את השמלה הזו קניתי בלונדון, כשהייתי סטודנטית וטיילתי בעיר עם אחי, מתישהו בתחילת שנות התשעים. פון פירסטנברג עשתה אז קאמבק, והשמלה הזו החייתה מחדש את שמלת המעטפת הקלאסית שלה, מין שחזור של וינטג'. כשניסיתי אותה, זה היה מושלם כמו הנעל של סינדרלה: בבת אחת הרגשתי מאוד נשית, כאילו היא נתפרה ותוכננה עבורי. אני לא יכולה להיפרד ממנה, היא כמו חברה שלי. בטח אוריש אותה לבת שלי.

אני נוטה מאוד לרטרו, או ליתר דיוק לקלאסיקה נשית. פעם תפרתי לעצמי את השמלות: אני מעצבת ליין של רהיטים וטקסטיל, ועיצבתי לי שמלות קיציות כאלה. לפני כמה שנים ראיתי קולקציה של אמנית שעיצבה "בגד לכל יום", וזה מאוד דיבר אליי. אם זה היה תלוי בי, הייתי לובשת "יוניפורם": כל יום שמלה או בגד שחוזר על עצמו. אני פשוט לא אוהבת את ההתלבטות בבוקר.