מה משותף לקורקינטים להשכרה, חללי עבודה משותפים, משלוחי מזון ורמזורים חכמים? הם החזית שבה הטכנולוגיה משתלבת בעיר, בתחום שמכונה Urban Tech. לא פחות מ־75 מיליארד דולר הושקעו בשלוש השנים האחרונות בחברות אורבן טק, 17% מכלל ההשקעות של קרנות הון סיכון. אובר, WeWork, וולט ובירד הן הכוכבות של העולם הזה, אבל לצדן פועלות אינספור חברות שנוגעות לשלל תחומי החיים בעיר. בתערוכת CES האחרונה בלאס וגאס מספר חברות האורבן טק שהציגו את מוצריהן היה גבוה ממספר חברות הגיימינג או הרחפנים, למשל. או במילים אחרות, הענף רותח.

ערים חכמות הן באז וורדס, אבל דווקא בעולם האורבן טק הן קצת נדחקות לצד. ב־1900 שניים מעשרה אנשים חיו בעיר, ב־2010 חצי מאוכלוסיית העולם חיה בערים ולפי תחזיות האו"ם ב־2050 כ־70% מאיתנו יהיו עירוניים, אך הערים עצמן לא עומדות בקצב: עומסי תנועה כבדים, צריכת אנרגיה מוגברת ועוד מצוקות שנגזרות מהצפיפות עדיין לא זוכים למענה הטכנולוגי המתבקש. הקורקינטים והנסיעות השיתופיות מקלים קצת את הלחץ בכבישים, חללי העבודה המשותפים מפחיתים את צריכת האנרגיה, אבל טכנולוגיות הערים החכמות אמורות לטפל בבעיות האלה מלמעלה, באופן מבוקר ומנוהל יותר, ולכן הן חשובות להפליא. רק שהענף הספציפי הזה זוכה לפחות עניין והשקעות. ב־2018-2016 סטארט־אפים של ערים חכמות, 154 בסך הכל, קיבלו רק כ־7% מההשקעות לאורבן טק, פחות מהסטארט־אפים של הקורקינטים החשמליים וגם פחות מאלה של חללי העבודה המשותפים. את רוב ההשקעות בענף, אגב, שאבו חברות הנסיעות והמשלוחים.

"המודעות לתחום האורבן טק גבוהה ובעולם הקצו עוד ב־2018 80 מיליארד דולר לפרויקטים של תשתיות, אבל האתגר הוא בעבודה מול רשויות מקומיות וממשלות", מסביר אייל הופמן, מנכ"ל מרכז החדשנות Highroad המתמחה בטכנולוגיות אורבניות.  לדבריו, לעירייה — גם אם היא מתקדמת ומתאפיינת במודעות לחדשנות — נדרשות כשנתיים לאשר פרויקט, רחוק מפרקי הזמן שבהם עובדים סטארט־אפים, וזה חלק מהקושי לגייס השקעות. הופמן מוסיף שהפתרונות בתחום לא תמיד מבריקים בפשטותם, ובסופו של דבר סטארט־אפים לא מעטים בנישה הזאת נבלעים בשלבים מוקדמים בידי חברות אינטגרציה גדולות שמנוסות בעבודה מול מגזר ממשלתי, למשל סימנס.

הכוכבת הראשית של התחום היא Sidewalk Labs, ששייכת לגוגל ומנסה להוריד את הטכנולוגיות של התאגיד לשטח, לעיר חדשה שבין השאר מבוססת גם על רכב אוטונומי. בימים אלה סיידווק מרימה פרויקט שאפתני בטורונטו: אזור הטיילת בעיר אמור להיהפך לשכונה מתקדמת, עם מחירי דיור נגישים, תחבורה נוחה ומאפיינים ידידותיים לסביבה. החברה מתכוונת לבנות את המבנים בטכנולוגיות חדשניות שיוזילו את העלויות, לתכנן את הרחובות ואת פריסת העסקים באופן שיעודד שימוש בתחבורה ציבורית ולספק את כל צורכי האנרגיה ממקורות לא מזהמים שנמצאים בשכונה עצמה. שטחי הציבור אמורים להיות זמינים לשימוש בכל שעות היממה — עניין מורכב באקלים הקנדי, שאמור להיפתר באמצעות "תכנון מזג האוויר"; מה זה אומר? כנראה בעיקר פארקים מקורים. בינתיים התוכנית, שהמסמך המפרט אותה מונה 196 עמודים, היא עדיין בגדר חזון עתידני, אבל האישור הסופי מהעירייה, בעלת הקרקע, אמור להתקבל בחודשים הקרובים.

חברה שכבר נמצאת בשלבים ממשיים יותר של מימוש החזון לחיים האורבניים החדשים היא Venn City הישראלית, שגייסה עד כה 40 מיליון דולר. טכנולוגית אין כאן בשורה גדולה, מדובר בסך הכל באפליקציה, אבל היא משמשת לבניית קהילות שכונתיות שמקלות על התושבים למצוא דירות, מסייעות לעסקים מקומיים ועל הדרך גם מנסות להתמודד עם הבדידות שמאפיינת לעתים את החיים בעיר. שלוש קהילות כאלה כבר פועלות בתל אביב, בברלין ובניו יורק, וההכנסות מתקבלות מדירות שהחברה משכירה וממינויים לשירותים שונים (מכבסות, אירועי תרבות ועוד). על סמך הניסיון בקהילות האלה, החברה טוענת שנרשמה ירידה של 50% במספר התושבים שדיווחו על בדידות.

חברה ישראלית נוספת שמעוררת עניין גם בחו"ל היא Valerann home, שפיתחה מערכת אלחוטית לניטור המצב בכבישים באמצעות חיישנים שבפזורים בעיר ומדווחים בזמן אמת למרכז בקרה על כל המתרחש, בדגש על אירועים חריגים — רכב שעומד בצד, מטען שנפל ממשאית וכו'. הדיווח המיידי הזה אמור לסייע בצמצום תאונות הדרכים, וגם לתמוך בשירות של רכבים אוטונומיים, כשאלה ייכנסו לשימוש נרחב. לשם כך היא כבר פועלת בשיתוף פעולה עם בוש ולנד רובר־יגואר, ליצירת הבסיס הנדרש לעולם האוטונומי המדובר.