חוזר לקרקע

//

ארי ליבסקר
ודיאנה בחור ניר

//

צילום: בשמת איבי

קוינט בתקופתו כיועץ משפטי לרמ"י. "ינקי הוא פוליטיקאי, במובן שהוא יודע לעשות מה שטוב לינקי. אבל הוא לא מושחת, לא אחד שדואג לכיס שלו"

אדון
הארץ

כיועץ המשפטי האגרסיבי של רשות מקרקעי ישראל ינקי קוינט הוציא מדעתם את אנשי ההתיישבות, לא היסס לדווח על הבוס שלו ולגרום להדחתו, הילך אימים על קולגות וקבר תוכניות שלא התאימו לתפיסת עולמו. בסביבתו טוענים שהוא מילא באדיקות וביושר את תפקידו כשומר סף, אבל הכוונה של יעקב ליצמן להחזיר אותו לרשות המקרקעין - הפעם כמנהל - מעירה את השדים

חוזר לקרקע

ארי ליבסקר ודיאנה בחור ניר

צילום: בשמת איבי

ב

שבוע שעבר נודע כי ינקי (יעקב) קוינט עתיד להתמנות למנהל רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) במקומו של עדיאל שומרון, שפורש. באופן חריג, סגן שר השיכון יעקב ליצמן ועושה דברו השר בפועל יצחק כהן דרשו שהמינוי של קוינט ייעשה ללא ועדת איתור ובלי שייבחנו מועמדים נוספים לתפקיד. רק בעקבות לחץ ציבורי הכריע נציב שירות המדינה שתוקם בכל זאת ועדת איתור שתבדוק עוד מועמדים. ועדיין, אם לא תקרה הפתעה גדולה, קוינט עתיד לעזוב את תפקידו הנוכחי כמנהל רשות החברות הממשלתיות ולחזור לרמ"י — הפעם כמנהל רמ"י.

"אוי ואבוי להתיישבות במדינת ישראל אם קוינט יקבל את המינוי", אמר ל"מוסף כלכליסט" עידן גרינבאום, ראש המועצה האזורית עמק הירדן, בשיחה שנערכה כבר לפני כמה חודשים, כש"כלכליסט" חשף את כוונת ליצמן למנות את קוינט לתפקיד. ההיכרות של גרינבאום עם קוינט היתה כשהאחרון שימש עדיין כיועץ המשפטי של רמ"י. "יש משפטים שלא אשכח בחיים", סיפר גרינבאום, "ואחד מהם הוא זה שאמר לי קוינט במשא ומתן על עתידו של קיבוץ האון: 'התפקיד שלי הוא לא לבנות יישוביים ולא להגשים את מטרת ההתיישבות. התפקיד שלי הוא למכור את קרקעות האדמה לכל המרבה במחיר'. קיבוץ האון היה בשבילו בסך הכל עוד קרקפת על החגורה בסדרת הניצחונות שלו. מבחינתו הציונות מתה, ואיתה הגשמת החזון הקהילתי בפריפריה. קוינט הוא סוחר קרקעות".

"אם אדם כזה הולך להיות מנהל רמ"י, שומו שמים, בואו נסגור את המדינה", אומר זאב גרינפלד, איש מושב נוה אטי"ב ובעבר מנהל אתר החרמון. "אני איש ימין אידאולוגי, ואם נתניהו נותן לאחד כזה את רמ"י אז נראה שליצמן והדתיים מחזיקים אותו ממש חזק בביצים".

העימות של גרינפלד עם קוינט התנהל סביב איום של רמ"י ליטול מידי המושב את ניהול החרמון: "אמרתי לבנצי ליברמן (מנהל רמ"י הקודם), 'אתם רוצים לקחת את החרמון? שלמו'. קוינט בכלל לא רצה לדבר איתי. אמרתי שלקחת את האתר זה בדיוק כמו לקחת לנו מטעים, אז שפשוט יפנו את האנשים. העלו אותנו לקרקע בשנות השבעים ואמרו שהחרמון שלנו, בדיוק כמו שיש את המחצבות בכפר גלעדי או את הרכבל בראש הנקרה. ליברמן הבין את זה טוב מאוד, אבל קוינט לא".

כעת אתה חושש מכך שקוינט יהיה ראש הרשות?

"אנחנו נאכל אותו בלי מלח. שלא יתעסק אתנו".

יועץ שהוא המנהל בפועל

גרינבאום וגרינפלד לא לבד. המינוי הצפוי של קוינט (47) לראש מונופול המקרקעין של ישראל שחולש על 92% מקרקעות המדינה, מעורר לא מעט חשש בקרב קברניטי המושבים, הקיבוצים והקהילות הכפריות. "אני מקווה שמישהו יסביר להם שמדובר ברעידת אדמה שתשרוף כל חלקה טובה בהתיישבות העובדת, אם לא תחסל אותה כליל. מוכרחים להבין שיש פה אדם ששם למטרה לגמור אותנו", אומר אחד מראשי תנועת המושבים, שביקש לא לחשוף את שמו מחשש שקוינט ינטור לו בתפקידו החדש. והוא לא היחיד. מרואיינים נוספים ביקשו שלא לחשוף את שמם והעידו על נטייתו לנקמנות.

"קוינט תופס את רמ"י כבנק שיממן את המדינה, במקום לדאוג שלאנשים יהיה איפה לגור", אומר בכיר במנהיגות הקיבוץ הארצי. "הוא חושב רק על כסף ועל איך לקחת מהאזרח. בגללו כל תהליך שיוך הקיבוצים בטאבו נתקע. הוא אחראי לעיכובים ולהפרעות. מבחינתו שכלום לא יקרה והמצב יהיה תקוע, בדיוק כמו המקרה העצוב של קיבוץ האון, שכבר יותר מ־20 שנה הולך ודועך".

יפעת סלע. המינוי מחזק את החשש מחזרת המינויים הפוליטיים. צילום: רונן כרם

"הגישה שלו אומרת שצריך למכרז את כל הקרקעות של המדינה, רק כסף מדבר", אומר בכיר שעוסק בסיוע לבניית יישובים. "אין משמעות לקהילה או לשיקולים דמוגרפיים או לאחריות של המדינה. אם הוא יעמוד בראש המינהל, זה סוף הדרך בכל מה שקשור לשטחים פתוחים, גם במרכז הארץ וגם בפריפריה. ברגע שמתפנה שטח חקלאי באיזשהו מושב, הוא מיד לוקח ומוציא אותו למכרז, גם אם רק אנשים אמידים מסוגלים להשתתף בו".

הזעם על קוינט בקרב קברניטי ההתיישבות החקלאית, כמו גם הפחד ממנו, נבנו והתבססו בתשע השנים שבהן שימש קוינט כיועץ המשפטי הדומיננטי של רמ"י. תפיסת העולם שלו, הם טוענים, עוינת במפגיע את ההתיישבות — והכוח שלו כיועץ משפטי ברמ"י אפשר לו ליישם אותה. הם מעידים כי קוינט היה המנהל בפועל כבר אז, וכולם סרו למרותו.

השאלה היא מה מידת המעורבות הראויה של יועץ משפטי בשאלות של מדיניות. הטענות הן למעורבות יתר של פקיד שהוא בסופו של דבר רק יועץ, לא מחליט

אבל מה שהם תופסים כעוינות נראה מהזווית של קוינט כמשנה משפטית סדורה וראויה. השקפת העולם שלו, אומרים בסביבתו, היא לשרת את כלל הציבור. קרקע היא משאב במחסור בישראל, והשימוש בה חייב להיות שוויוני. המשמעות, בין השאר, היא ששטחים חקלאיים של מושבים וקיבוצים שלא נעשה בהם שימוש יחזרו לידי המדינה, גם אם זה לא מוצא חן בעיני הקיבוצים. קוינט, אומרים מקורביו, פשוט לא מוכן לעגל פינות, וזה גורר מתחים והתנגשויות.

השאלה היא מה מידת המעורבות הראויה של יועץ משפטי בשאלות של מדיניות המקרקעין של מדינת ישראל. והטענות החוזרות שוב ושוב נגד קוינט, מצד גורמים שעבדו מולו או לצדו במינהל, הן למעורבות יתר של פקיד שהוא בסופו של דבר רק יועץ, לא מקבל ההחלטות. הם תיארו את קוינט כאדם כוחני ונוטר טינה, שחרג מעבר לגבולות התפקיד ובזכות עוצמתו טרפד מהלכים שלא עלו בקנה אחד עם עמדתו.

משה כחלון. קידם את קוינט לרשות החברות

דודי אמסלם. נבחרת הדירקטורים תשתנה. צילומים: אבי מועלם, אוהד צויגנברג

"תפיסת העולם של קוינט היא של גדלות אינסופית, של 'מי שלא יעשה מה שאני רוצה, אני אקבור אותו'", טוען בכיר לשעבר ברשות, ומספר על מאבקי כוח ואגו ותחושת רדיפה אצל אלה ברשות שלא סרו למרותו. "אני לא פחדתי והמשכתי לעשות את מה שאני מאמין בו, אבל אנשים תחתיו רעדו מפחד. מעולם לא חשבתי שהתערבות של יועץ משפטי צריכה להיות משמעותית יותר מזו של המנהל, כי בסוף האחריות צריכה להיות של המנהל ולא של היועץ המשפטי. העולם לא מתנהל רק על פי הפרספקטיבה המשפטית".

במה זה התבטא ברמ"י?

"דבר ראשון אתה היית צריך להגיע אליו למשרד, לא הוא מגיע אליך, כדי להבהיר לך מי הבוס. זה נמשך בכך ש'אם לא תעשה מה שאני רוצה, אני אקבור אותך'. היו דברים שהוא פסל מסיבות שלא נראו ענייניות, ולעומת זאת דברים אחרים שנראו מפוקפקים אבל ברגע שהוא החליט נהפכו לראויים. אתה רואה את הפחד של המנהלים שלא מעזים לומר מילה, אתה מרגיש את זה בישיבות. וזה יחזור על עצמו כשהוא יהיה מנכ"ל. איש לא יפצה פה.

"אני לא תמיד הסכמתי לדברים שהוא הורה עליהם ולכן הוא ניסה לטרפד את העשייה שלי. באתי לעדיאל שומרון, שהיה אז מנהל זמני של רמ"י, סיפרתי לו ואמרתי לו שאם אקבל ממנו גיבוי אני מוכן להמשיך ולא לפחד מכלום, אבל בלי גיבוי לא אמשיך. שומרון אמר לי, 'אתה צודק, אבל גם אני לא יכול עליו'. הוא היה אז ממלא מקום והיה צריך את הגב של קוינט כדי להיות מנהל קבוע".

"אי אפשר היה להתמודד עם קוינט", מסכים בכיר נוסף שעבד ברמ"י. "ניהלנו פעם מאבק בקשר לקרקעות של יישובים מסוימים שחשבתי שלא צריכות לצאת למכרז. כשהתנגדתי למהלכים שלו קוינט הביא את זה לגורמים יותר בכירים, שבדרך כלל גיבו אותו. הוא מיודד עם ארז קמיניץ, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, והוא היה פונה אליו ותמיד יכל להגיד, 'זה לא אני שלא מאשר, זה קמיניץ. ואני מדבר על מהלכים אסטרטגיים שבכלל לא היו בסמכותו של קוינט".

למה היועץ היה צריך להחליט על מהלכים אסטרטגיים?

"כי היום לכל דבר נדרשת חוות דעת משפטית ואף אחד לא יכול לזוז בלי חוות דעת שלו. מצד שני, היו מקרים שבהם הוא הפגין גמישות. למשל כל מיני בתי חולים קטנים של משרד הבריאות שביקשו אישורים להגדלת שטח. קוינט הגיש אותם ישירות להנהלה ועקף את מנהלי המרחבים, כמו במקרה של בית החולים הרצוג בירושלים.

"אחרי שהעזתי לא להסכים לטיעון משפטי שלו במחוז שלי, נוצר כביכול מצב שבו אנחנו לא מסתדרים — והוא נקם בי. כל נושא שהייתי מביא להנהלה הוא טרפד. כמשפטן היו לו זכויות וטו בכל מה שקשור למכרזים, וכל הצעה שהעליתי הוא פסל".

מהצד של קוינט, לעומת זאת, מבהירים שהגיבוי שקיבל ממשרד המשפטים, זה שעליו מתלוננים אנשי המינהל, הוא רק עדות נוספת לכך שהחלטותיו היו ראויות, ובוודאי חוקיות.

חדר המיון הלא גמור באשדוד. "על השולחן הונחה רק האפשרות לאשר את התוכנית". צילום: אבי רוקח

"הסמכויות משמשות לענישה"

הטענות לנקמנות וסתימת פיות מצאו ביטוי פומבי נדיר בינואר 2015, כאשר שלמה בן אליהו, אז מנכ"ל משרד השיכון, דרש מהיועץ המשפטי לממשלה יהודה ויינשטיין וממבקר המדינה יוסף שפירא לפטר את קוינט. בן אליהו האשים אותו בסתימת פיות ובנקמנות כלפי חברי המועצה שדעתם אינה עולה בקנה אחד עם זו שלו. "הסמכויות הנתונות לעו"ד קוינט מתוקף תפקידו משמשות לא פעם בידו כמעין 'כלי ענישה' למי שדעתם המקצועית מנוגדת לדעתו", כתב אז בן אליהו. "כך קורה מעת לעת שחבר הנהלת הרשות שדעתו לא עולה בקנה אחד עם דעתו של קוינט נמצא 'יש מאין' כבעל ניגוד עניינים המנוע מלהשתתף בדיון בנושא זה או אחר".

בסביבת קוינט מזכירים כי ארז קמיניץ דחה אז את טענות בן אליהו וגיבה את קוינט. הם גם מציינים שאותו בן אליהו הורשע שנתיים אחר כך בדין משמעתי של נציבות שירות המדינה וננזף במסגרת הסדר טיעון על השמטת פרטים על אחזקותיו ערב כניסתו לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון.

אבל בן אליהו מתעקש גם היום על טענותיו נגד הכוחניות של קוינט. בשיחה איתו הוא מסביר כיצד פעל קוינט כדי לטרפד החלטות שהתקבלו אך לא תאמו את דעתו, וכיצד התערב בשיקולים מהותיים ולא משפטיים של רמ"י. "נניח שקיבוץ או מושב לא עושה שימוש חקלאי בקרקע שניתנה לו והוא נדרש להחזיר אותה למינהל", אומר בן אליהו. "עקרונית לא מגיע לו כסף על השבת הקרקע, אבל היו מתקיימים דיונים במועצת מקרקעי ישראל ולעתים החליטו שעדיף לשלם כדי שלא יעשו צרות. אז קוינט חשב שצריך לשלם נניח 5% מערך הקרקע, אבל בדיון השתתפו נציגי ציבור, ממשלה, משרד האוצר, שהגיעו למסקנה שצריך לשלם 10%. אז מה קוינט היה עושה? פשוט לא מכין את החוזים. הלשכה המשפטית שתחתיו לא היתה מכינה אותם כי קיבלו החלטה במועצה בניגוד לדעתו. עכשיו, מי שאל אותך? אתה משפטן, אתה יכול להביע עמדה כי יש לך ידע, אבל אתה לא קובע, אתה לא חבר מועצה. אתה לא יכול בכוח המינהלי שלך לסרס החלטות מהותיות של הדירקטוריון. אבל הוא לא היה מכין את החוזה, וברגע שהיינו כועסים עליו הוא היה תוקע סעיפים בחוזה שאף אחד לא היה מוכן לחתום עליהם וככה מטרפד את המהלך".

לא רק עם בן אליהו, קוינט לא חשש להתעמת גם עם מנכ"ל רמ"י שתחתיו כיהן, בנצי ליברמן. קוינט היה זה שדיווח ליועץ המשפטי לממשלה כי ליברמן קידם פרויקט נדל"ן של שותפו לשעבר הח"כ נחום לנגנטל, שבו היה מנוע מלעסוק. הפרשה התפוצצה ברעש גדול ובהאשמות פליליות, אך הסתיימה בהעמדה של ליברמן לדין משמעתי בלבד בנציבות שירות המדינה, ובהרשעתו ב־2018 בהתנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. ליברמן, מכל מקום, כבר לא חזר לתפקידו.

גם ליברמן, שהיה הבוס של קוינט ואינו מפורסם בעדינותו, העיד בחקירתו במשטרה על התנהגות "אלימה" כדבריו מצד קוינט. "היתה בינינו מערכת יחסים מתוחה", אמר, "היא נבעה מכך שלדעתי הייעוץ המשפטי חצה את גבול הסמכות שלו באופן אלים וניסה לכפות את דעתו על מנהלי מרחבים ברמ"י... אנשים מפחדים לדבר ליד ינקי, הם מרגישים שהם נכנסים לשדה קרב כשהם נכנסים לישיבות".

מקורביו של קוינט שולפים מנגד את פסק הדין המשמעתי שבו הורשע ליברמן, ואת מכתבו של דן אלדד מפרקליטות המדינה, שבו הביע הערכה ל"התנהלותו המופתית והערכית" של קוינט בפרשת ליברמן.

"הכל כדי לתקוע את התהליך"

נדמה שכאן בדיוק טמון הפער בין התפיסה הליטרלית, המשפטית והדווקנית, שחוקית ככל שתהיה לא תמיד מבחינה באנשים שמאחורי ההחלטות ובהשלכות עליהם. "קח למשל את היישוב קדיתא בגליל", אומר הבכיר שעוסק בסיוע לבניית יישובים. "בקדיתא קיימת בעיה ארוכת שנים של קהילה שגרה בצורה לא מסודרת ולא חוקית. רובם הגיעו לשם בעקבות הבטחה של אריק שרון כשהיה השר לענייני התיישבות שהנושא יוסדר, אבל הוא לא הוסדר. הרשות עשתה הרבה ניסיונות להגיע לפשרה ובסופו של דבר הגיעו לכזאת, אבל קוינט עשה הכל כדי לתקוע את התהליך".

הפשרה היתה להפוך את קדיתא ליישוב אקולוגי לכ־150 משפחות וכבר החלה הכנת תוכנית להקמת היישוב. "אני שמעתי את קוינט באופן אישי אומר לבנצי ליברמן שצריך לתבוע את כולם, וזה אחרי שליברמן כבר התחיל להגיע להידברות ויצר אמון עם התושבים. כשדיברו על חלופות קוינט פשוט הגיש תוכנית לא ריאלית שהתושבים לא יכלו לעמוד בה. ליברמן חשב אחרת, אבל אז עזב ועדיאל שומרון ביצע את מה שקוינט רצה".

יעקב ליצמן. עם הנכסים של חסידות גור הקשר יהיה מורכב עוד יותר

האדמו"ר מגור. נדל"ן של החסידות בשווי רבע מיליארד שקל. צילומים: אוהד צויגנברג, שוקי לרר

מקרה דומה קרה עם קיבוץ האון לחוף הכנרת, שהתרסק אחרי משבר פיננסי וחובות עתק. ביולי 2007 התקבלה החלטת ממשלה לפרק את הקיבוץ. שטחי המגורים הועברו לרמ"י, והתושבים שנותרו החליטו ברוב קולות שהדרך הטובה ביותר לשקם את היישוב תהיה לנסות לפתח אותו כיישוב קהילתי כפרי. בתחילה היה נראה שההחלטה תיושם ובישיבת רמ"י ב־2014, בנוכחות ראש הרשות אז ליברמן, הוחלט שהחטיבה להתיישבות תהיה אחראית לשיווק מאה יחידות דיור מתוך 287 שתוכננו להיבנות במקום, כדי לבסס קהילה משגשגת. מחיר הקרקע היה אמור להיקבע על ידי שמאי, לפי שוויה ביישובים סמוכים. אלא שההחלטה לא יושמה מעולם, בעיקר בשל התנגדותו הנחרצת של קוינט. הוא טען כי מדובר בקרקע ששווייה הפוטנציאלי קרוב ל־200 מיליון שקל — הרבה יותר מההערכות שעמדו בבסיס רעיון ההקמה של יישוב קהילתי לבני העמק. לשיטתו יש לשווק את הקרקע לכל המרבה במחיר – גם אם אלה שיכולים להרבות במחיר לא גרים באזור אלא במרכז העשיר של ישראל.

קוינט, אומרים מקורביו, דווקא לא התנגד להקמת יישוב קהילתי, אלא להתעקשות להקימו במיקום המסוים והנדיר הזה דווקא. אבל גם כאן, מזכירים במועצה האזורית, קוינט הוא פקיד, ועמדתו אחרי שהתקבלה החלטה כלל לא אמורה לקבוע.

כשליצמן הסנדק

קוינט לא רק בולם מהלכים, הוא יודע גם לסייע להכשיר עיוותים, כפי שמלמדת פרשת חדר המיון הקדמי באסותא אשדוד. חדר המיון היה יוזמה של חסידות גור, שרבים מאנשיה גרים בעיר. האדמו"ר מגור יעקב אריה אלטר דרש לספק שירותי חירום רפואיים לקהילתו, כדי שלא ייאלצו לנסוע לבתי החולים באשקלון וברחובות. נציגה רב העוצמה של החסידות בכנסת, חשוב לזכור, הוא יעקב ליצמן, עד לא מזמן שר הבריאות וכיום שר השיכון בפועל — ומי שימנה את קוינט לראש רמ"י.

עיריית אשדוד התגייסה וקיבלה מרמ"י שטח של 3 דונמים בחכירה ארוכת טווח, לטובת חדר המיון של גור. הקרקע נמסרה לעירייה ללא תמורה, והותר לבנות עליה בניין של חמש קומות ובסך הכל 6,000 מ"ר, אך ורק למטרת חדר מיון קדמי. העירייה העבירה את זכויות החכירה לעמותה של חסידות גור ששמה רפואה וישועה, שהתחייבה לבנות ולהפעיל את חדר המיון עד 2009.

בפועל העמותה הקימה בניין של תשע קומות, ארבע מהן תת־קרקעיות, בהיקף של 17 אלף מ"ר, פי שלושה מהמותר, בלי אישור של רמ"י ובלי לשלם על הבנייה העודפת. אבל לאחר שבבניין הושקעו כ־100 מיליון שקל, תקציב התרומות אזל והבנייה הופסקה בשלב השלד.

"המינוי של יפעת סלע ברשות החברות לא היה יכול לקרות בלי שקוינט יילחם עליו, או לפחות ייתן לו אור ירוק. אי אפשר למנות לך סגן שאתה לא מעוניין בו"

כפי שקורה במקרים שבהם בעל הזכויות לא מממש את יעד הבנייה, הקרקע חזרה לרמ"י. ב־2013, כשקוינט הוא היועץ המשפטי של הרשות, היא מיהרה לפרסם מכרז מהיר למכירת הקרקע, שבאופן לא לגמרי מפתיע עמותת רפואה וישועה היתה הגוף היחיד שניגש אליו. העמותה שילמה 2 מיליון שקל בלבד והחזירה לידיה את הזכויות בקרקע ובבניין העצום שנבנה עליה. כשנה לאחר מכן, בדצמבר 2014, היא מכרה את המבנה לחברה מסתורית שנקראת M.C.A.M.R.C, שהתחייבה לשלם לה כ־57 מיליון שקל. יו"ר החברה הוא מרדכי פרץ הירשנבוים, איש עסקים מוכר במגזר החרדי וככל הידוע בעצמו חסיד גור. ככל הידוע רוב הכסף לא הועבר לעמותה, וגם המדינה לא הצליחה להחזיר לידיה את ההשקעה שלה בבניין — כ־10 מיליון שקל שהועברו כתמיכה ממשרד הבריאות.

"הרשות היתה אמורה לקחת את השטח עם הבניין ולהגיד לעמותה, 'לא מעניין אותי מה תעשו, לא מעניין אותי הכסף שהשקעתם, זה הנוהל'", אומרת דמות בכירה ברשות. "הרי אם אדם פרטי זכה במכרז ולא עמד בלוחות הזמנים של הבנייה, רמ"י תגיד לו באופן אוטומטי, 'לא מעניין אותי, תהרוס את הבית ואני מציעה את הקרקע שלך למכרז. לפנים משורת הדין אולי נאשר לך להשאיר את המבנה, ותקווה שלא נחייב אותך בהוצאות ההריסה שלו אם מישהו יסכים לקנות את השטח עם המבנה'.

"אבל בחדר המיון באשדוד עשו תרגיל, ובמכרז אמרו שצריך לשלם על המבנה וגם קצת כסף על השטח לרשות. ואת זה לא עושים. אין חיה כזאת בעולם. ואין מצב שמי שכתב את ההנחיה הזאת לא קיבל הוראה ישירה מקוינט. בהנחה שנושא כזה גדול מגיע אליו, הוא כיועץ משפטי אישר מהלך חריג מאוד, שבו למעשה הרשות זרקה קרקע יקרה לפח".

אדם אחר שהיה מעורב בוועדה שאישרה את מכרז חדר המיון הקדמי אומר: "בסוף מקבלים החלטה לגבי מה שמונח על השולחן. ואני זוכר שמה שהונח על השולחן הוביל לעשות רק דבר אחד — לאשר את התוכנית".

לדברי הבכיר ברשות, "חדר המיון באשדוד היה הנקודה שבה נוצר הקשר ההדוק בין ליצמן לבין קוינט. הקשר רק הלך והתהדק מאז, וליצמן, כך פורסם, אף הוזמן להיות הסנדק בברית של בנו של קוינט. ליצמן מצדו, כשר הבריאות, אישר את מינויו של קוינט כחבר בוועדת סל התרופות, שבה כיהן ברציפות מסוף 2015 עד השנה.

בסביבתו של קוינט הודפים את הטענות על חריגה מהנהלים באשדוד לטובת חסידות גור או ליצמן. מזכירים שם שמדובר בעמותה ללא כוונת רווח, שהשקיעה הון עתק שירד לטמיון, ושרמ"י דווקא היתה זאת שהתנגדה למוצא אפשרי של מכירת המבנה לאסותא, משום שהקרקע נמסרה לעמותה ואסור להעבירה לחברה בע"מ. גם אם הלכו לקראת העמותה, הם אומרים, צריך לזכור שמדובר במוסד ללא כוונות רווח, ובכל מקרה כל העניין אושר והתקבל גם אצל מי שהיתה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שרית דנה.

הקשר עם ליצמן עשוי להיות מורכב וטעון יותר כעת, אם יושלם מינויו של קוינט לראש רמ"י, הנמצאת תחת אחריותו המיניסטריאלית של ליצמן. עם מינויו לשר השיכון בממשלה הנוכחית חשף תומר גנון ב"כלכליסט" את אימפריית הנדל"ן של חסידות גור. זו כוללת רשימה של 18 נכסים יקרי ערך שמחזיקים האדמו"ר וחסידיו, מקרקע בארסוף עד דירות בירושלים ובבני ברק, בשווי כולל של יותר מרבע מיליארד שקל. ליצמן, שבמשך עשור כשר בריאות לא חתם על הסדר ניגוד עניינים, יידרש כשר שיכון בפועל לחתום על הסדר כזה, שיהיה מורכב ורגיש במיוחד. וקוינט, שליצמן אחראי למינויו לראש רמ"י, יידרש לצעוד בזהירות בין שפע ניגודי העניינים הפוטנציאליים.

"אם השר מעריך זה משמח"

קוינט נולד ב־1973 ברחובות, שבה הוא מתגורר עד היום עם אשתו, נוירולוגית ילדים, וחמשת ילדיהם. הוא בוגר ישיבת ההסדר האליטיסטית הר עציון באלון שבות ולמד משפטים וכלכלה באוניברסיטת בר־אילן. את ההתמחות עשה במשרד לשם ברנדויין, כיום מיתר. מיד אחרי שהוסמך החל לעבוד ברמ"י והיה בן טיפוחיה של רחל זכאי, היועצת המשפטית הקודמת. אחרי כחמש שנים במחלקה המשפטית נבחר לסגנה, וב־2008, בן 35 בלבד, החליף אותה כיועץ המשפטי של רמ"י.

שלמה בן אליהו. "מי שאל אותך? אתה משפטן, אתה לא קובע"

עידן גרינבאום. "קוינט הוא סוחר קרקעות"

בנצי ליברמן. קוינט התלונן, נפתחה חקירה, נגמר בהליך משמעתי. צילומים: ענר גרין, עמית שעל, טל שחר

רבים הרימו אז גבה לנוכח מינויו של עורך דין כה צעיר לתפקיד, שתחתיו עבדו כ־60 עורכי דין ויועצים משפטיים ועוד עשרות משרדים פרטיים. לפני שלוש שנים בדיוק, בתום קדנציה ארוכה של תשע שנים כיועץ המשפטי של הרשות, קודם קוינט לתפקיד ראש רשות החברות הממשלתיות. מי שהמליץ עליו היה שר האוצר אז משה כחלון. קוינט היה בן בריתו ברמ"י וסייע לו לקדם את תוכנית "מחיר למשתכן", שדרשה שיתוף פעולה נמרץ מצד הגוף שאחראי על הקצאת הקרקעות במדינת ישראל. בסביבת קוינט אומרים שהוא גאה בהתגייסות שלו למען מחיר למשתכן: "היה משבר גדול, ובמשבר צריך ליישם מדיניות ממשלתית. תוכנית מחיר למשתכן זו לא הטבה שניתנה רק לבני קיבוץ או למגזר מסוים, אלא למאות אלפי זוגות צעירים — דור שלם שנפגע קשות מעליית מחירי הדיור. אם השר יודע להעריך עבודה שנעשתה זה רק משמח".

בפרוטוקול ועדת האיתור לתפקיד ברשות החברות נכתב ש"הוועדה התרשמה מאוד מהמועמד קוינט", ונמנו מעלותיו וניסיונו הרב. אבל נכתב גם ש"הוועדה מוצאת לנכון לציין כי לגבי המועמד קוינט נתקבל מכתב מהתנועה למשילות ודמוקרטיה שהלינה על התנהלותו וכן התקבלו שיחות עם מספרים גורמים בכירים במשרדים הממשלתיים שביקשו להביע הסתייגות ממינויו לאור, לשיטתם, התנהלות כוחנית ולא קולגיאלית".

גורם בכיר במשרד המשפטים באותה עת אומר: "הגיעו אליי תלונות מהרבה אנשים ברמ"י, ואני לא אתפלא אם נתנו לקוינט את תפקיד מנהל רשות החברות כדי להוציא אותו מהמינהל, אחרת הוא לא היה עוזב. היה צריך לפתות אותו במשהו יותר אטרקטיבי. ומי שעשה את זה הוא כחלון. אני התנגדתי למינוי שלו לראש רשות החברות".

"במישור המקצועי היתה לי דעה טובה מאוד עליו", אומר בכיר בפרקליטות. "הוא העביר לפרקליטות את החומרים החמורים מאוד על בנצי ליברמן ולא נרתע. הוא עשה את עבודתו נאמנה ובהקשר המקצועי הוא מכיר את עבודת רשות המקרקעין לפני ולפנים, וזה לא היה פשוט להיות יועץ משפטי ברמ"י. לעומת זאת, על התנהלותו ברשות החברות אני שומע כל מיני דברים שאני לא אוהב לשמוע. שם לא מדובר בניהול משפטי אלא בניהול מקצועי של גוף ביצועי. במישור המקצועי היה לי נוח לעבוד איתו, אבל כשמגיעים לניהול יכול להיות שיש בעיה כי אנשים לא מסתדרים איתו".

קיבוץ האון. מקורבי קוינט טוענים שלא התנגד ליישוב קהילתי אלא רק למיקום המסוים הזה. צילום: עמית שעל

ובשלוש השנים שחלפו מאז מינויו צצו שוב "אנשים שלא מסתדרים איתו". גורמים באוצר מספרים שנוצרה חשדנות הדדית בין אנשי האוצר לראש רשות החברות החדש, שרק הלכה והעמיקה. "אחרי הבחירות האחרונות", הם מספרים אנקדוטה, "רשות החברות הוצאה מאחריות האוצר ועברה לאחריות השר דודי אמסלם, והיו בכירים שממש חיכו לרגע שקוינט ייצא מקבוצת המנהלים בווטסאפ". מופע גלוי של העימות נחזה בפברואר 2019, בין קוינט ליועץ המשפטי של משרד האוצר אסי מסינג. קוינט התלונן בפני היועץ המשפטי לממשלה על תפקוד מסינג, וזה לא נשאר חייב ורמז בין השאר לאינטרסים פוליטיים שהביאו להוצאת המכתב נגדו ערב הבחירות.

"אם אדם כזה הולך להיות מנהל רמ"י, בואו נסגור את המדינה. אני איש ימין אידאולוגי, ואם נתניהו נותן לאחד כזה את רמ"י אז ליצמן והדתיים מחזיקים אותו ממש חזק בביצים"

עימות נוסף נחשף בהתכתבויות סוערת בין החשכ"ל רוני חזקיהו לקוינט בספטמבר 2019. חזקיהו טען כי קוינט וראש אגף התקציבים שאול מרידור חרגו מסמכותם כשקבעו כי חברת נת"ע הממשלתית תנהל את פרויקט המטרו בתל אביב. קוינט כינה בציניות את חזקיהו ואנשיו "לבלרי מכרזים" המנסים לחרוג מסמכותם ולנהל פרויקטים "בבחינת הזנב מכשכש בכלב". "להוציא מכתב כזה, שתוך זמן לא רב מוצא את דרכו לתקשורת — זו לא שיטה מקובלת לפתור בעיות", אומרים גורמים באוצר, שמכנים את קוינט "הדוור" על רקע נטייתו לשגר מכתבים כאלה. "אם ינקי סבור שהיועץ המשפטי של האוצר תוקע לו מקלות בגלגלים, אפשר לנסות לפתור את זה בדרך אחרת".

"במילה אחת: ינקי הוא פוליטיקאי", מתמצת בכיר בחברה ממשלתית. "לא פוליטיקאי במובן של ליכוד או עבודה, אלא במובן שינקי יודע לעשות מה שטוב לינקי. הוא יודע לרצות את מי שיהיה השר הממנה. קודם זה היה כחלון, והיום זה ליצמן. קוינט כמובן לא ידע מראש על המינוי של ליצמן למשרד השיכון, אבל אי אפשר להימנע מהתחושה שזה כמו 'אופציות שמומשו' כשנכנס לתפקיד.

"חשוב לומר, קוינט לא מושחת, לא אחד שדואג לכיס שלו. הוא אדם ישר. אבל הוא כן כזה שהיה אפשר להשפיע עליו מאוד דרך אנשים בסביבת בעלי הסמכות — כחלון או ליצמן — ובתפקיד רגולטורי כזה אתה מצפה לפגוש אדם יותר קדוש מהאפיפיור".

"ינקי יודע לדבר עם הפוליטיקאים, כך קיבל את התפקיד הקודם וכך קיבל את התפקיד הנוכחי", אומר גורם מקורב לרשות החברות. "הוא לא רפורמטור, הוא בחור ענייני שרוצה להצליח, יודע להסתדר עם הפוליטיקאים אבל ישר בסך הכל. הוא קידם את הפרטת חברות ממשלתיות כמו הדואר ונמל חיפה, שבלעדיו לא היו מגיעים לביצוע. הוא גם קידם את הנפקת התעשייה האווירית שהממשלה אמורה לאשר בשבועות הקרובים. זה הישג דרמטי".

"לא אחד לגנוב איתו סוסים"

ככל שמדובר בקשר עם פוליטיקאים, יש נושא טעון במיוחד ברשות החברות: "נבחרת הדירקטורים" שיזם ראש הרשות הקודם אורי יוגב. מדובר בניסיון להקים מאגר של מועמדים מקצועיים לתפקידי דירקטורים בחברות ממשלתיות, כדי לחסום מינויים פוליטיים ונפוטיזם. "היתה לקוינט ביקורת לגיטימית על איך שהנבחרת נבנתה והיה חשש שלא ירצה לקדם אותה", אומר אותו גורם. "אבל בסופו של דבר אחרי שהכניס שינויים הוא תכנן להוציא אותה לפועל".

קדיתא. "תוכנית לא ריאלית שהתושבים לא יכלו לעמוד בה". צילום: אביהו שפירא

"לא אתפלא אם נתנו לקוינט את תפקיד מנהל רשות החברות כדי להוציא אותו מהמינהל. היה צריך לפתות אותו במשהו יותר אטרקטיבי"

אדם שמקורב לרשות החברות מסביר ש"עם העברת האחריות על הרשות לשר אמסלם התוכנית נעצרה. לא מאשרים מהלך כזה רגע לפני כניסת שר חדש, שיש לו רצונות משלו". והרצונות של אמסלם, שאותם הביע בפומבי, הם שילוב של מגזרים חדשים ואנשי פריפריה בנבחרת. במקביל הוא מתכוון לתת משקל רב יותר לניסיון במגזר הציבורי, על חשבון ניסיון במגזר העסקי — מה שעשוי לשמש פתח לחזרתם של המינויים הפוליטיים לחברות הממשלתיות.

כל אלה הם עדיין בגדר תוכניות על הנייר, אבל בשבוע שעבר הגיע המינוי המפתיע של יפעת סלע לתפקיד מנהלת יחידת הדירקטורים ברשות החברות. סלע היא מנכ"לית עמותת עלומה ובתו של נתן אשל, איש אמונו הקרוב ביותר של בנימין נתניהו. מי שחשש מהמינויים הפוליטיים של אמסלם ומניסיון לעקור מהשורש את הרעיון של נבחרת דירקטורים מקצועית קיבל חיזוק לחששותיו עם המינוי של סלע — ראש עמותה חסרת ניסיון ניהולי בחברות גדולות, שהצליחה לגבור על כל המועמדים האחרים לתפקיד. קוינט הכיר את סלע עוד קודם, כשהשתתפו לפני כשנה בסיור לארצות הברית מטעם עמותת גשר.

"יכול להיות שמבחינת קריטריונים היא רצינית ועוברת", אומר הגורם המקורב לעבודת הרשות, "אבל אי אפשר לשכנע שהמינוי שלה לא פוליטי. אם יש מישהו מקושר ומושפע מהצד הפוליטי זאת היא, וזה נורא לחשוב שהיא זאת שתשב מעכשיו על נבחרת הדירקטורים ועל המינויים בחברות ממשלתיות".

היא מינוי של קוינט?

"היא לא מינוי שיכול היה לקרות בלי שקוינט יילחם עליו, או לפחות נתן לו אור ירוק. הרי אי אפשר למנות לך סגן שאתה לא מעוניין בו".

"ינקי אכן פוליטיקאי טוב, אדם שיודע ללכת בין הטיפות, למרות שהוא לא חושש להיכנס לקונפליקטים ולכן הקים לעצמו לאורך הדרך לא מעט אויבים", אומרים מכריו. "הוא אחד שלא מוותר, ודווקא החרדים הם גדולי השונאים שלו, כי הוא דפק להם את חריש (שהוסבה מיישוב דתי לציבור הכללי), הוא שלח את בנצי ליברמן הביתה, הוא לא נתן לבניו של שרון להקים מתקן סולארי בחוות השקמים ולא חשש להתעמת עם ניגי הציבור הדתי־לאומי שממנו בא.

"כשאתה 17 שנה ברמ"י אתה מבין שהפוליטיקה זה הכל. רואים שם את כל מוקדי הכוח. הוא ראה מקרוב איך עושים את השקשוקה, אבל הוא לא אחד לגנוב איתו סוסים, למקרה שבגלל זה לקחו אותו עכשיו לרמ"י".