חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// שטראוס הסתבכה עם ההדחה /// האופציות של ההייטק יכולות להבטיח את המשכה של אומת הסטארט־אפ /// תווי הנכה חושפים את חוסר הבושה /// נהריה משלמת מחיר על בולמוס הנדל"ן

מוסף כלכליסט | 11.08.22

שטראוס

תתחילו בנורמות

מתי בעלת השליטה בחברה ציבורית, שהיא גם היו"ר שלה, אמורה לדווח לחברי הדירקטוריון — ולציבור — על כוונתה להדיח את המנכ"ל? הדחות מנכ"לים הן עסק מורכב, שמתנהל בדרך כלל בחשאיות, עד שממש אין ברירה. וגם אז אין שקיפות מלאה. הלמה והאיך נשארים כמעט תמיד בחדרי החדרים של החברה.

אבל מה קורה אם בעלת השליטה כבר גייסה חברת השמה כדי לאתר מנכ"ל חדש, בעוד הדירקטוריון והמנכ"ל לא יודעים על כך דבר? זה מה שקרה השבוע בשטראוס: "כלכליסט" חשף שמחפשים מנכ"ל חדש, המנכ"ל הנוכחי גיורא בר דעה מיהר להוציא מכתב התפטרות, ועופרה שטראוס הבינה שהסתבכה. היא יכולה להגיד להגנתה שראתה לנגד עיניה את הצורך לשמור על יציבות הספינה אחרי סערת הסלמונלה, ולכן העדיפה להביא לדירקטוריון ולציבור את הבשורות בשלב בשל יותר, אבל אין כאן באמת הגנה. תקנות ניירות ערך מחייבות חברה לדווח על פרישה מתוכננת של בכירים, כמו גם על הנסיבות שהובילו אליה. אבל מעבר לחובה הרשמית, ישנו עניין של נורמות. של התנהגות הוגנת כלפי כל מחזיקי העניין. הגיע הזמן ששטראוס ושאר החברות הגדולות יחזרו לסטנדרטים אנושיים־ניהוליים בסיסיים, שלא יחליפו בכירים ללא התרעה מוקדמת או הסבר מנומק, שינהלו את כל המהלך באופן מקצועי ומתכונן. לדירקטוריון שטראוס לא חסרים אתגרים כרגע, אבל ראוי שייקח על עצמו גם את זה.

/// גלית חמי

צילום: עמית שעל

מתעשרי ההייטק

גם אנחנו מרוויחים

דו"ח רשות המסים חשף השבוע סכומים חסרי תקדים שזרמו אל עובדי ההייטק בישראל מתחילת 2021, בזכות מימוש מניות ואופציות: כ־30 מיליארד שקל, נקי, אחרי מס, ישר לחשבון. ההשפעה של הכסף הזה על יוקר המחיה ועל פערי המעמדות כבר נדונה, אבל המספרים האלה מעוררים עוד שתי מחשבות, מנקודת מבט חיובית יותר.

בזכות הפריחה העצומה בהייטק נוצרת בשנים האחרונות שכבת עשירים רחבה בהרבה מבעבר. אלה כבר אינם יחידי סגולה שהתעשרו בבורסה או בהשקעות נדל"ן, אלא מאות אלפי שכירים - שכעת הם גם עשירים מאוד. בהכללה, הם אינם בזבזניים כמו מתעשרים חדשים "של פעם", ואינם מוציאים את כספם על מכוניות או תכשיטים. הכסף שלהם נחסך, בתהליך של צבירת עושר בין־דורי מהסוג שקיים במדינות מערב אירופה או בארצות הברית. בהמשך הוא יושקע במיזמים או בחינוך הילדים, וכך עשוי להבטיח את המשך קיומה של הסטארט־אפ ניישן, וגם לשנות את פני החברה.

נקודה שנייה למחשבה נוגעת למרכזי הפיתוח. נהוג לבקר את המרכזים של ענקיות הטכנולוגיה בארץ ככאלה ש"שואבים" את כושר ההמצאה המקומי. ייתכן, אבל הדו"ח של רשות המסים מלמד שהם גם משלמים היטב על הכישרון הישראלי. החלק הגדול של המימושים הוא של עובדי החברות הבינלאומיות, והתרומה שלהן לעודף בקופת האוצר עצומה. גם את זה צריך להביא בחשבון בפעם הבאה שיתעורר הוויכוח על המענקים הממשלתיים לחברות הללו.

/// סופי שולמן

תווי נכה

אינפלציית החוצפה

לבקשת "כלכליסט", משרד התחבורה הואיל השבוע לספק לנו את הנתונים על מספר תווי הנכה בישראל, וגילינו שיש כמעט 472 אלף כלי רכב, 12% מהרכבים, עם תו כזה. מספרם בעשור האחרון עלה בלא פחות מ־262% (האוכלוסייה גדלה בכ־30% בלבד). מי שנפגע מזה הם קודם כל הנכים עצמם, ויו"ר עמותת נגישות ישראל יובל וגנר מספר שבמקרים רבים הם מגיעים לחניות נכה ומגלים שהן תפוסות. במשרד התחבורה לא יודעים להסביר את העלייה המטאורית במספר התווים (או בשמם המחודש, התגים), אבל הסברים שונים מתייחסים לאפשרות לקבל תו באופן מקוון, להפרטת שירותי הבחינה ולעובדה שמשרד הביטחון מעניק אחוזי נכות יותר בקלות מבעבר (צעד מבורך, במקרים רבים). אבל יש עוד גורם שמשחק כאן תפקיד: חברות שעוסקות ב"מיצוי זכויות" ומציעות להנפיק תג נכה "באופן מיידי", תמורת תשלום (ותו כזה, נזכיר, מספק לא רק חניה, אלא גם הנחות ופטורים כספיים נאים למחזיקי רכב). לפחות חלק מהאינפלציה בתווי הנכה היא שיקוף של אינפלציה במאכערים, ולפחות חלק ממחזיקי התווים החדשים הם רק שיקוף של האינפלציה בחוסר הבושה, שמכה פה בכל תחום.

/// יובל שדה

הפינגווין נסגרה

כשהבניינים הורגים את העיר

מסעדת פינגווין המיתולוגית בנהריה הודיעה השבוע על סגירתה, אחרי 82 שנה. הסמל המזוהה ביותר עם נהריה של פעם יוחלף בעוד מבנה חסר זהות שיעשיר כמה קבלנים וייבלע בבולמוס הגדול לעוד דירות ועוד עסקים. מחירי הנדל"ן הגואים מפתים יותר ויותר בעלי נכסים לוותר על העסקים הוותיקים שלהם לטובת "קומפלקס של מסעדנות, מסחר ומגורים", או כל קומבינציה אחרת שלא תהיה, ובנהריה זה קורה הרבה. מי שהסתובב בעיר בעשור האחרון ראה את בניית היתר בכל מקום, את המבנים שחונקים את מי שבעבר היתה עיר חוף יפה, עם כרכרות סוסים, נחל נאה ושדרה של בתי קפה. אין כאן ערגה למה שהיה פעם, ואין ספק שישראל, וגם נהריה, זקוקות לתנופת בנייה וצמיחה. אבל לפעמים צריך לעצור ולהתבונן במחיר שאנחנו משלמים על הבולמוס, בדברים שאובדים בדרך, ולתהות אם בכל זאת אפשר אחרת.

/// גולן פרידנפלד

מילת השבוע

//

דור סער־מן

הרשימות של המפלגות לא רחוקות מרשימות מכולת

פריימריז בעבודה, פריימריז בליכוד, וגם שאר המפלגות עסוקות בתפירת הרשימות שלהן לכנסת. זה רגע הרה גורל, שיכתיב לא רק מי יהיו המחוקקים שלנו בשנים הבאות אלא גם מי יהיו הטרולים שימצצו את כוחותינו באינספור התבטאויות מרושעות ומטומטמות, ובכל זאת זו בסך הכל "רשימה".

ורשימה היא עניין אפור. רשימה שמית בבית הספר, רשימת סידורים, רשימת מכולת, כל הדברים שזרקנו פנימה כי צריך. לא מעט רשימות לכנסת באמת נראות כך: נשים אשה, נשים דתי, נשים בן מיעוטים, ויאללה למכולת. וגם במכולת אנחנו "רושמים", ומתישהו נשלם. המכולת, ה"תרשום לי", הרשימות עצמן — הכל עניין ישראלי מאוד. בלי המון מחשבה, לא מחייב, כאילו מסודר אבל לא באמת מסודר, זרוק, ככה בין חברים, תרבות הסמוך. שכונה, אבל בסוף איכשהו מגיעים הביתה לחם, חלב וביצים. מה הפלא שזה עובד בדיוק כך גם עם הרשימות לכנסת: הכל שכונה, לא מעט פריטים מיותרים, אבל בסוף יש גם כמה מחוקקים עם ביצים שמספקים קצת לחם וחלב.