איך אייאקס יכולה לשפר את תוצאות מבחני פיז"ה בישראל?

ילדי אקדמיית אייאקס. חינוך שנעשה בדרך משחק והתנסות עצמאית צילום: גטי אימג'ס
‍

קבוצת הכדורגל אייאקס מכרה בקיץ שניים מהשחקנים הכי טובים שלה — פרנקי דה יונג, מי שכנראה יהיה אחד הקשרים הטובים בעולם בעשור הקרוב, ומתיאס דה ליכט, שכנראה יהיה אחד הבלמים הכי טובים. ולמרות אובדן שני הכישרונות הקבוצה משחקת טוב יותר ונמצאת בדרך הבטוחה לאליפות שנייה ברציפות בהולנד. מיד אחריה בליגה נמצאת אלקמאר, אחת הקבוצות הכי צעירות בליגה ובאירופה עם שחקנים כמו קלווין סטנגס ומירון בואדו, שככל הנראה יימכרו בקרוב בעשרות מיליוני יורו.

לשתי הקבוצות יש משהו משותף: האמונה שהדרך הכי נכונה ללמוד כדורגל היא מגיל צעיר, באמצעות משחק וכיף על תשתיות מושקעות ועם מורים בשכר גבוה. זאת מתוך ההנחה (שהוכיחה את עצמה) שההוצאות מתגמדות ביחס להכנסות שיניבו השחקנים. לראיה, רק ממכירת דה ליכט תכניס השנה אייאקס כ־70 מיליון יורו.

בתחילת העשור גייסה אייאקס את מיטב המומחים הפדגוגיים, מומחי ספורט ואתלטיקה ומומחים לחדשנות כדי לסייע למועדון להמציא מחדש את עצמו — ואת האקדמיה שלו "De Toekomst" ("העתיד" בהולנדית). בין היתר החליטה האקדמיה לעבור לאימונים בקבוצות קטנות בהדרכת כוכבי עבר (תחשבו על דניס ברגקאמפ מלמד ילד בן 7 לעצור כדור מהאוויר), וכן לאמץ שיטת לימוד שמאפשרת לילדים "להיות ילדים" דרך משחקונים רבים שמדמים משחקי רחוב.

‍

באלקמאר אימצו שיטה דומה. כפי שמסביר מריין ביוקר, מנהל האקדמיה של המועדון: "אנחנו נותנים לילדים לשחזר את העצמאות שיש במשחק רחוב, מאפשרים להם לנהל בעצמם טורנירים של teqball (מעין טניס שולחן משולב בכדורגל)... ואנחנו רואים שהשחקנים יצירתיים יותר בזכות העובדה שהם לא מקבלים הוראות ברורות לגבי מה שהם צריכים לעשות, אלא מקבלים את האחריות לארגן משחקים שדרכם הם ישתפרו".

לדבריו, "קל לפתח שחקן מקצוען מבחינה גופנית. זה אפשרי לשנות גוף של שחקן בגיל מאוחר. קשה יותר לפתח את היכולות המוחיות שלו אחרי שהוא בוגר. זה קשור ליכולות הלימוד הטבעיות שיש לנו בגיל צעיר, כאלו שאין לנו בגיל מבוגר".

וזה מביא אותנו לתוצאות מבחן פיז"ה, שפרסם בשבוע שעבר ארגון ה־OECD, שבהן בלטו לרעה תלמידי ישראל. מ־2016 תלמידי ישראל חוו ירידה בכל המבדקים — קריאה, מתמטיקה ומדעים — וישראל הידרדרה למקום 29 מתוך 37 המדינות המפותחות. בין היתר נמצא כי ישראל מובילה בפערים בהישגים בין תלמידים מרקע כלכלי גבוה ונמוך, שרק התרחבו בשנים האחרונות. זאת אף שמשרד החינוך הגדיל את התקציבים, בייחוד למגזרים חלשים יותר.

אז מה קורה כאן? כנראה המדינה משקיעה את הכספים באופן לא נכון. את ההשקעות הגדולות צריכים לנתב לגיל צעיר הרבה יותר מאשר בית ספר התיכון — לגילים שבהם המוח גמיש ויכולות החשיבה מתגבשות.

זו ממש לא תפיסה חדשה. מחקרים רבים הוכיחו שהשקעה בילדים בגילי 0–5 היא ההשקעה "המשתלמת" ביותר למדינה. כך למשל, הפרויקט הניסויי Perry Preschool בחן מה יקרה אם יעניקו חינוך איכותי לילדים בסיכון בגילי 3–6 במישיגן, בסכום גבוה בהרבה מזה שהיו עתידים לקבל. הניסוי נערך בשנות השישים ועקב אחר התפתחות הילדים כתלמידים וכבני אדם עד תחילת העשור האחרון. התוצאות היו מובהקות והראו כי ההשקעה המוקדמת החזירה "תשואה" מרשימה: 15 אלף הדולרים שהושקעו בכל אחד מילדי הגן בשנות השישים הובילו לתועלת של 195 אלף דולר לציבור על כל מבוגר בתחילת המאה הנוכחית. בחישוב הובאו בחשבון המסים שהם משלמים, והכספים שנחסכו למערכת הרווחה, הבריאות והחוק.

גם מחקרים של פרופ' רוברט ספולסקי, פרופסור למדעי המוח מאוניברסיטת סטנפורד, הראו שההשפעה המהותית ביותר על החינוך הפורמלי היא בגיל צעיר: ככל שהילד צעיר יותר, כך הסביבה משפיעה עליו יותר.

אז השקעה בחינוך בני 15–16 היא חשובה, אבל השקעה בחינוך איכותי מגיל אפס בסבסוד ממשלתי נדיב היא יעילה הרבה יותר ומשתלמת לחברה ולכלכלה. מה זה אומר? לתקצב מטפלת אחת בשכר מכובד על כל 3–4 ילדים. לעודד לימוד דרך משחקיות והתנסות עצמאית, ולא בתי חרושת לציונים. אלה דרכים אפקטיביות לגדל אנשים בריאים וחכמים יותר, ועל הדרך לצמצם פערים חברתיים, הרבה יותר מאשר שיעורי עזר בתיכון.

ואולי פשוט משרד החינוך צריך להוציא את אנשיו להשתלמויות באייאקס — אין ארגון שיודע טוב יותר ממנו איך לרשום הישגים מדהימים בסביבה תחרותית נוקשה, ואפילו זוכר שצריך ליהנות בתהליך. הלוואי על כל בית ספר.