ימי בידוד

//

זויה צ'רקסקי

התקופה הקלאסית

האמנית זויה צ'רקסקי נכנסה לבידוד עם בתה בת ה־4.5.
כך נולד יומן מצויר, וביקור אצל גדולי האמנות

ימי בידוד

זויה צ'רקסקי

1
"החיים נמצאים בכל מקום", יארושנקו

ארבעה ימים אחרי שאני וּורה בת ה־4.5 חזרנו מצרפת, פורסמה הנחיה חדשה של משרד הבריאות ונכנסנו לבידוד של עשרה ימים. ביום הראשון המחשבה על מה אעשה עם ילדה מלאת אנרגיות בדירה סגורה במשך עשרה ימים היתה גדולה עליי. בבוקר ממש לא יכולתי להתעורר. ורה דווקא שמחה לבלות בבית, וקפצה עליי בקריאות צהלה.

האסוציאציה הראשונה, המתבקשת, היתה של כלא. בראשי עלה הציור "החיים נמצאים בכל מקום" של הצייר הרוסי ניקולאי יארושנקו. רואים בו קרון שמוביל אסירים, בהם אם ותינוק שמוצאים קצת נחמה בהאכלת יונים.
ברור שהכלא שלי הוא בתנאים טובים במיוחד. אין בו סוהרים ויש בו אינטרנט ומשלוחים ממסעדות. למזלנו סאני, בעלי, לא היה איתנו בצרפת ולכן לא חייב בידוד, כך שאין מה לדאוג גם בעניין האספקה השוטפת מהסופר.
אז כלא זה בטח לא, אבל בשבילי מספיקים אפילו יומיים בלי להיות בסטודיו כדי שאכנס להתקף חרדה ואחווה כאבי גמילה קשים. נחמה אני מוצאת דווקא במה שבהתחלה הכניס אותי לפניקה: שהות רק עם הבת שלי עשרה ימים ברצף. עכשיו אני מבינה שזאת הזדמנות לעבור חוויה חשובה יחד.


2
״ההורדה מהצלב״, רפאל. צילום: איי.אף.פי

ביום השני לבידוד, הסבתא באה להושיט לנו סיוע הומניטרי. נראה לי שהיא היחידה במשפחה שנלחצת מכל הסיפור. מרוב דאגה היא בישלה אוכל שיספיק לנו לחודשיים: עשרה ליטר בורשט ירוק, 100 קציצות, ופירה תפוחי אדמה בכמות מסחרית. את כל זה היא השאירה לנו ליד הדלת. כשיצאנו לקחת היא עמדה למטה בקצה המדרגות ויכולנו לדבר קצת. אפילו ורה הבינה שאסור להתקרב לסבתא ולא רצה אליה לחיבוק.
כשסבתא הלכה הסתכלנו קצת בספר רפרודוקציות של רפאל. ורה הכי אהבה את הציור ״ההורדה מהצלב״. בערב היא שאלה אותי: אמא, מתי אנחנו נתפגר?
תכל׳ס, ההנחיה לשהות בבידוד נראית לי די מטומטמת. ממילא נכנסנו לבידוד רק ארבעה ימים אחרי שחזרנו, ואילו היינו נדבקות, אין מצב שסאני לא היה נדבק גם הוא. בכלל, אני לא מאמינה בשיט בעניין הזה של הקורונה, אבל אני אזרחית שומרת חוק. סאני מצדו חושב שזו מחלה של אנשים לבנים, כך שהיא לא נוגעת לו.


3
"מעגל האסירים", ואן גוך. צילום: Courtesy of VincentVanGogh

שבת היתה יום שמש יפה כל כך. יום מושלם לטיול בטבע או לפחות בפארק. במקום זה יכולנו רק להסתכל על הכדור הפורח מעל פארק הירקון. רואים אותו מחלון המטבח שלנו.
מהבחינה הזאת (ורק מהבחינה הזאת), בידוד גרוע יותר מכלא, כי בכלא לפחות יוצאים לחצר. לפחות ככה מראים בסרטים, ובציורים - למשל ב"מעגל האסירים" של ואן גוך.

4

העניין הכי מבאס בכל הסיפור הוא שֶורה תפספס את מסיבת הפורים בגן. היא אוהבת להתחפש בטירוף, והשנה גם ממש השקענו בתחפושות! סאני אמר שכואב לו הלב לראות את כל הילדים מחופשים ברחוב, ולחשוב על ורה שנשארה בבית. למזלנו היא עדיין לא כל כך מבינה שפספסה את המסיבה, אז החלטנו שמיד אחרי שיסתיים הבידוד נערוך לה מסיבת תחפושות פרטית עם החברים.
בינתיים שלחו לה מהגן משלוח מנות עם אוזני המן ומתנות. הלבשתי אותה בשמלת הפיה המהממת שלה ונעלי נצנצים, שמענו מוזיקת פופ אפריקאית ורקדנו קצת.
בלילה חלמתי שאין לי יותר רעיונות מה לצייר. חלמתי שאני נקלעת למשבר יצירה. זה מעולם לא קרה לי. כשהתעוררתי שמחתי לגלות שגם הפעם זה לא המצב, ושבעצם אני מתה כבר להגיע לסטודיו.