ל

זלי אלכסנדר נולד למשפחה יהודית צנועה בניו יורק. בגיל 21 עזב את האוניברסיטה בעקבות מות אביו, וכדי לסייע כספית לאמו החל לסחור במניות. הוא גילה כישרון בתחום, הקים בית השקעות שהצליח בזכות הקפדה על שימוש בעובדות ובנתונים, והפך למיליארדר ולפילנתרופ ענקי (הוא תורם בעיקר לארגונים לזכויות בעלי חיים). ב־1993 הוא רכש את קבוצת הכדורסל יוסטון רוקטס ב־85 מיליון דולר, הפך אותה לאחת הטובות ב־NBA וזכה איתה בשתי אליפויות — לא מעט בזכות אותה קבלת החלטות שקולה. ב־2007, למשל, הוא היה הבעלים הראשון בליגה שמינה "אנליסט מומחה מספרים" לתפקיד הג'נרל מנג'ר. האנליסט, דריל מורי, שינה את פני הליגה בזכות ניתוח מתקדם של סטטיסטיקות וקבלת החלטות מדעית. מאז 2007, יוסטון ניצחה ביותר משחקים מכל קבוצה אחרת, חוץ מסן אנטוניו ספרס.

ב־2017, אלכסנדר עשה את האקזיט שלו ומכר את הרוקטס ב־2.2 מיליארד דולר. הרוכש, טילמן פרטיטה, הוא יצור שונה לחלוטין מאלכסנדר. כמה שונה? הביוגרפיה שלו נקראת "סתמו ת'פה ותקשיבו". הוא מיליארדר טקסני על כל המשתמע מהמונח, כולל אגרסיביות קאובוי'אית, אצבע קלה על הדק הפיטורים ויותר מקמצוץ מגלומניה (בין היתר הוא מפיק תוכנית ריאליטי שעוקבת אחריו). הוא עשה את הונו במסעדנות וכיום האימפריה שלו מחזיקה שלל נכסים נוצצים כמו מלונות, בתי קזינו, לונה פארק, אקווריומי ענק, נדל"ן ומה לא — אלא שהקורונה הפכה את הבלינג לבלגן, בעיקר כיוון שרוב עסקיו של פרטיטה ממונפים; בבלומברג תיארו אותו לאחרונה כמי שנלחם כדי לנסות לשרוד.

וכאן נכנסים לתמונה הרוקטס. אחרי שנה לא קלה, שבה פרטיטה היה מעורב הרבה יותר מדי בהחלטות המקצועיות, המאמן מייק ד'אנטוני, אחד הטובים בליגה, החליט לפרוש. לפני שבועיים פרש גם מורי, הג'נרל מנג'ר האגדי. במצב העניינים הזה, אף כוכב לא מעוניין להצטרף לקבוצה. אם בעונה שחלפה סוכנויות ההימורים חשבו שרק לשלוש קבוצות יש סיכוי טוב מזה של יוסטון במאבק על אליפות ה־NBA, היום המהמרים חושבים שיש 11 קבוצות עם סיכויים טובים יותר. זה כנראה ייקח עוד קצת זמן, אבל איש לא יופתע אם הרוקטס יימכרו במחיר הפסד.

גם בטבע, התנהלות אגרסיבית כמו זו של פרטיטה לא מספקת ניצחונות לטווח הארוך. מחקר בינלאומי חדש של חוקרים מארצות הברית וגרמניה בחן קבלת החלטות על ידי "פרטים אגרסיביים" בקרב בני אדם ובעלי חיים, מדגים ועד קופים. הפרטים האגרסיביים הללו, קבעו החוקרים, "מגיעים לעמדות כוח, ומשם מכתיבים את מבני קבלת ההחלטות הכי לא־יעילות ללהקה", כיוון שהם "יודעים להפחיד ולכפות את רצונם, אבל כושלים במשימות מורכבות שתובעות תקשורת וקבלת החלטות מתוך קונצנזוס". המסקנות הללו מאשררות אבחנות של חוקרת קופי האדם ג'יין גודול, שזיהתה שכאשר שימפנזה־אלפא שומר על הסטטוס שלו באמצעות אגרסיביות והפחדה, הוא נוטה לרצוח זכרים אחרים בלהקה או להבריח אותם — אבל אז, בהיעדרם, הוא מפסיד בקרבות על טריטוריה ומשאבים ללהקות עם זכרים שיודעים לתקשר ולעבוד יחד.

שלא במפתיע, טילמן פרטיטה הוא אחד התורמים הגדולים לדונלד טראמפ. הוא "מאמין בהנהגה העסקית" של האיש שחי כמו סולטן ומפטר כמו אקדוחן, אבל משלם פחות מסים מאשר כל מורה או שוטר בארצות הברית. "טראמפ ייקח הרבה כוח מהממשלה", הסביר פרטיטה, שרואה בנשיא ובהתנהלותו מודל. טראמפ עצמו ניסח את המודל הכוחני הזה בראיון ל"פיפל" לפני כמעט 40 שנה: "החיים הם סדרה של קרבות שמסתיימים בניצחון או הפסד". בעולם שלהם אין חתירה לקונצנזוס או שיתוף פעולה: השימפנזה־אלפא שולט בלהקה ביד חזקה ובלתי מתפשרת. עכשיו שניהם עלולים לגלות שמרוב ניצחונות, האלפא יכול לאבד את הממלכה שלו.