עץ טרי, כזה שנגזם לפני כמה שבועות או חודשים, ואחוז הלחות שבו גבוה מ־28%. מדובר בעץ פחות דחוס, שקל יותר לחתוך אותו ולעבוד איתו בכלים ידניים. אני מייצר מזה בעיקר כלי מאכל: כפות, קערות וצלחות וידיות של סכינים, וגם מתלים ומדפים.

אני עובד עם גוזמים שמביאים לי עצים. אני גם גר באזור שיש בו הרבה מטעי פרי ולא אחת ולא פעמיים קרה ששמעתי על מטע שעומדים לכרות. למשל, מטעי אפרסק דורשים שכל 15–20 שנה יכרתו אותם כי העצים כבר לא כלכליים יותר, ואז יש לי הר של חומר גלם. אני מגיע למטע, מראה לגוזמים את היצירות שלי ומצליח לשכנע אותם לתת לי את החומר בחינם בשמחה רבה במקום למכור אותו להסקה בגרושים.

גדלתי ברמת השרון ותמיד הרגשתי קצת כלוא בעיר. היה לי נוח יותר בטבע, אז מגיל צעיר הייתי בורח לחורשה ליד הבית ומדליק מדורות. למדתי בתיכון לאמנויות ועסקתי באמנות חזותית. בהשראת אמי הגרפיקאית ואבי שהוא מפיק דפוס בחרתי ללמוד יצירת תחריטים להדפס — עבודת גילוף שדומה לעבודה שאני עושה היום. זה היה השער הראשוני לעבודה הזאת. שם למדתי איך לקחת רעיון ולהפוך אותו לדבר ויזואלי. עם הזמן איבדתי עניין באמנות ומצאתי יותר עניין בקיימות. כבר בתיכון התחלתי להיות פעיל בקידום רעיונות של טבעונות והימנעות מבזבוז מזון. עסקתי גם ב"התפראות", כלומר חיבור של האדם לפרא שבו.

כשסיימתי את כל הבגרויות, עזבתי את הבית והתחלתי לנדוד. חייתי שנה כנווד. הייתי יוצא למסעות ארוכים לבד בטבע, בכל רחבי הארץ. טיפסתי על הרים, ישנתי ביערות, הייתי יוצא למסעות ליקוט מזון. עברתי דרך כל מיני קהילות אקולוגיות ובהן למדתי הרבה מיומנויות ומלאכות.

יצאתי למסע שלי עם גרזן שסבא שלי הביא מפולין, ועד היום משמש אותי. החיים בטבע דורשים הרבה עיסוק בעץ. זה היה סביבי כל הזמן גם בקהילות האקולוגיות שבתוכן חייתי. אז לקחתי את הגרזן והתחלתי לגלף כפות כדי שיהיה עם מה לאכול. בשלב מסוים השתתפתי בסדנה של יואב אלקיים, וזה היה רגע משמעותי עבורי. הוא הביא את התחום לארץ מאירופה.

לפני שנה־שנתיים הרגשתי שעליתי על משהו שאני רוצה לחלוק עם אחרים. רציתי גם ללמד אנשים את המקצוע וגם לעסוק בו במקביל. החלק של הלימוד משמעותי מאוד מבחינת הפרנסה, וכל הזמן עוברות אצלי בסדנה קבוצות שאני מלמד.

בשונה מעבודה עם דיקט, בנגרות ירוקה אתה חי את הצורה המקורית של העץ. אם אני לוקח ענף שיש בו איזשהו פיתול אין לי אפשרות בכלים ידניים להתחכם וללכת נגד זה. צורות הכלים מגיעות לרוב מצורת העץ. זה אמנם מגביל, אבל כשאני מגלף כף בהתאם לצורת הענף, למשל, הסיבים שלה יושבים בדיוק על הצורה הטבעית, יש לי בעצם סיב אחד שרץ כל הדרך מקצה אחד לשני, ללא חיתוך, מה שמאפשר חוזק מבני טוב יותר.

יש הרבה משתנים: האם זה עץ שיש לו נטייה להתעוות או להתבקע, למשל. נגיד ליצירת כוס כדאי להשתמש בצפצפה שגדלה ליד מקור מים, כך הכוס לא תשתה את הנוזל בעצמה. חוץ מזה, עץ שאין לו טעם טוב, לא מתאים ליצירת כלי אכילה.

לאו דווקא, לו רציתי, הייתי יכול לייצר ארונות. אבל זה פחות מושך אותי, ומרחב היצירתיות ברהיטים הגדולים קטן יותר. חוץ מזה שכדי לייצר דברים גדולים מאוד צריך להשתמש בעץ מיובא כי בארץ אין עצים גדולים. רהיטים גדולים ידרשו ממני גם יותר זמן ויותר תשומת לב ואני לא רוצה לעסוק בהם כי אין בזה היתכנות כלכלית.

כף אכילה סטנדרטית עולה 120 שקל, ואם יש בה פיתולים זה יכול לעלות יותר מ־200 שקל. כוס שתייה עולה 250 שקל. מדף או כיסא זה כבר עניין של מאות או אלפי שקלים, תלוי בגודל.

אני אוהב מאוד אזדרכת, אבל הכי עושים לי את זה עצי פרי: תות, פקאן, דובדבן, אפרסק, אגס ותפוח. כשמגלפים עץ שזיף, למשל, כל בית המלאכה מתמלא בריח של שזיפים.

אקולוגיה עבורי היא חקר הבית. וזה דבר רוחני. הבית שלי הוא לא רק המבנה שאני גר בו, אני מחובר לסביבה שלי והעיסוק שלי נובע מסט ערכים שהוא יותר מחיבור לטבע, אלא כריתה של ברית חדשה עם העצים. בין בני אדם לעצים יש ברית עמוקה. לא היינו יכולים לחיות בלעדיהם, בלי הצל, הפירות, החמצן והלחות שהם מספקים. לכן אני משתדל למצוא ייעוד לכל העצים שנקלעים לדרכי. הם מגיעים אליי כזבל של אחרים, ואני נותן להם חיים שניים.

yoghev.karmel@calcalist.co.il

‍