מי שעובר את הבדיקה הקפדנית עולה בליווי מאבטח במעלית שמופעלת רק בכרטיס חכם, ומגיע בסופו של דבר לדלת עץ כבדה. על המשקוף שלה מקובעת מזוזת ענק, ומאחוריה, אולי כעוד דרך להסיר מחשבות רעות מלב, ממתין בית כנסת גדול ומפואר במיוחד, מחופה כולו עץ מהגוני ומואר בנברשות זהב כבדות. לא מה שציפית לפגוש במטה המרכזי של אימפריה עסקית השווה מיליארדים.

במסדרונות מחופי הטפטים המובילים למשרדים תלויות שלל תמונות רבנים, כמו גם צילומים של בני המשפחה לצד פוליטיקאים מישראל ומהעולם, משמעון פרס ובנימין נתניהו עד ג'ורג' בוש הבן. במבואה המובילה למשרדו של מירילשווילי עצמו תלוי קולאז' עצום מתמונות של הרבי מלובביץ', של הרב רפאל, רבה הראשי של קהילת יהודי גיאורגיה, ושל אביו של מירילשווילי, גם הוא היה מיכאל.

הקולאז', במודע או שלא, הוא הציר שסביבו נבנו חייו של מירילשווילי בעשור האחרון. היחסים המיוחדים בינו לבין אביו, שנפטר ב־2009, עמדו במרכז הפרשה הדרמטית ששינתה את מסלול חייו, וגבתה ממנו בין השאר מאסר של שמונה שנים בכלא הרוסי. זאת גם הסיבה ל"ביטחון השדה" המוגבר סביב משפחת מירילשווילי עד היום, חרף הניסיונות לשדר "עסקים ודת כרגיל".

בשנת 2000 נחטף אביו של מירילשווילי לאור יום, כשנכנס לרכבו באחד הרחובות הראשיים של סנט פטרבורג, מקום מושבה אז ומרכז עסקיה של המשפחה. הדרמה העסיקה את כל המדינה, אך בתוך יומיים שוחרר האב בריא ושלם, ללא בקשת כופר. הערכות דיברו על כך שהחוטפים לא הבינו עם מי יש להם עסק, ונבהלו לאחר שגילו שמדובר במשפחת מירילשווילי. ככל הנראה היתה להם סיבה טובה להיבהל, כי בחלוף שבועות אחדים נמצאו גופותיהם של החוטפים מבותרות בפאתי העיר.

מיכאל מירילשווילי נעצר ב־2001 באשמת הזמנת הרצח, כנקמה על חטיפת אביו. המשפט נוהל בבית דין צבאי, משום שאחד משבעת הנאשמים היה איש צבא. בסופו של דבר, כל הנאשמים חוץ ממירילשווילי זוכו. הוא עצמו הורשע בסעיף מופחת של קשירת קשר לביצוע חטיפה, ונשפט ל־12 שנות מאסר. ב־2007 פנו עורכי דינו לבית המשפט לזכויות אדם בשטרסבורג, שפסק כי לא נעשה עם מירילשווילי משפט צדק וכי זכויותיו הופרו, ועונשו הופחת לשמונה שנים. ב־2009 מירילשווילי שוחרר וכמעט מיד העתיק את מקום מגוריו לישראל.

פחדת להישאר ברוסיה?

"לא פחדתי אז, וגם היום אני לא חושש כשאני מגיע לרוסיה. אני מפחד רק מאלוהים".

‍

גם הונו של יצחק מירילשווילי, בנו בן ה־35, לא נכלל בחישוב זה. הבן הקים ב־2006 את VKontakte, "הפייסבוק הרוסי", יחד עם חברי ילדותו לב לבייב (לא היהלומן הישראלי) ופאבל דורוב (שהקים מאז גם את טלגרם). בין 2011 ל־2013 מכר יצחק מירילשווילי מניות של הרשת החברתית תמורת כמיליארד דולר, והוכרז המיליארדר הצעיר ביותר ברוסיה.

המסלול של משפחת מירילשווילי אל העושר העצום הזה היה מאוד לא שגרתי, גם במונחים של ברית המועצות המתפרקת. המשפחה מגיעה מהכפר הקטן קולאשי בגיאורגיה, שחלק גדול מתושביו יהודים. בסוף שנות השבעים נשלח הנער מיכאל מירילשווילי, אז בן 17, ללמוד רפואה בסנט פטרבורג, ובאמצע שנות השמונים הוסמך כרופא ילדים. אלא שאז החלו להתרחש השינויים הטקטוניים בברית המועצות, ומירילשווילי זיהה את ההזדמנויות. הוא נטש את הרפואה והחל לצבור נכסים שהופרטו במחירי רצפה. במהירות נהפך הצעיר הגיאורגי לאחת הדמויות המוכרות ביותר בזירה העסקית של סנט פטרבורג וברוסיה בכלל. בשנת 2000 כבר אוחד חלק גדול מעסקיו לתוך חברת האחזקות פטרו מיר.

ואז הגיעו פרשת הרצח, המשפט והכלא. "ההרשעה שלי והמאסר", טוען מירילשווילי עד היום, "נבעו ממניעים פוליטיים".

אם אתה טוען למניעים פוליטיים, למה שיתאמצו לתפור לך אירוע קיצוני כל כך? כשרצו להשתיק את מיכאיל חודורקובסקי, למשל, שהיווה איום פוליטי, הספיקה עבירה של העלמת מס.

"גם איתי ניסו ללכת במישור הזה. מישהו סיפר לי שהגיעה 'הזמנה' למצוא עליי חומר. העסקים שלי נבדקו, אבל בסוף הבדיקה נשלחה תשובה למוסקבה: לא מצאנו כלום. אז אמרו 'אם כך, צריך להמציא'. זה הוליד את הפרובוקציה של חטיפת אבי, אבל זה לא הצליח. מה שכן, הגלגלים כבר עבדו, אז האשימו אותי במשהו שלא היו להם הוכחות לו, אפילו לא עקיפות, והרשיעו אותי כי למישהו היה עניין גדול מאוד בכך".

מה היתה הסיבה שהיה עניין גדול כל כך להרשיע אותך?

"רצו שאהיה חבר של כמה אנשים, ולא רציתי".

כלומר?

"אף פעם לא רציתי לעסוק בפוליטיקה, וניסו להכניס אותי לשם. הכרתי את כל הפוליטיקאים, וכולם הציעו לי להצטרף אליהם. כשארגנתי את החגים היהודיים בסנט פטרבורג השלטון המקומי הוזמן וראה תורים של אלפי אנשים שהמתינו כדי להיכנס. אמרו לי 'לא ייתכן שזה לא למטרות פוליטיות'. עניתי שאין לי כל כוונה פוליטית, אלא רק חיזוק העם שלי, לתת לו אפשרות לשחזר את המסורת שאבדה במהלך התקופה הסובייטית. אבל לא האמינו לי, חשבו שזה הבייס הפוליטי שלי".

החגיגות שעליהן מדבר מירילשווילי כללו, למשל, חגיגת חנוכה שנערכה באולם הקונצרטים המרכזי של העיר, וכללה הופעות של מיטב הזמרים המקומיים וברכות מבכירי הרבנים. אירועים כאלה, הן ברמת הפאר והן ברמת הזהות הדתית המוחצנת שלהם, לא נראו עד אז ברוסיה. ואחד מאלה ששמו עליהן עין היה בכיר בעירייה, אחד שעונה לשם ולדימיר פוטין.

פוטין גם הגיע לחגיגות?

"לצערי הרב מעולם לא הכרתי את פוטין באופן אישי, אולי רק 'שלום־שלום'".

מירילשווילי מנסה במהלך הראיון להימנע ככל הניתן מלנקוב בשמו של פוטין, ובכל זאת במשרדו תלוי צילום של האסיר לשעבר לוחץ את ידו של הנשיא הרוסי. הוא מסביר מיד שהתכוון לכך שלא היתה ביניהם פגישה אישית, אלא רק באירועים רבי־משתתפים, כמו זה שמונצח בצילום מ־2012, בעת שחנכו יחד את האנדרטה ללוחמי מלחמת העולם השנייה בנתניה. מירילשווילי היה שם בכובעו כסגנו של רון לאודר, נשיא הקונגרס היהודי העולמי, ואת הכסף להקמת האנדרטה תרמו בכירי האוליגרכים היהודים מרוסיה. בינואר הקרוב אותה קבוצה תחשוף, שוב בנוכחות צפויה של פוטין, גם את האנדרטה לחללי המצור על לנינגרד, שגבה 750 אלף קורבנות.

בכל זאת, ללחוץ יד לאיש שלטענתך גזל לך שמונה שנים טובות מהחיים?

"קודם כל אני לא חושב שזה הוא ישירות לקח, אני יכול רק לחשוד ולחשוב. שנית, אני יודע שהוא הדבר הנכון לרוסיה. הוא הפך אותה למדינה משפיעה וחזקה, רמת החיים השתנתה, והכי חשוב חיי היהדות פורחים".

אגב יהדות, היא לא הפריעה למירילשווילי לשלוט ביד רמה בקבוצת "קונטי" (conti), רשת בתי הקזינו הגדולה ברוסיה. ב־2009, אותה שנה גורלית בחייו, החליטה רוסיה להוציא את בתי הקזינו מחוץ לחוק, ובכך נקטעה אחת הרגליים המרכזיות באימפריה המקומית של איש העסקים היהודי.

איך מתקשר יהודי אדוק עם הימורים? גם לכך יש למירילשווילי הסבר רציונלי להפליא: הוא למעשה עשה טובה למכורים להימורים, כשאפשר להם להמר במקום מסודר וחוקי בלי להתמכר. "ביקרתי בלאס וגאס בתחילת שנות התשעים", הוא משחזר, "ובפעם הראשונה בחיי נהניתי להפסיד כסף. חשבתי שעבור אנשים שאוהבים להמר, זו למעשה הצלה. זו דרך טובה לבלות בלי ללכת לכל מיני מקומות לא חוקיים. לכן גם לא היתה לי בעיה כאיש דתי - ואז התברר שזו גם דרך טובה להרוויח כסף".

‍

למירילשווילי יש סיפורים מסמרי שיער על שנות מאסרו ועל עונשים שקיבל. הוא החליף שישה בתי כלא: תחילת הדרך היתה במתקן "קל" יחסית בפרברי סנט פטרבורג, וסיומה במחנה בסיביר שבו, לדבריו, היה חובש כיפה יחידי בקרב רוב מכריע של אסירים מוסלמים. מירילשווילי מתאר לי את כל אלה ברוסית, בקול רגוע לחלוטין, אפילו עם חיוך, כאילו מדובר בקורותיו של אדם אחר.

על מה הענישו אותך?

"פעם על זה שהתפללתי, בפעם אחרת על זה שהדלקתי נרות שבת. בפעמים אחרות היו שותלים לי מכשירי טלפון. כל הזמן העבירו אותי מכלא לכלא. אחד הסוהרים הבכירים אפילו התנצל כשהעבירו אותי שוב. במרבית בתי הכלא הייתי האסיר היהודי היחיד. בכלא היתה ליריבי משימה לשבור אותי, בעיקר נפשית. בכל פעם שהתרגלתי לכלא מסוים, יצרתי קשרים חברתיים ואפילו יחסים טובים יותר עם הסוהרים, היו מעבירים אותי לכלא אחר".

הוא גם מספר סיפור שהתרחש, לטענתו, באחד מבתי הכלא: "פתאום הגיע אסיר אחר ואמר לי 'גם אני יהודי'. שאלתי אותו אם עשו לו ברית מילה, וכשענה בשלילה הצעתי לו לעשות, והוא הסכים. חשבתי שנפלה לידי הזדמנות לעשות מצווה. התקשרתי מהכלא לבית חב"ד במוסקבה, בעדינות, כדי שלא יחשבו שאני משוגע, אמרתי להם 'אני מתקשר מהכלא ויש כאן יהודי שרוצה לעבור ברית מילה'. בצד השני של הקו היתה שתיקה, אבל בכל זאת מכיוון שהכירו אותי אמרו בסדר, נשתדל לארגן.

"כעבור עשרה ימים קוראים לי לאגף הכירורגי בבית החולים. כבר חשבתי ששוב ינסו להתנקש בחיי, הפעם בדרך יצירתית יותר, אחרי כמה ניסיונות באמצעות אסירים אחרים. התחלתי לצעוק ולקלל 'אתם מנוולים', ואז הרופא שעמד שם אומר 'למה אתה צועק, ביקשת להזמין רב שיעשה ברית מילה'. ואז ראיתי את הרב".

כשהשתחררת בסופו של דבר ב־2009, הרגשת שלא תוכל להישאר ברוסיה?

"השארתי את העסקים שם לשותפים שלי והם מנהלים אותם עד היום. ואז גם התחולל המשבר הפיננסי".

‍

אחד הבודדים שנותר מיודד עמו ולו מירילשווילי גם תרם בעבר הוא ח"כ זאב אלקין מהליכוד, בעיקר מתוקף מעורבותו הגבוהה בקשרי ישראל־רוסיה. פרט להיותו סגנו של לאודר בקונגרס היהודי העולמי, מירילשווילי גם משמש כנשיא הקונגרס היהודי האירו־אסייתי.

בעניין דרעי, לפני כשנה המשטרה קבעה כי קיימת תשתית ראייתית להעמדת דרעי לדין. לפי פרסומים בתקשורת מאוגוסט השנה, הפרקליטות המליצה להעמיד את דרעי לדין, אך החלטת היועץ המשפטי טרם התקבלה.

איפה העניין שלך עומד כיום?

"התיק עוד לא סגור, אבל מאז לא שמעתי שוב מאף אחד, וכבר אחרי חודש החזירו לי את מכשירי הטלפון ואת הדרכונים. אמרו לי 'אל תדבר על זה במשך חודש עם אף אחד, אחרת תקבל קנס של עשרת אלפים שקל. אז השבתי להם בצחוק 'אני יכול אולי פשוט לשלם את הקנס וכן לדבר?' בכל מקרה, עניתי על כל השאלות ונדמה לי שזה סיפק אותם ולא הותיר עוד חשדות. אבל עוד לא קיבלתי הודעה כלשהי".

מירילשווילי נראה משועשע, כמי שמנסה להפחית מחומרת העניין, אבל מאז שהפרשה התפוצצה הוא מנסה להימנע מלפגוש את דרעי, שנחשב בעבר מיודד איתו.

אתה מנסה להתבדח בעניין, כאילו החשדות אינם חמורים.

"אמרו לי בחקירת המשטרה: 'חשבת שדרעי יהיה שר ויעזור לך לקדם את ענייניך'. עניתי להם שבאותה תקופה לדעתי גם דרעי עצמו לא חלם שיהיה שר. שאלו 'למה לך להיות איתו בקשר?' ועניתי שבאמת בדיעבד יצא לי מזה רק כאב ראש. אבל כזה אני, לא מחפש אנשים לפי התועלת. יכול להיות חבר של כל אחד ואין לי מטרות נסתרות".

כשאני שואלת אותו אם אינו חושב שיש בעיה בכך שבעל הון מעניק כסף או מתנות לאיש ציבור, הוא עובר לדבר על תיק 1000 של המתנות מארנון מילצ'ן לנתניהו ומגדיר אותו "אחד הדברים שהכי מפתיעים ומאכזבים בישראל".

למה?

"אני לא מצליח להבין עד כמה כתבי האישום של נתניהו הם דבר אמיתי, או שמישהו ממציא עליו דברים. אין לי דרך לדעת ובית המשפט יחליט. אבל אני במקומם (אנשי המשטרה והפרקליטות) הייתי מצטייד בטיעונים כבדים יותר משמפניה או סיגרים. מה רוצים שאיש עשיר יביא כמתנה לחבר שלו? ולא משנה אם הוא פוליטיקאי או אדם רגיל, מה שאיש עשיר יודע להביא במתנה זה את מה שהוא שותה בעצמו - והוא לא שותה יין פורט זול. אז מה, הוא צריך לומר לעצמו 'אני אלך לחפש משהו זול במיוחד כדי להביא לחבר?' ברור שהוא פשוט יביא לו קוניאק שיש לו בבית. זה זול יותר מלחפש איפה קונים דברים זולים. איך אפשר להאשים בזה בן אדם?".

אתה באמת חושב שיכולה להתקיים חברות אמת בין פוליטיקאי לאיש עסקים?

"ודאי. אני יכול להיות חבר של כל אחד - פוליטיקאי, איש צבא, איש עסקים, וגם של אנשים רגילים כמו מורים, פועלים, עיתונאים. למה לא? למה להגביל את עצמך ולייצר חברת מעמדות? בכל מקרה, מה שקורה בפוליטיקה זה טירוף ואני מקווה שבסופו של דבר כל הצדדים ילמדו את השיעור וזה ייגמר. אני בקשר טוב עם כולם, גם בצד שמאל של המפה. אני מאמין שכולם פטריוטים ורוצים את מה שטוב למדינה".

הצבעת בבחירות שהיו בשנה האחרונה?

"ודאי. לליברמן".

תשנה את ההצבעה בבחירות הקרובות?

"עכשיו צריך לחשוב".

ומה עם נתניהו?

"עם נתניהו מעולם לא היו לי יחסים חבריים או קרובים. בתפקידים הפילנתרופיים שלי (כיו"ר חבר הנאמנים של זק"א וכנשיא מכבי רוסיה) פגשתי אותו כמה פעמים באירועים. הוא בן אדם מעניין מאוד".

העובדה שישבת בכלא בעבר ולאחר מכן היית מעורב בחקירות של דרעי פגעה ביכולת שלך להשתלב במלייה העסקי בישראל?

"מעולם לא הרגשתי יחס לא טוב כלפיי בישראל. אין לי בעיה כזאת. דווקא מאז הימים הראשונים שלי בארץ קיבלו אותי יפה מאוד".

‍

היום פועל מירילשווילי בישראל באמצעות חברה ששמה באר יצחק. היא משמשת זרוע ההשקעות שלו, המופנות בעיקר לחברות טכנולוגיה. את אחד האקזיטים הגדולים רשם בתחום שלא רחוק מקזינו: בחברת משחקי המחשב פלאריום, שנמכרה באוגוסט 2017 תמורת יותר מחצי מיליארד דולר. פלאריום הוקמה על ידי שני אחייניו של מירילשווילי, יחד עם חתנו שנשוי לבתו תמרה, ואחיו של החתן. "הם היו זקוקים לכסף והתחילו לחפש. אמרתי להם 'אל תלכו לכל מיני קרנות, זה יעלה לכם ביוקר, אני אשקיע סכום שיגרום לכם להרגיש נוח'. אנשי עסקים נותנים בדרך כלל לפי מה שנוח להם, ואני אמרתי אתן כך שיהיה נוח לכם".

חברה מעניינת נוספת בתיק ההשקעות היא ורטיקל פילד, שפיתחה טכנולוגיה לגידול צמחייה על משטחים אנכיים. מי שעובר ליד הבניין של צ'ק פוינט בתל אביב יכול לראות את הקיר הירוק שהקימה החברה, המתפרס על פני 2,500 מ"ר.

אולם אם שואלים את מירילשווילי, כל עסקיו עד היום מתגמדים לעומת הדבר הגדול באמת, חזונו להצלת העולם, קידוש השם, ופיאור שם ישראל ברחבי הגלובוס: חברת ווטרג'ן. לטענתו, מאז 2016 השקיע בה מירילשווילי מאות מיליוני דולרים, והפך לבעל המניות היחיד בחברה שפיתחה טכנולוגיה להפקת מים מאוויר. יום אחד היא תביא לו, ולישראל, תהילת עולם.

הטכנולוגיה של ווטרג'ן נולדה במקור דווקא כפתרון לייבוש אוויר, כי היא מסוגלת למשוך לחות מתוך הסביבה. אחר כך הבינו שאם מעבירים את הלחות הזאת דרך פילטרים מיוחדים, למעשה מייצרים מים ראויים לשתייה. הפילטרים יודעים לנקות גם אוויר מזוהם מאוד, ובחזון של ווטרג'ן המערכות שלה יכולות לפתור את בעיית המים באזורים מוכי אסון. החברה, למשל, הפעילה את המערכות שלה להפקת מי שתייה ביוסטון, טקסס, לאחר השיטפונות שפקדו אותה, וגם במיאמי, בעקבות ההרס של ההוריקנים אירמה ומייקל.

ווטרג'ן, שמירילשווילי משמש נשיאה, נכללה בחודש שעבר ברשימת 100 ההמצאות הטובות שפרסם המגזין "טיים", וזכתה כמה פעמים בפרס החדשנות בתערוכת האלקטרוניקה הגדולה בעולם CES.

השקעת בה מאות מיליונים, אבל ווטרג'ן עדיין לא נספרת בתעשייה כיוניקרן ששווה יותר ממיליארד דולר.

"חברה מכובדת מאוד העריכה אותה ב־10 מיליארד דולר".

בישראל אף אחד לא מעריך את החברה בכאלה סכומים.

"לא כולם עדיין מכירים את התוצאות וההזדמנויות. אילו רצינו, היינו נכנסים אתמול לרשימות"

אם אף אחד לא מכיר את ווטרג'ן, איך אתה גילית אותה ולמה החלטת להשקיע בה כל כך הרבה?

"ב־2015 אירחנו בארץ משלחת של אנשי עסקים מסין, שהעבירו אלינו רשימת חברות שבהן היו רוצים לבקר. אחת מהן היתה ווטרג'ן, שמעולם לא שמעתי עליה, וכך גם כל מי ששאלתי. הפגשתי אותם עם כל מי שביקשו, אירחתי אותם יפה כי זו מצווה חשובה ליהודי, אבל דווקא את ווטרג'ן לא הצלחתי לארגן כי כולם היו בתערוכה בפריז. כשנפרדתי מהסינים הם שאלו 'ומה עם ווטרג'ן?', וכשהסברתי להם שהמנהלים בחו"ל נדהמתי לראות כמה הם לקחו את זה קשה. זה הדליק אצלי נורה אדומה. קראתי למנהלים שלי ואמרתי - אתם רואים כמה הם עצובים? איזו מסקנה אתם מסיקים מזה? שום דבר. אז אני אסביר לכם: יש פה כנראה משהו מעניין מאוד, אנחנו חייבים לבדוק את זה".

מכאן העניינים לא זרמו בדיוק כמו שמירילשווילי רגיל. "ארגנו פגישה איתם, ראיתי והתלהבתי מאוד, אבל כל האנשים שלי שמבינים במדע ובטכנולוגיה אמרו לי 'הם רמאים, זה בלתי אפשרי ברמת הפיזיקלית'.

"בכל זאת התעקשתי ושלחתי אותם למשרדי החברה, לראות הדגמה. רציתי שזה יפרסם את ישראל בעולם, ויש פה גם חשיבות של לעשות משהו לטובת האנושות, כמו שאלוהים ציווה. אמרתי לאנשים שלי 'סעו לראות' והם שוב אמרו לי 'אין שם כלום, זה לא עובד, בשביל מה לנסוע?'. רק בישראל יכול לקרות שלכל העובדים שלך יש דעה משלהם, והם מסרבים לעשות את מה שאתה אומר להם. בעסקים שלי ברוסיה זה לא עובד ככה. רק אחרי שאמרתי 'תעשו את זה כטובה אישית בשבילי', הם נסעו. ואחרי שחזרו השקעתי.

"בשנים האחרונות, כשאנחנו כבר מספקים את המערכות בכל העולם, יש הרבה התעניינות וקיבלתי הצעות למכור. אבל לא רציתי אפילו להקשיב להן, חשוב לי שהחברה הזאת תישאר ישראלית. אני מאמין שזו החברה שתהפוך לשם נרדף להצלחה של ישראל ותשנה דעה של רבים בעולם עלינו. ישראל תהיה המדינה שפתרה את המחסור העולמי במי שתייה".

אם מדובר בכזאת הבטחה, למה המייסדים מכרו לך את החברה?

"הם חשבו שאין לזה עתיד גדול, בייחוד מבחינה מסחרית. לא הבינו את החזון של ייצור מים. אני דווקא ניסיתי להסביר להם כמה כדאי להם להישאר בחברה, כבן אדם ישר והגון הרגשתי צורך להציג את הפרספקטיבה".

כיום כל המים ששותים בבניין המשרדים בהרצליה מופקים בטכנולוגיה של ווטרג'ן. על הגג מוצב מכשיר ענקי דמוי גנרטור, שדואג לכך. המערכות כבר מותקנות במקומות רבים בעולם, לרבות בארמון של הנסיך ממונקו, במסגרת אימוץ טכנולוגיות לשמירה על הסביבה. לטענת החברה, המכשיר הגדול ביותר מסוגל להפיק 5,000 ליטר מים ביום. הקטן ביותר, דמוי קולר, מייצר 27 ליטר ליום.

מה היקף ההכנסות של החברה?

"עשרות מיליוני דולרים בשנה, והיא צומחת בקצב אקספוננציאלי. שנה שבה רק הכפלנו הכנסות היא שנה מאכזבת".

ורווחים?

"ווטרג'ן לא יכולה להיות רווחית ואני עוד לא רוצה שתהיה רווחית, כי אני משקיע הרבה מאוד במחקר ופיתוח ובשיפור המוצר".

ולא מפתה אותך להיכנס לעסקים בפרופיל גבוה יותר בישראל? למשל אי.די.בי?

"האנשים שלי ניתחו את החברה, והגענו למסקנה שזו השקעה לא כדאית".

כשמוטי בן משה, גם הוא גיאורגי במוצאו, הפציע בוקר אחד בזירה המקומית וקנה את אי.די.בי, נפוצו בשוק ההון שמועות שהכסף למעשה מגיע ממך.

"אני מכיר את בן משה ובעבר הוא אפילו הציע לי להשקיע באי.די.בי, אבל לא השקעתי. גם אדוארדו אלשטיין בא והציע לי להיכנס, ולא רציתי".

ועכשיו, כשאי.די.בי במצב הנוכחי שלה, אלשטיין פנה אליך שוב?

"אליי לא, אולי פנה לבן שלי".

מה ההבדל?

"אני תמיד אומר ליצחק 'מה ששלו שלו, ומה ששלי שלו".

אתם פועלים בנפרד?

"הגענו למסקנה שלא נוח לו לעבוד איתי. בתקופה הראשונה עבדנו יחד וראיתי שהוא כל הזמן שותק בישיבות איתי, למרות שהוא בחור חכם מאוד, כנראה בגלל שהוא ביישן. אז כעבור זמן קצר אמרתי לו 'לך תעבוד בנפרד".

גם ערוץ 20 הוא רק שלו?

"ערוץ 20 הוא לגמרי פרויקט של הבן שלי. הוא השקיע בו רק כדי שיהיה אובייקטיבי".

אבל הערוץ מאוד לא אובייקטיבי.

"אני לא צופה בעצמי בערוץ, אלא רק בערוצים ברוסית. אבל הבן שלי לא מתערב בערוץ. ידיד שלי אפילו אמר לי לא מזמן 'בערוץ של הבן שלך אומרים עליי דברים קשים'. שאלתי את הבן שלי אם ייתכן שמבקרים את הידיד הזה שלי, והוא ענה 'אבא, אין לי מושג. אני לא מתערב בתכנים ובעבודה של העורכים'".