החולצה הזו מחזירה אותי ברגע לילדות. לפעמים, כשאנחנו מתבגרות, יש רצון לחזור למקום שבו מישהו מגן עלינו ואחראי עלינו. למדתי בבית ספר ממשלתי עם מנהל יהודי, והתלבושת האחידה הזו של חולצה תכולה עם מכנסיים או חצאית כחולים חייבה אותי עד י"ב. כבוגרת חשבתי פתאום, למה כחול ותכלת? אי אפשר להתעלם מהסמליות הלאומית. רק כשגדלתי ראיתי אותה. זה כיבוש, אבל בצורה אחרת.

אני מעצבת את הבגדים שלי בעצמי, מתכננת ונותנת לתופרת. הסגנון שלי מאוד נזירי. חוץ מזה, אני מאוד אוהבת ללבוש וינטג'. הלבוש של פעם נתן לך להרגיש נשית, ואני אוהבת את זה: שמלה, נעלי עקב, חגורות על המותן. לנשים היום אין סבלנות, הן לובשות ג'ינס ויוצאות בכפכפים, אבל לי קשה עם זה. גדלתי עם אמא מאוד מטופחת, ליידי, שגידלה אותנו כמו נסיכות. הסגנון שלי אחר לגמרי, אבל כמוה, גם אני מקדשת את הנשיות.

יש לי שמלה כמו של נזירות, עם הפס הלבן והכל. זה מזכיר לי את התקופה שהייתי במנזר ורציתי להיות נזירה. אם לא היתה לי האמנות, הייתי נחה במנזר מכל האטרף של החיים.