חתיכת שבוע
חתיכת שבוע
/// מצב המשק לא קל אך מתבקש /// השחיקה בהייטק מוכיחה אמיתות ישנות /// שופרסל לא מצליחה להתייצב /// דיסני פלוס צריכה לממן גם הפקות מקור
מוסף כלכליסט | 19.05.22
ההאטה במשק
כואב אבל נכון
זה היה שבוע של נתונים קשוחים. ברבעון הראשון של 2022, התברר, הכלכלה הישראלית רשמה צמיחה שלילית. האינפלציה עומדת כרגע על קצב שנתי של 4%. זה כלום לעומת המשק האמריקאי, עם 8.3%, ושם גם הנאסד"ק איבד כבר 25% מתחילת השנה. הריביות התחילו לעלות, שם וכאן, וימשיכו בכך ברבעונים הבאים. המשקיעים באפיקים השונים ירגישו את זה בתשואות שלהם. גם בעלי המשכנתאות. גם עובדים. הסיכונים המוגזמים שנלקחו בשנים האחרונות יעלו אל פני השטח, במשקי הבית ובחברות שונות. זה לא הולך להיות נעים, וזה רק ילך ויסלים - אבל זה תהליך הכרחי ובריא. הוא יוציא את האוויר החם מהמערכת הפיננסית, וגם הריאלית, אוויר שנכנס וניפח רק מפני שלא היה שום דבר שימנע ממנו לעשות זאת. ובנקודת הזמן הזאת, בסחרור הגובר הנוכחי, טוב לראות שהריבית היא עדיין כלי אפקטיבי. אחרי שנים של סביבת ריבית אפסית שהקהתה את חושי המשקיעים, ההעלאה שלה — ואולי חשוב מכך, ניהול הציפיות סביב ההעלאה — מכניסים את המערכת הכלכלית למצב היכון, גורמים לחברות לעדכן את מודל הסיכונים שלהן, ובעיקר יכולים לדחוק מהשוק את אלה שהשתוללו - משקיעים, יזמים ומנהלים. לאט לאט נחזור לשפיות כלכלית. וכן, ריפוי הוא תמיד גם כואב.
/// גולן פרידנפלד
הגמגום בהייטק
הבומרים צדקו
בשנים האחרונות היה קשה להיות מבוגרים מספיק כדי לזכור את הבועה של שנת 2000 או אפילו את המשבר של 2008. אנשי ההייטק הצעירים הסתכלו עלינו ברוח "אוקיי, בומר", ולעגו למה שנתפס כחוסר היכולת שלנו להבין את העולם החדש, את הזרימה של כסף אדיר ומהיר בשירות חיים שעוברים טרנספורמציה דיגיטלית, את המשכורות המטורפות שפוזרו במקום לדאוג לרווחים עתידיים ואת המשרדים המגניבים שנשכרו על חשבון המשקיעים. אבל כעת עונת הדו"חות הכספיים של הרבעון הראשון של השנה מתקרבת לסיומה בוול סטריט, וכולם מדברים פתאום על "צמיחה אחראית" ו"יעילות תפעולית" — מילים חדשות עבור הצעירים ומוכרות מאוד למבוגרים יותר. הדור החדש, שטען שהוא עושה כלכלה אחרת, מבין שהוא בכל זאת פספס את הקונספט של EBITDA — ראשי תיבות של "רווח לפני ריבית, מסים, פחת והפחתות". כל החשיבה ה"זקנה" הזאת, שמתעקשת לבדוק כמה כסף משורת ההכנסות העליונה של החברה שורד ומגיע לשורה התחתונה ולא נשרף בדרך על שיווק או סבסוד לקוחות. מתברר שהפעם הבומרים צדקו, ולפחות בינתיים חוקי הכלכלה לא באמת השתנו.
/// סופי שולמן
בלוך
כבר דואג לפיצוי
שבוע אחרי שעופר בלוך נכנס לתפקידו כמנכ"ל שופרסל, החברה פרסמה את תנאי העסקתו, עם תגמולים שמסתכמים ביותר מ־4 מיליון שקל בשנה. על פניו, זה נראה לגמרי סביר, אפילו נמוך משמעותית מהתגמול השנתי שגרף קודמו, איציק אברכהן. אלא שהסכם השכר של בלוך לא מסתכם רק במספרים, והוא משובץ ברמזים לכך שהחברה עצמה מבינה שהמנכ"ל החדש לא יאריך ימים בתפקיד. ההסכם שגובש עם כניסתו נראה כאילו הוא נועד להבטיח לו מראש פיצוי על עוגמת הנפש שעוד יגרמו לו הגופים המוסדיים המחזיקים בחברה.
אפשר להבין את הצורך הזה. בלוך נקלע לתאונה שחולל היו"ר היוצא יקי ודמני, מי שהוביל להדחת אברכהן ולצדה לעזיבה של לא מעט מנהלים, לאווירת נכאים ולעסקאות מטרידות. עד שלמוסדיים נמאס, הם הצליחו להיפרד מודמני, ועכשיו מנסים לייצב את הספינה באמצעות מינוי אברכהן ליו"ר. בלוך היטיב להבין שאברכהן לא ישאיר אותו בתפקיד ומיהר להקדים אותו ולהצהיר שלא יעבוד תחתיו. במקביל, דאג לתפור הסכם שמבטיח לו מענק הסתגלות וחלק ממענק שנתי גם אם יסיים את הקדנציה רגע אחרי שהתחילה. כשזה המצב, הדרך לייצוב הספינה עוד ארוכה.
/// נורית הירש
דיסני פלוס מגיע
מי ישמור על הפקות המקור
השבוע התברר ששירות הסטרימינג הנחשק דיסני פלוס יושק בישראל ב־26 שקל לחודש בלבד, מחיר שלראשונה מייצר לצופים הישראלים אלטרנטיבה ל־yes ו־HOT. אם על נטפליקס עוד נשמעות טענות ש"אין שם מה לראות", דיסני לא רק תהיה זולה יותר אלא גם תציע חבילה עשירה של תוכן שהצופים בארץ מחכים לו כבר הרבה זמן — שלל סרטים וסדרות של דיסני ופיקסאר ומארוול ופוקס. המתחרות הישראליות נערכו מראש לכניסה של דיסני, ולכן כבר השבוע הודיעה HOT על התמקדות בסטרימינג: היא הבינה שהלקוחות לא רוצים מאות ערוצים, אלא חבילה מינימלית שתאפשר להם לראות בעיקר את מה שמגיע מחו"ל. מי שייפגעו משינוי כזה, ומכל המעבר של השוק המקומי אל עולם הסטרימינג, הם היוצרים הישראלים. HOT ו־yes מחויבות להשקיע בתוכן מקומי, אבל כשעוד ועוד צופים ינדדו לשירותים אחרים, מגוון התכנים המקוריים ואיכותם ילכו ויידרדרו. הפתרון, מוזר ככל שיישמע, יכול להיות לחייב גם את השחקניות הבינלאומיות להשקיע בתוכן מקומי, כדי שלא יגווע.
/// רועי ברגמן
צילום: Sony Pictures
מילת השבוע
//
דור סער־מן
הסברה אמיתית יכולה להיות מפתח לשינוי המצב; ההסברה הישראלית היא עוד כלי נשק בשימור שלו
מותה של העיתונאית שירין אבו עאקלה הצית מלחמת גרסאות בין ישראל לפלסטינים, והכאוס בהלווייתה רק הגביר את הלהבות. בתוך כל זה, לא מעט ישראלים היו עסוקים פחות בשאלות מי אחראי למותה, או עד מתי סכסוך הדמים יימשך, ועסוקים יותר בלטעון שהעולם לא מאמין לנו ושיש לנו בעיה בהסברה.
באמת יש לנו בעיה בהסברה. בתפיסה עקרונית של הסברה. כי הסברים נועדו להבהיר מצבים מורכבים, לתווך את מה שאינו ברור מאליו. הסכסוך הישראלי־פלסטיני מחייב הרבה מאוד הסברה: יותר ממאה שנים, שלל מתחים ומטענים, מונחים שלא תמיד מובן מה בדיוק הם אומרים. הן בקרב הישראלים והן בקרב הפלסטינים יש מעט מאוד אנשים שבאמת בקיאים בסכסוך ומסוגלים להתבונן במורכבות האדירה שלו. כך שגם הישראלים בהחלט זקוקים להסברה.
אלא ש"ההסברה הישראלית" נהייתה בדיוק ההפך מניסיון להסביר מורכבות. היא Hasbara, מחולל סיסמאות פשטניות, שטוחות, שמנסות לארוז מלחמה מסובכת בנרטיבים לגן ילדים. למה להבין ולהסביר את הקשיים אם אפשר להסתפק בסרטון אינסטגרם של נועה תשבי נוזפת בבנות משפחת חדיד על כך שהן לא מגנות את חמאס. הסברה אמיתית יכולה להיות מפתח לשינוי המצב; ההסברה הישראלית היא עוד כלי נשק בשימור שלו.
