חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// בתי הספר חייבים להיפתח /// החקירות האפידמיולוגיות מעמיקות את משבר האמון /// מבקר המדינה הוא בדיוק מה שנתניהו רצה /// אירופה מתמודדת עם גל שני
בתי הספר
דרוש מרד
ראש הממשלה טוען שאין כסף לקפסולות בכיתות א'־ב'. הוא לא מבין למה צריך צהרונים. יש בלגן עם ההסעות. ועל תלמידי ה'־ו' והגדולים יותר אף אחד לא מדבר. מצידה של הממשלה, שיירקבו. ראש הממשלה, משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות שאמור לדאוג גם לבריאות הנפשית של הציבור — לאף אחד מהם לא אכפת מכמעט מיליון ילדים ובני נוער שאמורים להישאר בבית עד ינואר לפחות, אם לא יותר. הנזק הנפשי שנגרם להם עצום. שיחות עם הורים לילדים בכל הגילים מעלות שוב ושוב את אותו התיאור: הם מתחרפנים לגמרי. לא מסוגלים להיות בזום שעות על שעות, או שיש להם זום אחד ביום ושכחו איך ללמוד. אין להם חשק לכלום. עצבניים. מתוסכלים.
ומכיוון שהממשלה מוכיחה שוב ושוב שפשוט, ממש, לגמרי, לא אכפת לה, הפתרון צריך לבוא מהגורמים הבאים שאחראים לתלמידים: הרשויות ובתי הספר. מוסדות החינוך צריכים להיפתח. נקודה. ליצור, בדחיפות, מיידית, תנאים לכך שהתלמידים יוכלו להגיע לבית הספר בבוקר, לפחות כמה ימים בשבוע. יש אינספור דרכים לעשות את זה, שלל פתרונות, כוח עזר לא קטן שאפשר לגייס, מהורים שאינם עובדים ועד צעירים ללא תעסוקה. ואפשר לעשות זאת בזהירות גדולה, בחוץ, עם מסכות וריחוק. אין ממה לפחד, לא משוטרים ולא מקנסות. אם כל בתי הספר ייפתחו כך שהתלמידים יוכלו להגיע אליהם באופן חלקי, לא רק לשעה בשבוע מתחת לעץ אלא למסגרת מסודרת יותר, אף גורם אכיפה לא יוכל לפעול נגדם, בדיוק כפי שבתי ספר חרדיים לא נסגרים. וממילא, כאמור, הממשלה לא רואה את הילדים האלה. הם שקופים לה. אז היא לא תראה אותם גם כשייפגשו סוף־סוף.
/// סופי שולמן
צילום: אלכס קולומויסקי
דו"ח המבקר
בדרך למדינת האנגלמנים
ראש הממשלה בנימין נתניהו יכול לרשום לעצמו השבוע עוד ניצחון בדמות הדו"ח המיוחד שפרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן על משבר הקורונה. המינוי של אנגלמן, שנועד להפוך שומר סף לדורמן, הוכיח את עצמו: הוא פרסם דו"ח מיוחד ודחוף על משבר שמטלטל את המדינה, והצליח לא להתייחס בו כלל למקבלי ההחלטות, לניהול הכושל, להיעדר המדיניות התקציבית ולשורת המקרים של הפרת התקנות בידי ראש הממשלה, שרים ובכירים אחרים. דו"חות שיעסקו בחלק מהנושאים האלה, אומרים במשרד המבקר, יתפרסמו אי שם ב־2021, אבל אין מה לפתח ציפיות, לנוכח הלשון הרכה שבה השתמש עד כה. אז ביקורת ראויה שתאפשר תיקון אין לנו. מה כן יש? ראש ממשלה שלמד שאפשר למנות מבקר שלא מבקר, מה שאומר כנראה שאפשר גם למנות יועץ משפטי שמועל בתפקידו או מפכ"ל משטרה שלא שומר על החוק. אם נתניהו ימשיך בכהונתו, השירות הציבורי יתמלא כולו באנגלמנים.
/// שחר אילן
המשטרה וחקירות הקורונה
שאריות האמון מתרסקות
משרד ראש הממשלה, התברר השבוע, הפיץ תזכיר חוק שמאפשר למשטרה גישה חופשית למידע מחקירות אפידמיולוגיות של חולי קורונה לצורך שימוש בחקירות פליליות. כבר עתה אנשים משקרים בחקירות האפידמיולוגיות או מונעים איכון של הטלפונים שלהם כדי להימנע מכניסה לבידוד או מסיבות אחרות. המגמה הזאת התרחבה בחודשים האחרונים בעקבות טעויות באיכוני השב"כ וחשש כלכלי כבד. כך נראה חוסר אמון עמוק ביכולת של המדינה לנהל את המשבר כמו שצריך ולסייע כלכלית למי שזקוק לכך (למשל, עקב בידוד). במצב כזה, הממשלה היתה אמורה לפעול לשיקום האמון, לשיפור החקירות האפידמיולוגיות ולהרחבת הסיוע הכלכלי. במקום זה היא מודיעה לאזרחים: למה שבעצם המשטרה לא תוכל לקבל עליכם עוד ועוד מידע? היא כמו מזמינה אנשים לשקר או לעבור למצב טיסה. גם אם היוזמה לא תצא בסופו של דבר לפועל, עצם הכוונה כבר פערה עוד סדק רחב בשאריות האמון של הציבור במערכת. ככה אין שום סיכוי לנצח מגפה.
/// עומר כביר
גל שני באירופה
איך להתמודד בלי להתייאש
מדינות אירופה ובראשן צרפת, ספרד ובריטניה נלחמות בגל השני של המגפה ומתמודדות עם מספרי שיא של נדבקים. באזורים שונים ההגבלות כבר הוחמרו: בספרד הוכרז מצב חירום לאומי, למשל, ורוב 17 הקהילות האוטונומיות שלה הטילו עוצר לילי; ואילו באיטליה הברים והמסעדות יפעלו רק עד שש בערב, ומכוני כושר, בריכות ותיאטראות ייסגרו.
מנגד, גם הפאשלות מתרבות. בצ'כיה שר הבריאות נצפה יושב במסעדה בניגוד להנחיות וסירב לבקשת ראש הממשלה להתפטר. בבריטניה, שם מספר המתים למיליון איש עקף השבוע את זה של ארצות הברית, מצא דו"ח חדש שבגל הראשון חולים נשלחו הביתה לפני שהתקבלו תשובות הבדיקות שלהם, ובכך תרמו להפצת המחלה. במילים אחרות, חלק מההתנהלות באירופה מתחילה להזכיר את הכאוס הישראלי, וזה בהחלט מדאיג.
לא כל האזרחים מקבלים את ההגבלות, אבל רמה מסוימת של אמון ציבורי עוד ישנה, ומאפשרת מאבק במגפה. כי מדינות אירופה מציעות עדיין הגיון סדור יותר בהתנהלות, אכיפה שאינה בררנית, סיוע כלכלי, בריאותי ונפשי, והחלטות שמשדרות לציבור — אנחנו מנסים לדאוג לכם. ומכל אלה אנחנו רחוקים כבר מזמן. אולי דווקא בגל השני שלהם נצליח ללמוד מהאירופאים משהו על איך אפשר גם להתמודד עם תחלואה גוברת, וגם לדכא את הציבור קצת פחות.
/// תמר טוניק
מילת השבוע
//
דור סער־מן
הבחירות מזכירות כמה תקוות אנחנו מלבישים על השם "אמריקה"
הבחירות בארצות הברית מציפות את הרעות החולות שלה: קיטוב חברתי עמוק, אפליה ממסדית כלפי שחורים, אובדן אמון במוסדות ובעומד בראשם, מערכת בריאות שנגישה רק לחלק מהאזרחים, כלכלה שמיטיבה עם בעלי ההון ומקשה על כל השאר.
אבל אלה הצרות של ארצות הברית. אמריקה היא כבר סיפור שונה לגמרי. "אמריקה" היא אידאה, סך כל הדימויים שמייסדיה, אזרחיה והעולם כולו השליכו עליה במשך מאות שנים. זו שחולמים עליה, שכותבים עליה שירים, שאמורה לייצג את המקום שבו פורח אדם חדש. שאזרחיה גאים לשאת את שמה, ושאחרים רוצים להידמות להם. כמו הדיבור הישראלי של פעם, שעוד לא נעלם לגמרי, על "כמו באמריקה", על "הדוד מאמריקה". ארצות הברית היא ישות מדינית סבוכה ומתישה שמורכבת מאינספור תקנות ומינהלות, אבל אמריקה היא ארץ החלומות.
וזה גם היחס לבחירות. תחזיות וסקרים, מפות, אלקטורים ושברי אחוזים לכאן או לכאן שייכים ל"ארצות הברית", אבל הכמיהה לשינוי שייכת ל"אמריקה". העולם נושא עיניים לבחירות האלה כאילו ברגע אחד הן יוכלו למחוק את המגפה, המשבר הכלכלי והדיכאון הכללי. כאילו הן יכולות להפיח מחדש את התקווה ולהעלות אותנו בחזרה על מסלול טוב (והסנטימנט הזה בולט במיוחד, כמובן, בקרב מתנגדי טראמפ). בימים שאחרי הבחירות, אם לא יהיה מהפך או שפשוט לא יהיו תוצאות מיידיות מובהקות, אם ניגרר להמתנה ארוכה או לבתי המשפט, ניווכח שוב בפער שבין הצמא לכישוף שיחולל טוב לבין איך שהעולם עובד, בין החלום על אמריקה למציאות של ארצות הברית. וגם אם יהיה מהפך מהיר וחד, נגלה שבטווח הקצר הוא לא משנה שום דבר. אמריקה המדומיינת לא יכולה לחולל שום קסם. אבל עד אז, אפשר עוד קצת לחלום.
