חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// ליברמן מפספס את החרדים /// ההייטק מעדיף מזומנים על שווי /// ההטבות לקרפור לא יוזילו את המחיה/// המחסור במורים מחייב פתרונות יצירתיים
מוסף כלכליסט | 26.05.22
תמריצים לחרדים
אי אפשר בלי גזרים
בעיקרי חוק ההסדרים, שחשפנו השבוע ב"כלכליסט", מסתתרים שני צעדים שנועדו לשלב חרדים בשוק העבודה ולהכשיר לכך את הדור הבא: האחד הוא קיצוץ בתקציבי מוסדות שלא ילמדו לימודי ליבה, השני הוא סבסוד צהרונים רק אם שני ההורים עובדים. למשפחות שבהן האב לומד בכולל, המשמעות עלולה להיות תשלום של עוד מאות שקלים בחודש לכל ילד. הרציונל של אביגדור ליברמן ושל משרד האוצר ברור: חייבים להגביר את התעסוקה אצל החרדים, לשפר את ההון האנושי העתידי, ולאט לאט לצמצם את העוני. העניין הוא שלא מספיק להשתמש במקלות שיכו בכל מי שנשאר בכולל, צריך גם גזרים למי שיוצא לעבוד. למשל, מעבר לסבסוד הצהרונים נכון להפעיל עוד תמריצים כלכליים לגברים שייצאו לעבודה; זה מחיר שכדאי לשלם בטווח הקצר למען שינוי משמעותי בטווח הארוך. בלי הטבות כאלה, המהלך של ליברמן הוא טעות. גם משום שיהיה קשה מאוד להעביר את חוק ההסדרים הזה, שרק מספק לחרדים תחמושת לעוד סיבוב של מה שהם תופסים כמלחמת קודש, ובעיקר מפני שחברתית, במקום להבין איך לעבוד עם החרדים החוק עובד נגדם. אף אחד לא ירוויח מההצעה הנוכחית, לא החרדים ולא החילונים, לא הילדים ולא הוריהם, לא האוצר ולא הכלכלה. ושוב כוונה טובה תיקבר עם תוכנית חלקית.
/// שלמה טייטלבאום
צילום: חיים הורנשטיין
עסקאות ההייטק
מאזן הכוחות השתנה
העסקאות האחרונות של חברות טכנולוגיה ישראליות ממחישות היטב את השינוי בשוק. כך נראה השבוע החולף: eToro הבינה שלא תצליח להשלים את הנפקת הספאק לפי שווי של כמעט 10 מיליארד דולר, ובמקום זה תגייס סכום אדיר של כמיליארד דולר. Semperis הודיעה על גיוס של 200 מיליון, אבל לא נקבה בשווי. ו־BeyondMinds, שכבר היו לה מוצר ומכירות, נסגרה ופיטרה את כל 65 עובדיה. עם עוד סכום קטן מאוד מהמשקיעים, אפילו 5 מיליון דולר, היא היתה שורדת. וזה מעורר שאלה: למה המשקיעים, שרואים את המפולת בשווקים וכבר הזהירו את החברות שהן צריכות להקפיד על משמעת פיננסית, ממשיכים להזרים מאות מיליוני דולרים לחברות מסוימות אבל "מתקמצנים" על מיליונים אחדים להצלת חברה אחרת? כי המושכות שוב אצלם. אחרי שנים שבהן היזמים קבעו את הטון, מאזן הכוחות השתנה. למשקיעים יש עדיין הרבה מאוד כסף, היזמים זקוקים להם יותר מבעבר, וכעת הם יכולים להשקיע בתנאים טובים יותר. המשמעות של השינוי הזה היא שנמשיך לראות עוד עסקאות גדולות במונחי גיוס אך קטנות במונחי שווי, שמאפשרות למשקיעים לקבל נתח גדול יותר מהחברה במחיר נמוך יותר. זה כלל בסיס שקצת נשכח בתקופה האחרונה, וחוזר כעת לשלוט: שווי הוא רק סנטימנט רגעי, מזומן הוא הדבר האמיתי.
/// סופי שולמן
ההקלות לקרפור
בלוף אחד גדול
"הורדת יוקר המחיה היא צורך לאומי", אמר השבוע מנכ"ל משרד הכלכלה רון מלכא. צודק. איך עושים את זה? לפי מלכא, "צריך שתהיה תחרות ופחות ריכוזיות, גם אם זה אומר שלממשלה זה יעלה כסף. לכן נבחן לתת תמריצים לרשתות זרות לבוא ולפעול בישראל". ה"רשתות" שאמורות לבוא ולפעול בישראל הן קרפור הצרפתית, והיא מבקשת היתר להעסיק כאן עובדים זרים — והקלות מס, כמובן. "כמו שנותנים לאינטל", הכריז מלכא.
זו השוואה מגוחכת. ראשית, כי גם על הקלות המס לאינטל יש לא מעט ביקורת, אז לא כדאי להיתלות בהן. שנית, אינטל הקימה מפעלים בפריפריה וסיפקה אלפי מקומות עבודה. קרפור פשוט תחליף סניפים כושלים של יינות ביתן ומגה, כחלק מעסקה עם בעלי השליטה שלהן, אלקטרה צריכה של האחים דני ומייקי זלקינד. עד כמה סניפים של קרפור יוזילו את יוקר המחיה? אולי רק במעט, ולא להמון צרכנים. ומקומות עבודה הם לא בדיוק ייצרו בהמונים, ודאי לא איכותיים. אז מי ירוויח מכל המאמץ של משרד הכלכלה "להוריד את יוקר המחיה" באמצעות הבאת רשתות זרות? הזלקינדים. תמריצים ללא ספק יקלו עליהם את ההתמודדות עם יוקר המחיה.
/// רועי ברגמן
המחסור במורים
מפתח המשרה החלקית
למרות המחסור החמור במורים, שנת הלימודים תיפתח כסדרה. מנהלי בתי הספר ימצאו איזשהם פתרונות, ילקטו אנשים מכל הבא ליד, אבל החשש הוא שהם יקלטו מורים גרועים שיישארו במערכת שנים רבות. לכן עדיף לא להשאיר את הפתרון המיידי למנהלים, ומשרד החינוך צריך למהר לגבש פתרונות חלופיים. בטווח הקצר, צריך להביא מורים טובים; תוספות השכר המתוכננות בהסכם הקיבוצי יכולות להועיל בכך, אבל מפתח חשוב נוסף הוא משרות חלקיות — אלה יאפשרו להחזיר מורים שיצאו לפנסיה, או לגייס אנשי הייטק ואקדמאים אחרים ללמד במשרה חלקית במקביל לעבודה שלהם. בטווח הארוך, הדגש המוסכם על כולם הוא שצריך למשוך אנשים איכותיים ללימודי הוראה ולעבודה במקצוע. שכר הוא חלק מהעניין, אבל הוא תמיד יתקשה להיות תחרותי. לצדו, חשוב גם להעניק למורים יותר עצמאות, לשלב עוזרי הוראה, להגביל את התערבות ההורים ולהתחיל לטפל, אחד־אחד, בכל גורמי השחיקה האחרים.
/// שחר אילן
מילת השבוע
//
דור סער־מן
מעמד המורה נשחק, המורים נשחקים, ומה קרה למילה עצמה?
שנת הלימודים מתקרבת לסיומה, ולא בטוח ששנת הלימודים הבאה תיפתח, והפעם לא בגלל איומי שביתה של מורים — אלא כי לא בטוח שבכלל יהיו מספיק מורים. עוד ועוד אנשי הוראה עוזבים את המערכת, והמחסור בהם עלול להוליד קטסטרופה של ממש, מיידית וגם ארוכת טווח. מעמד המקצוע נשחק בהדרגה, המורים עצמם נשחקים במהירות, ולמעשה את כל זה אפשר להרגיש גם בשחיקה שעברה המילה עצמה.
"מורה" היה פעם אדם רם מעלה, נשגב יותר משאר החברה. אנשי קומראן, למשל, קראו למנהיג שלהם "מורה צדק". מנגד, היהודים האשכנזים כינו את מורי ילדיהם "מלמדים", כי הם פשוט לימדו, ללא העוצמה המהדהדת שבתואר "מורה". כשבישראל המילה הזאת הוענקה למי שמלמדים, התלמידים כינו אותם "המורה", כפניית כבוד. היום הם מסתפקים בשם הפרטי, כאילו המורה הוא אחד מהם, ללא מעמד מיוחד. אבל זה גם הופך את המורים לסובייקטים, אנשים כמונו, עם שם ואופי. ההורים עוד זוכרים את התפקיד שמאחורי הפנים — הם שואלים "מה המורה אמרה" או מבטיחים "אני אדבר עם המורה למתמטיקה", אבל נדמה שיש בשימוש הזה פחות כבוד ויותר מחיקה. כאילו המורה הוא רק איזה בורג, פונקציה לתיאומים ומטרה לכעסים, ולא שליח ציבור חשוב. מ"מורי ורבי" נשאר רק מורים שרבים איתם. מה הפלא שהם בורחים.
