דור סער־מן

//

דור סער־מן

אף אחד לא חטף כמו הכורדים בבדיחות העדות של הישראלים. זה מוזר: אף שאין כל כך הרבה ישראלים ממוצא כורדי, איכשהו דווקא הם נהפכו לסמל לטיפשות האולטימטיבית. אין לקישור הזה שום הצדקה היסטורית, ולא ברור אפילו איזה צורך הוא משרת. לקחו עדה שולית יחסית, שלא אחזה בשום מוקד כוח וגם אף פעם לא השמיעה קול מחאה, הלבישו עליה סטריאוטיפ ונתנו לו לרוץ.

ואז הכורדים התחילו לחטוף גם בחיים עצמם. יותר משמונה שנים של גיהינום מלחמה על אדמת סוריה, בין המשטר הרצחני, המעורבות האיראנית, הבחישה הרוסית, המורדים, דאעש ועכשיו גם טורקיה — הכורדים הם פתאום כותרות עצובות. מעדה שקיימת בעיקר בבדיחות אבא היא נהפכה לעם קיים לגמרי, שנאבק על חירותו ונטבח אל מול המצלמות.

אז הדימוי של הכורדים השתדרג משמעותית, אבל עם דימוי לא הולכים למכולת ובטח שלא מנצחים במלחמות. ולמרות הצהרות של פוליטיקאים מכל הקשת הפוליטית על תמיכתם במאבק, כרגע נראה שהכורדים נותרו לבד במערכה המדממת. בלי עזרה מהאמריקאים, הישראלים ושאר המצקצקים בלשונם.

הגדיל לעשות, כמו תמיד, דונלד טראמפ, כשתירץ את הסגת הכוחות האמריקאיים מהאזור בכך שהכורדים לא סייעו להם במאבק בנאצים, אי אז ב־1944 על אדמת נורמנדי. לצערם של הכורדים, דווקא הפעם זו לא היתה בדיחה. ובכל זאת היא היתה על חשבונם.