העימות של גרינפלד עם קוינט התנהל סביב איום של רמ"י ליטול מידי המושב את ניהול החרמון: "אמרתי לבנצי ליברמן (מנהל רמ"י הקודם), 'אתם רוצים לקחת את החרמון? שלמו'. קוינט בכלל לא רצה לדבר איתי. אמרתי שלקחת את האתר זה בדיוק כמו לקחת לנו מטעים, אז שפשוט יפנו את האנשים. העלו אותנו לקרקע בשנות השבעים ואמרו שהחרמון שלנו, בדיוק כמו שיש את המחצבות בכפר גלעדי או את הרכבל בראש הנקרה. ליברמן הבין את זה טוב מאוד, אבל קוינט לא".

כעת אתה חושש מכך שקוינט יהיה ראש הרשות?

"אנחנו נאכל אותו בלי מלח. שלא יתעסק אתנו".

יועץ שהוא המנהל בפועל

גרינבאום וגרינפלד לא לבד. המינוי הצפוי של קוינט (47) לראש מונופול המקרקעין של ישראל שחולש על 92% מקרקעות המדינה, מעורר לא מעט חשש בקרב קברניטי המושבים, הקיבוצים והקהילות הכפריות. "אני מקווה שמישהו יסביר להם שמדובר ברעידת אדמה שתשרוף כל חלקה טובה בהתיישבות העובדת, אם לא תחסל אותה כליל. מוכרחים להבין שיש פה אדם ששם למטרה לגמור אותנו", אומר אחד מראשי תנועת המושבים, שביקש לא לחשוף את שמו מחשש שקוינט ינטור לו בתפקידו החדש. והוא לא היחיד. מרואיינים נוספים ביקשו שלא לחשוף את שמם והעידו על נטייתו לנקמנות.

"קוינט תופס את רמ"י כבנק שיממן את המדינה, במקום לדאוג שלאנשים יהיה איפה לגור", אומר בכיר במנהיגות הקיבוץ הארצי. "הוא חושב רק על כסף ועל איך לקחת מהאזרח. בגללו כל תהליך שיוך הקיבוצים בטאבו נתקע. הוא אחראי לעיכובים ולהפרעות. מבחינתו שכלום לא יקרה והמצב יהיה תקוע, בדיוק כמו המקרה העצוב של קיבוץ האון, שכבר יותר מ־20 שנה הולך ודועך".

"הגישה שלו אומרת שצריך למכרז את כל הקרקעות של המדינה, רק כסף מדבר", אומר בכיר שעוסק בסיוע לבניית יישובים. "אין משמעות לקהילה או לשיקולים דמוגרפיים או לאחריות של המדינה. אם הוא יעמוד בראש המינהל, זה סוף הדרך בכל מה שקשור לשטחים פתוחים, גם במרכז הארץ וגם בפריפריה. ברגע שמתפנה שטח חקלאי באיזשהו מושב, הוא מיד לוקח ומוציא אותו למכרז, גם אם רק אנשים אמידים מסוגלים להשתתף בו".

הזעם על קוינט בקרב קברניטי ההתיישבות החקלאית, כמו גם הפחד ממנו, נבנו והתבססו בתשע השנים שבהן שימש קוינט כיועץ המשפטי הדומיננטי של רמ"י. תפיסת העולם שלו, הם טוענים, עוינת במפגיע את ההתיישבות — והכוח שלו כיועץ משפטי ברמ"י אפשר לו ליישם אותה. הם מעידים כי קוינט היה המנהל בפועל כבר אז, וכולם סרו למרותו.

אבל מה שהם תופסים כעוינות נראה מהזווית של קוינט כמשנה משפטית סדורה וראויה. השקפת העולם שלו, אומרים בסביבתו, היא לשרת את כלל הציבור. קרקע היא משאב במחסור בישראל, והשימוש בה חייב להיות שוויוני. המשמעות, בין השאר, היא ששטחים חקלאיים של מושבים וקיבוצים שלא נעשה בהם שימוש יחזרו לידי המדינה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני הקיבוצים. קוינט, אומרים מקורביו, פשוט לא מוכן לעגל פינות, וזה גורר מתחים והתנגשויות.

השאלה היא מה מידת המעורבות הראויה של יועץ משפטי בשאלות של מדיניות המקרקעין של מדינת ישראל. והטענות החוזרות שוב ושוב נגד קוינט, מצד גורמים שעבדו מולו או לצדו במינהל, הן למעורבות יתר של פקיד שהוא בסופו של דבר רק יועץ, לא מקבל ההחלטות. הם תיארו את קוינט כאדם כוחני ונוטר טינה, שחרג מעבר לגבולות התפקיד ובזכות עוצמתו טרפד מהלכים שלא עלו בקנה אחד עם עמדתו.

"הסמכויות משמשות לענישה"

הטענות לנקמנות וסתימת פיות מצאו ביטוי פומבי נדיר בינואר 2015, כאשר שלמה בן אליהו, אז מנכ"ל משרד השיכון, דרש מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין וממבקר המדינה יוסף שפירא לפטר את קוינט. בן אליהו האשים אותו בסתימת פיות ובנקמנות כלפי חברי המועצה שדעתם אינה עולה בקנה אחד עם זו שלו. "הסמכויות הנתונות לעו"ד קוינט מתוקף תפקידו משמשות לא פעם בידו כמעין 'כלי ענישה' למי שדעתם המקצועית מנוגדת לדעתו", כתב אז בן אליהו. "כך קורה מעת לעת שחבר הנהלת הרשות שדעתו לא עולה בקנה אחד עם דעתו של קוינט נמצא 'יש מאין' כבעל ניגוד עניינים המנוע מלהשתתף בדיון בנושא זה או אחר".

בסביבת קוינט מזכירים כי ארז קמיניץ דחה אז את טענות בן אליהו וגיבה את קוינט. הם גם מציינים שאותו בן אליהו הורשע שנתיים אחר כך בדין משמעתי של נציבות שירות המדינה וננזף במסגרת הסדר טיעון על השמטת פרטים על אחזקותיו ערב כניסתו לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון.

אבל בן אליהו מתעקש גם היום על טענותיו נגד הכוחניות של קוינט. בשיחה איתו הוא מסביר כיצד פעל קוינט כדי לטרפד החלטות שהתקבלו אך לא תאמו את דעתו, וכיצד התערב בשיקולים מהותיים ולא משפטיים של רמ"י. "נניח שקיבוץ או מושב לא עושה שימוש חקלאי בקרקע שניתנה לו והוא נדרש להחזיר אותה למינהל", אומר בן אליהו. "עקרונית לא מגיע לו כסף על השבת הקרקע, אבל היו מתקיימים דיונים במועצת מקרקעי ישראל ולעתים החליטו שעדיף לשלם כדי שלא יעשו צרות. אז קוינט חשב שצריך לשלם נניח 5% מערך הקרקע, אבל בדיון השתתפו נציגי ציבור, ממשלה, משרד האוצר, שהגיעו למסקנה שצריך לשלם 10%. אז מה קוינט היה עושה? פשוט לא מכין את החוזים. הלשכה המשפטית שתחתיו לא היתה מכינה אותם כי קיבלו החלטה במועצה בניגוד לדעתו. עכשיו, מי שאל אותך? אתה משפטן, אתה יכול להביע עמדה כי יש לך ידע, אבל אתה לא קובע, אתה לא חבר מועצה. אתה לא יכול בכוח המינהלי שלך לסרס החלטות מהותיות של הדירקטוריון. אבל הוא לא היה מכין את החוזה, וברגע שהיינו כועסים עליו הוא היה תוקע סעיפים בחוזה שאף אחד לא היה מוכן לחתום עליהם וככה מטרפד את המהלך".

לא רק עם בן אליהו, קוינט לא חשש להתעמת גם עם מנכ"ל רמ"י שתחתיו כיהן, בנצי ליברמן. קוינט היה זה שדיווח ליועץ המשפטי לממשלה כי ליברמן קידם פרויקט נדל"ן של שותפו לשעבר הח"כ נחום לנגנטל, שבו היה מנוע מלעסוק. הפרשה התפוצצה ברעש גדול ובהאשמות פליליות, אך הסתיימה בהעמדה של ליברמן לדין משמעתי בלבד בנציבות שירות המדינה, ובהרשעתו ב־2018 בהתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. ליברמן, מכל מקום, כבר לא חזר לתפקידו.

גם ליברמן, שהיה הבוס של קוינט ואינו מפורסם בעדינותו, העיד בחקירתו במשטרה על התנהגות "אלימה" כדבריו מצד קוינט. "היתה בינינו מערכת יחסים מתוחה", אמר, "היא נבעה מכך שלדעתי הייעוץ המשפטי חצה את גבול הסמכות שלו באופן אלים וניסה לכפות את דעתו על מנהלי מרחבים ברמ"י... אנשים מפחדים לדבר ליד ינקי, הם מרגישים שהם נכנסים לשדה קרב כשהם נכנסים לישיבות".

מקורביו של קוינט שולפים מנגד את פסק הדין המשמעתי שבו הורשע ליברמן, ואת מכתבו של דן אלדד מפרקליטות המדינה, שבו הביע הערכה ל"התנהלותו המופתית והערכית" של קוינט בפרשת ליברמן.

"הכל כדי לתקוע את התהליך"

נדמה שכאן בדיוק טמון הפער בין התפיסה הליטרלית, המשפטית והדווקנית, שחוקית ככל שתהיה לא תמיד מבחינה באנשים שמאחורי ההחלטות ובהשלכות עליהם. "קח למשל את היישוב קדיתא בגליל", אומר הבכיר שעוסק בסיוע לבניית יישובים. "בקדיתא קיימת בעיה ארוכת שנים של קהילה שגרה בצורה לא מסודרת ולא חוקית. רובם הגיעו לשם בעקבות הבטחה של אריק שרון כשהיה השר לענייני התיישבות שהנושא יוסדר, אבל הוא לא הוסדר. הרשות עשתה הרבה ניסיונות להגיע לפשרה ובסופו של דבר הגיעו לכזאת, אבל קוינט עשה הכל כדי לתקוע את התהליך".

הפשרה היתה להפוך את קדיתא ליישוב אקולוגי לכ־150 משפחות וכבר החלה הכנת תוכנית להקמת היישוב. "אני שמעתי את קוינט באופן אישי אומר לבנצי ליברמן שצריך לתבוע את כולם, וזה אחרי שליברמן כבר התחיל להגיע להידברות ויצר אמון עם התושבים. כשדיברו על חלופות קוינט פשוט הגיש תוכנית לא ריאלית שהתושבים לא יכלו לעמוד בה. ליברמן חשב אחרת, אבל אז עזב ועדיאל שומרון ביצע את מה שקוינט רצה".

מקרה דומה קרה עם קיבוץ האון לחוף הכנרת, שהתרסק אחרי משבר פיננסי וחובות עתק. ביולי 2007 התקבלה החלטת ממשלה לפרק את הקיבוץ. שטחי המגורים הועברו לרמ"י, והתושבים שנותרו החליטו ברוב קולות שהדרך הטובה ביותר לשקם את היישוב תהיה לנסות לפתח אותו כיישוב קהילתי כפרי. בתחילה היה נראה שההחלטה תיושם ובישיבת רמ"י ב־2014, בנוכחות ראש הרשות אז ליברמן, הוחלט שהחטיבה להתיישבות תהיה אחראית לשיווק מאה יחידות דיור מתוך 287 שתוכננו להיבנות במקום, כדי לבסס קהילה משגשגת. מחיר הקרקע היה אמור להיקבע על ידי שמאי, לפי שוויה ביישובים סמוכים. אלא שההחלטה לא יושמה מעולם, בעיקר בשל התנגדותו הנחרצת של קוינט. הוא טען כי מדובר בקרקע ששווייה הפוטנציאלי קרוב ל־200 מיליון שקל — הרבה יותר מההערכות שעמדו בבסיס רעיון ההקמה של יישוב קהילתי לבני העמק. לשיטתו יש לשווק את הקרקע לכל המרבה במחיר – גם אם אלה שיכולים להרבות במחיר לא גרים באזור אלא במרכז העשיר של ישראל.

קוינט, אומרים מקורביו, דווקא לא התנגד להקמת יישוב קהילתי, אלא להתעקשות להקימו במיקום המסוים והנדיר הזה דווקא. אבל גם כאן, מזכירים במועצה האזורית, קוינט הוא פקיד, ועמדתו אחרי שהתקבלה החלטה כלל לא אמורה לקבוע.

כשליצמן הסנדק

קוינט לא רק בולם מהלכים, הוא יודע גם לסייע להכשיר עיוותים, כפי שמלמדת פרשת חדר המיון הקדמי באסותא אשדוד. חדר המיון היה יוזמה של חסידות גור, שרבים מאנשיה גרים בעיר. האדמו"ר מגור יעקב אריה אלטר דרש לספק שירותי חירום רפואיים לקהילתו, כדי שלא ייאלצו לנסוע לבתי החולים באשקלון וברחובות. נציגה רב העוצמה של החסידות בכנסת, חשוב לזכור, הוא יעקב ליצמן, עד לא מזמן שר הבריאות וכיום שר השיכון בפועל — ומי שימנה את קוינט לראש רמ"י.

עיריית אשדוד התגייסה וקיבלה מרמ"י שטח של 3 דונמים בחכירה ארוכת טווח, לטובת חדר המיון של גור. הקרקע נמסרה לעירייה ללא תמורה, והותר לבנות עליה בניין של חמש קומות ובסך הכל 6,000 מ"ר, אך ורק למטרת חדר מיון קדמי. העירייה העבירה את זכויות החכירה לעמותה של חסידות גור ששמה רפואה וישועה, שהתחייבה לבנות ולהפעיל את חדר המיון עד 2009.

בפועל העמותה הקימה בניין של תשע קומות, ארבע מהן תת־קרקעיות, בהיקף של 17 אלף מ"ר, פי שלושה מהמותר, בלי אישור של רמ"י ובלי לשלם על הבנייה העודפת. אבל לאחר שבבניין הושקעו כ־100 מיליון שקל, תקציב התרומות אזל והבנייה הופסקה בשלב השלד.

רבים הרימו אז גבה לנוכח מינויו של עורך דין כה צעיר לתפקיד, שתחתיו עבדו כ־60 עורכי דין ויועצים משפטיים ועוד עשרות משרדים פרטיים. לפני שלוש שנים בדיוק, בתום קדנציה ארוכה של תשע שנים כיועץ המשפטי של הרשות, קודם קוינט לתפקיד ראש רשות החברות הממשלתיות. מי שהמליץ עליו היה שר האוצר אז משה כחלון. קוינט היה בן בריתו ברמ"י וסייע לו לקדם את תוכנית "מחיר למשתכן", שדרשה שיתוף פעולה נמרץ מצד הגוף שאחראי על הקצאת הקרקעות במדינת ישראל. בסביבת קוינט אומרים שהוא גאה בהתגייסות שלו למען מחיר למשתכן: "היה משבר גדול, ובמשבר צריך ליישם מדיניות ממשלתית. תוכנית מחיר למשתכן זו לא הטבה שניתנה רק לבני קיבוץ או למגזר מסוים, אלא למאות אלפי זוגות צעירים — דור שלם שנפגע קשות מעליית מחירי הדיור. אם השר יודע להעריך עבודה שנעשתה זה רק משמח".

בפרוטוקול ועדת האיתור לתפקיד ברשות החברות נכתב ש"הוועדה התרשמה מאוד מהמועמד קוינט", ונמנו מעלותיו וניסיונו הרב. אבל נכתב גם ש"הוועדה מוצאת לנכון לציין כי לגבי המועמד קוינט נתקבל מכתב מהתנועה למשילות ודמוקרטיה שהלינה על התנהלותו וכן התקבלו שיחות עם מספרים גורמים בכירים במשרדים הממשלתיים שביקשו להביע הסתייגות ממינויו לאור, לשיטתם, התנהלות כוחנית ולא קולגיאלית".

גורם בכיר במשרד המשפטים באותה עת אומר: "הגיעו אליי תלונות מהרבה אנשים ברמ"י, ואני לא אתפלא אם נתנו לקוינט את תפקיד מנהל רשות החברות כדי להוציא אותו מהמינהל, אחרת הוא לא היה עוזב. היה צריך לפתות אותו במשהו יותר אטרקטיבי. ומי שעשה את זה הוא כחלון. אני התנגדתי למינוי שלו לראש רשות החברות".

"במישור המקצועי היתה לי דעה טובה מאוד עליו", אומר בכיר בפרקליטות. "הוא העביר לפרקליטות את החומרים החמורים מאוד על בנצי ליברמן ולא נרתע. הוא עשה את עבודתו נאמנה ובהקשר המקצועי הוא מכיר את עבודת רשות המקרקעין לפני ולפנים, וזה לא היה פשוט להיות יועץ משפטי ברמ"י. לעומת זאת, על התנהלותו ברשות החברות אני שומע כל מיני דברים שאני לא אוהב לשמוע. שם לא מדובר בניהול משפטי אלא בניהול מקצועי של גוף ביצועי. במישור המקצועי היה לי נוח לעבוד איתו, אבל כשמגיעים לניהול יכול להיות שיש בעיה כי אנשים לא מסתדרים איתו".

ובשלוש השנים שחלפו מאז מינויו צצו שוב "אנשים שלא מסתדרים איתו". גורמים באוצר מספרים שנוצרה חשדנות הדדית בין אנשי האוצר לראש רשות החברות החדש, שרק הלכה והעמיקה. "אחרי הבחירות האחרונות", הם מספרים אנקדוטה, "רשות החברות הוצאה מאחריות האוצר ועברה לאחריות השר דודי אמסלם, והיו בכירים שממש חיכו לרגע שקוינט ייצא מקבוצת המנהלים בווטסאפ". מופע גלוי של העימות נחזה בפברואר 2019, בין קוינט ליועץ המשפטי של משרד האוצר אסי מסינג. קוינט התלונן בפני היועץ המשפטי לממשלה על תפקוד מסינג, וזה לא נשאר חייב ורמז בין השאר לאינטרסים פוליטיים שהביאו להוצאת המכתב נגדו ערב הבחירות.