לפי ד"ר סקוט בארי קאופמן, מנהל המכון הפסיכולוגי באוניברסיטת פנסילבניה, גברי אלפא מתוארים לרוב כ"גברים אמיתיים" בניגוד לגברי בטא, אולם זו תפיסה שטחית מאוד שמסתמכת בעיקר על הבחנות שרלבנטיות לבעלי חיים, ובעיקר שימפנזים וזאבים. גברי אלפא, לפי קאופמן, מתנהגים כפי שהם מתנהגים כי הם סבורים שזה יעזור להם להשיג זוגיות ומעמד חברתי. מחקרים רבים הראו שהתנהגויות שמאפיינות "גברי אלפא" כלל לא נמצאות מושכות אצל המין השני, והמציאות מראה שתפיסת גבריות לפי "אלפא" ו"בטא" רעילה והרסנית לכל הצדדים.

במחקר מעמיק על העדפות של נשים, גילו פרופ' ג'רי בורגר ומיקה קוסבי מאוניברסיטת סנטה קלרה, כי רק 12% ממאות הנשאלות הביעו עניין בגבר אגרסיבי. עם זאת רק 2% מהנשים התעניינו בגבר "לא דומיננטי". איך מיישבים את הסתירה־לכאורה הזאת? מתשובות הנשים התברר כי לדומיננטיות יש פנים רבות: "גברים נחשבים דומיננטיים יותר בזכות יכולות מנהיגות ויכולות חברתיות, אלה גברים שיכולים לדאוג למשפחה שלהם טוב יותר מגברים ללא האיכויות הללו". הקומבינציה האידאלית, לפי המחקר, היא שילוב של אסרטיביות עם רגישות, אדיבות ואלטרואיזם.

מחקרים של הפסיכולוגית ד"ר לורי ינסן־קמפבל מאוניברסיטת ארלינגטון, מצאו כי "דומיננטיות" לבדה לא שווה הרבה בלי "התנהגויות פרו־חברתיות" לצדה. אדם דומיננטי במיוחד שהוא אלטרואיסט וגם בעל איכויות המוגדרות agreeableness (נעימות או נינוחות) הוא השילוב האידאלי "מבחינה אבולוציונית".

פרופ' ג'פרי סניידר מאוניברסיטת נורת'ווסטרן הראה שנשים לא חושבות שזה מושך כשגברים מנסים "לנצח" או להראות דומיננטיות בתחרויות פנימיות או אפילו בשיחות עם עמיתים לעבודה. כמו כן, נשים חוששות מבן זוג פוטנציאלי שיהיה אגרסיבי ואסרטיבי מדי בשיחות בארגון שבו הוא נמצא. עם זאת, אגרסיביות, דומיננטיות ואסרטיביות שמופנות כלפי חוץ — חברה אחרת, קבוצה אחרת, קבוצת אנשים אחרת — כן נתפסות כ"מושכות". ואם לשים את זה בקונטקסט "אבולוציוני" — אגרסיביות כלפי השבט שלך אינה מושכת בעוד אגרסיביות המופנית כלפי שבט יריב ואדיבות וחברתיות המופגנות כלפי השבט שלך נתפסות כאיכויות אידיאליות לגבר.

אפילו ההנחות שלנו לגבי זכרי אלפא בטבע שגויות. טעות של חוקר זאבים מוכר הובילה לתפיסה המוטעית שלפיה האלפא בלהקת זאבים הוא מי שיותר אגרסיבי ודומיננטי בדינמיקה פנימית של הלהקה. רודולף שנקל חקר זאבים בגן חיות בבזל ב־1947 והבחין ב"מבנה חברתי" שמורכב מאלפא, הזאב הדומיננטי ביותר, בטא, הסגן שלו, ואומגה — הזאב בתחתית ההיררכיה שסובל מבריונות אינסופית. אולם המחקר הזה הוטה מהעובדה שהזאבים הללו חיו בכלוב של 10X20 מטר ונאלצו להיאבק באופן תמידי על מקומם והסטטוס שלהם. ואילו בטבע להקות זאבים פחות "מסובכות".

פרופ' דיוויד מץ', שחקר להקות זאבים בטבע במשך 13 שנה, עבד קשה כדי להפריך את התפיסה השגויה הזו. הוא מצא כי אב ואם המשפחה דואגים לחברי הלהקה — הגורים שלהם. כשאם המשפחה בהיריון או מטפלת בגורים צעירים, האב יוצא לצוד לבדו, אוכל ומחזיר בקיבתו אוכל שהוא מקיא עבור הגורים והאם. האב והאם אף מחליטים מי מהגורים צריך לאכול יותר כדי לשפר את סיכויי ההישרדות של כולם, ולעתים קרובות יאכלו פחות בעצמם לשם המטרה.

מחקר אחר מנורבגיה מצא כי משפחות זאבים יהיו אגרסיביות כלפי זאבים חיצוניים בלבד. אב המשפחה ואם המשפחה מונוגמיים ו־70% מהזוגות יהיו תמיד במרחק של פחות מ־100 מטר זה מזה. בני הזוג תלויים זה בזה ואין ביניהם היררכיה כלל.

הגיע הזמן להיפטר מתפיסת האלפא האגרסיבי — בספורט, בעסקים, ברומנטיקה ואפילו בפוליטיקה. כי אין דבר כזה מנהיג "אלפא". מנהיג אמיתי הוא ראש משפחה, וככזה הוא אמור לפעול למען טובת כל החברים בה. לעומת זאת מי שמתעלל בחברי הלהקה שלו או הופך חלק מהם לאויביו — הוא לא "אלפא" ולא מנהיג. הוא סתם עוד גבר רעיל.