי. כשהוא ישכנע, אני אלך על זה. אם יהיה פרמטר חברתי, למשל שיחליטו שלא מחוסנים לא הולכים לבית הספר, מערך השיקולים שלי ישתנה; אני לא רוצה למנוע מהם חיים נורמטיביים. אבל כל עוד לא מכריחים, אני רוצה להיות יותר רגועה".

אתם ממש בודקים עובדות, בלי אמוציות?

"אנחנו לא מהמתלהמים. זה שיח לא אמוציונלי, אלא של סטטיסטיקה. קבענו לסוף השבוע שיחה בינינו, שבה נבחן את הסטטיסטיקות האחרונות".

כשהעימות גולש לסביבה

"בקבוצת הווטסאפ ביקשו שנתווכח בחוץ"

אצל אחרים, העימות לא מתנהל רק בין בני הזוג, אלא גולש למרחב של החברים והסביבה הקרובה. גיורא למשל מתאר עימות אישי שהתפתח בקבוצת הווטסאפ של הגנים ובתי הספר ביישוב שלו: "כתבתי בקבוצה שאני רוצה לחסן את הילדים שלי, פירטתי את הנימוקים — ונהיה עליהום".

וגרושתך הצטרפה לדיון?

"היא שלחה קטעים של אורלי וגיא, שמתנגדים לחיסון, ועוד חוות דעת של מישהו רדיקלי בתפיסות שלו. והיא גם התייחסה אישית וכתבה משהו כמו 'אתה רוצה לפגוע בהם, אני אגן עליהם בגופי'. בקבוצה קלטו שאנחנו גרושים ומנהלת הקבוצה ביקשה שלא נדבר על זה בפורום הזה".

אתם מצליחים לדבר ביניכם?

"ניהלנו שיחה קצרה מאוד בנושא. היא אמרה שאני מנסה להרע לילדים, ואני עניתי שאני דואג להם ולנו כמשפחה לא פחות ממנה, ושהיא כבר לא יכולה להגיד לי מה לעשות.

"המצחיק הוא שמנהלת בית הספר ביקשה ממני להתפשר עם האמא. מדובר בבית ספר דתי, ובחברה שלנו מקובל לא לראות באבות דמות בעלת משקל דומה לאמא, כשמדובר בהחלטות ביחס לילד".

בעצם, החיסון מציף את מה שלא עבד ביניכם גם לפני הגירושים.

"כן. אני ממלכתי־דתי, היא דתייה מאוד. היא התחתנה עם חרדי, אני בזוגיות עם מישהי קלילה יותר".

"המדינה טעתה כשהיא השאירה את חיסון הילדים לשיקול דעת ההורים", מסכם אילי. "כמו שהיא כופה עליי לשלם מס הכנסה וביטוח לאומי ולעשות מילואים, כך היא צריכה לומר 'יש אינטרס לאומי להילחם בקורונה, לכן החיסון הוא חובה'. אחרת זה רק מלבה את המלחמה. זה עוד נושא שהמדינה נותנת לבני זוג לשעבר לריב עליו. וזה מתניע תעשייה שלמה, כי צריך לפנות לעורך דין, לשלם לו עשרות אלפי שקלים, לשלם אגרות בית משפט ולבזבז זמן עבודה".