מה יכול מבקר המדינה ללמוד מלוקה דונצ'יץ'?

דונצ'יץ'. קרי לימד אותו איך לקבל ביקורת וליישם אותה.
‍צילום: איי.אף. פי

סטף קרי, אחד הקלעים הגדולים בהיסטוריה של ה־NBA, עובד עם חברת RSPCT הישראלית, שמחברת מערכת ממוחשבת ללוח הסל ומנתחת איפה הכדורים שהוא זורק פוגעים בטבעת ומה המרחק בין פגיעה לפגיעה. כן, בדיוק כמו מטווח. מדובר במערכת ביקורתית למדי עבור כדורסלנים שכל חייהם קלעו היטב גם בלעדיה. ובכל זאת היא הופכת קלעים לטובים ומדויקים יותר.

לא סתם קרי עובד איתה. גם שחקן עם צורת זריקה מושלמת יכול לאבד את יכולתו לקלוע בגלל מיקום שגוי של הזרת, נשימה לא נכונה בזמן הלא נכון או מחשבה טורדנית. כל כך הרבה דברים עשויים להשפיע עליו, ולעתים גם המאמנים הכי מנוסים מתקשים להבין מדוע הכדור בזריקה אחת שנראית מושלמת לא נכנס ובזריקה אחרת, גרועה, דווקא כן. וזה היתרון העצום שמביאה מערכת כמו זו של RSPCT — עין ביקורתית אובייקטיבית.

מי שמאוד אהב את המערכת הזו הוא לוקה דונצ'יץ', הסנסציה הסלובנית של דאלאס מאבריקס, שרגע לפני עונתו הראשונה בליגה הגיע לאימונים אישיים ופרטיים עם קרי, מאמנו האישי ברנדון פיין והמערכת של RSPCT. "לוקה ביקש לדעת מה הוא עושה לא בסדר בזריקה שלו", מסביר מייסד RSPCT אורן מורבצ'יק. דונצ'יץ' — כדורסלן מרהיב שרושם נתונים היסטוריים — תמיד מחפש איפה הוא יכול להשתפר ולשם כך דורש שימתחו עליו ביקורת.

בראיון ל־NBC סיפר הסוכן של דונצ'יץ', ביל דאפי: "לוקה רצה להיחשף למצוינות של סטף, לא רק ליכולות שלו, אלא גם לכל ההליך שהוא מכניס בדרך שלו למצוינות. רציתי שיראו ללוקה איך מישהו ברמה של קרי מקבל הדרכה, שמתקנים אותו, שמותחים עליו ביקורת".

"אני חייב לעבוד קשה כדי להגיע לאן שאני רוצה", מסביר דונצ'יץ'. זו לא צניעות מזויפת. באימונים הוא דורש שיוותרו על מילים טובות ומחפש ביקורת. בשבוע שעבר, כשקבע רצף של 19 משחקים עם לפחות 20 נקודות, חמישה ריבאונדים וחמישה אסיסטים, אחד יותר ממייקל ג'ורדן האגדי, הוא כעס על כך שעיתונאים בכלל הזכירו את שמו יחד עם זה של הגדול מכולם. "אי אפשר להשוות אף אחד לג'ורדן", אמר. "אתם מתעסקים ביותר מדי סטטיסטיקות".

וזה לא נעצר בכדורסל. אלכס אובצ'קין, גדול שחקני ההוקי קרח בעשור האחרון, ממש כועס על אנשי מקצוע שמחמיאים לו ולא מותחים עליו ביקורת. ראסמוס אנקרסן, יו"ר קבוצת הכדורגל הדנית מיטיולן, דורש מאנשיו למתוח ביקורת בעיקר אחרי תוצאות טובות: "אנחנו צריכים להיות ביקורתיים כלפי ההצלחה שלנו בדיוק כמו שאנחנו ביקורתיים כלפי הכישלונות שלנו", הסביר. "עלינו לבחון את הכל באופן אובייקטיבי כדי לראות אם ההצלחה או הכישלון קרו במקרה". ואילו באקדמיה של קבוצת הכדורגל צ'לסי קובעים מי יכול להיות שחקן בקבוצה הבוגרת לפי האופן שבו הוא מתמודד עם ביקורת ואיך הוא משתפר באמצעותה.

התפיסה הזו מאפיינת גם ספורטאים מצוינים ישראלים. כך למשל, ערן זהבי, מספר ג'ורדי קרויף, "ניתח כל הזמן מה הוא לא עושה בסדר". לפי המנהל המקצועי שזהבי פרח תחתיו, "אם אתה חושב שאתה בסדר כל הזמן, אין לך דרך לדעת איך להשתפר".

למרבה הצער, בפוליטיקה המקומית הגישה הזאת כמעט לא קיימת. בשנים האחרונות משרד מבקר המדינה חטף עוד ועוד חבטות כדי להפוך אותו לכלב שמירה נטול שיניים. המבקר הנוכחי, מתניהו אנגלמן, מונה לתפקיד בדיוק למטרה הזאת, דבר שהבהיר כבר בנאום הכניסה שלו, שבו הצהיר שיקפיד לכלול בדו"חות דברים חיוביים. כאילו שמטרתו היא לחלק ציונים ולא להצביע על כשלים.

והנה, בשבוע שעבר פורסם כי אנגלמן מחק פרקים משמעותיים מדו"ח על הגירעון בתקציב המדינה, ושינה את הפרק שביקר את מנכ"ל האוצר שי באב"ד כך שיהיה מפרגן. זה מצטרף לדיווחים קודמים, ולפיהם דרש המבקר להפסיק להתמקד בביקורת על תהליכי קבלת החלטות, התערב באופן אישי ומחק עשרות עמודים שמתחו ביקורת על ההחלטות שהממשלה מקבלת. כלומר, מבחן התוצאה הוא המבחן היחיד שתקף מבחינתו.

זוהי כמובן רוח המפקד בנימין נתניהו. שלטונו, כחלק מתקיפת התודעה הישראלית, עובד קשה בלצייר תמונה מעוותת של המציאות: מזלזלים בדו"חות פיז"ה וה־OECD, תוקפים דו"חות של עמותות העוני וצולבים את התקשורת, הפרקליטות, המשטרה ובתי המשפט כאילו שתפקידם היחיד הוא "למנוע מרצון העם להתממש". עבור הממשלה בישראל, ביקורת איננה כלי עזר הכרחי לשיפור והצלחה. היא רק מעודדת שרוקדת בזמן המחצית בלי קשר לתוצאת המשחק.