חתיכת שבוע

חתיכת שבוע

/// דו"ח מררי לא סימן את האחראים /// האזנות הסתר מעידות על שבר בין המשטרה לפרקליטות /// התייקרות החשמל היא הזדמנות לנטוש את הפחם /// משבר האקלים חייב להשפיע גם על תוכניות הדיור

מוסף כלכליסט | 04.08.22

דו"ח מררי

עכשיו זמן חקירה

משפט אחד בדו"ח הבדיקה של צוות מררי מבהיר מדוע אין בו תשובה לשאלה הכי חשובה: מי נתן את ההוראה? "לא ידוע לצוות הבדיקה", נכתב בדו"ח, "באיזה שלב הוחלט להפעיל את המערכת ועל ידי מי, על אף שלא בוצעו כלל הניוונים הטכנולוגיים הנדרשים על מנת שהמערכת לא תאפשר לאסוף מידע אגור - אנשי קשר, יומן, פתקים ואפליקציות".

ממצאים חמורים נגד המשטרה, שנחשפו בזכות תחקיר "כלכליסט" שהניע את הבדיקה, יש למכביר בדו"ח. אבל אחראים - אין. הרוגלות לא פעלו על דעת עצמן. מישהו במשטרה פעל בחוסר סמכות וחרג מהדין, בזדון או שלא. אבל מי זה היה? הציבור עדיין לא יודע. אין מה לבוא בטענות בעניין לצוות מררי, שפעל ללא סמכויות חקירה, תפיסה או מתן חיסיון לעדים. בתנאים האלה הוא לא היה יכול לתת תשובה. הכתובת עכשיו צריכה להיות פרקליט המדינה, עמית איסמן. הוא, שנחשף גם לחלק החסוי של הדו"ח, יודע שבלי חקירה פלילית מקיפה, לעולם גם לא תהיה לציבור תשובה.

/// תומר גנון

צילום: באדיבות משרד המשפטים

דו"ח מררי

המשטרה מרחה

סיפור דו"ח מררי לבדיקת האזנות הסתר בידי המשטרה הוא גם סיפור היחסים בין המשטרה לבין הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה — הסיפור בין אוכפי החוק לבין אלה המפקחים שהאכיפה תיעשה בהתאם לחוק. המערכות העוצמתיות האלה אמורות לעבוד בתיאום נורמטיבי מרבי, משום שהן חוליות שונות באותה השרשרת שאמורה לשמור על שלטון החוק ולאכוף אותו. בחלק גדול מהעבירות שמגיעות לבית המשפט, המשטרה היא בעלת הבית לכל אורך הדרך. רק במקרים המורכבים מטפלים הפרקליטות והיועץ.

דו"ח מררי מציג משבר אמון גדול בין המשטרה למשרד המשפטים. הניסוחים משטיחים, מעגלים פינות, אבל השורה התחתונה ברורה: המשטרה העלימה מידע חשוב על כלים ופרקטיקות שהם "שוברי שוויון" בליבת הפגיעה בפרטיות. הייעוץ המשפטי, נכתב בדו"ח, נעצר ביועצים המשפטיים של החטיבות השונות במשטרה, שלא עדכנו אפילו את היועץ המשפטי של המשטרה. בניסוח מחמיר יותר: המשטרה מרחה את הפרקליטות והיועץ. אז לפני שמסדירים את תוכנת "פגסוס" בחקיקה, חשוב יותר להסדיר את היחסים הפנימיים האלה, שנגזרו כנראה מהמוטיבציה המשטרתית להפעיל כוח ללא פיקוח וללא שאלות "קיטבג" מיותרות.

/// משה גורלי

האינפלציה

סיכוי למהפכת אנרגיה

בזמן הקורונה כולם אמרו שצריך לנצל את המשבר לרפורמות חשובות. אבל מקץ שנתיים נראה שהשינוי היחיד שראינו הוא המעבר לעבודה היברידית. ניחא. כעת העולם ניצב מול משבר חדש, שכאילו נולד מתוך הקורונה, אבל מושפע מאוד ממשבר הדלק שהתלקח במלחמת רוסיה־אוקראינה - האינפלציה. ובישראל היא תורגש היטב כבר החודש עם עליית מחירי החשמל בעקבות קפיצת מחירי הפחם.

גם את המשבר הזה אפשר וצריך למנף לשינויים מבניים. בארצות הברית למשל מעבירים את Inflation Reduction Act, שיעודד מעבר לאנרגיה חלופית. בינתיים זה הקפיץ את מניות האנרגיה הירוקה, כמו זו של סולאראדג' הישראלית, שהגיעה לשווי 20 מיליארד דולר. אבל המשמעות האמיתית רחבה הרבה יותר. עד היום הפופולריות של האנרגיה החלופית היתה בדיוק כמו הרוח: משנה כיוון בהתאם למחיר הנפט. השתוללות המחירים הנוכחית היא הזדמנות לאמץ את האנרגיה המתחדשת אחת ולתמיד, ללא תלות במחיר הנפט, פשוט מתוך רצון להיפטר מהפחם לעד. כך נוכל להיזכר בתקופה הנוכחית לא כתקופת האינפלציה, אלא כתקופה של מהפכת האנרגיה הירוקה.

/// סופי שולמן

השיטפונות בקנטאקי

משבר אקלים פינת דיור

בתקופת השפל הגדול בארצות הברית, בשנות השלושים של המאה הקודמת, אנשים החלו להתגורר בקרוואנים, שאותם החנו בפאתי הערים. הקרוואנים הפכו לשכונות, שהפכו למעמד חברתי שלם, שעד היום מכונה בלעג "זבל קרוואני" ("Trailer Trash") — העניים שמהווים תזכורת עגומה לפערים העצומים בחברה האמריקאית. השבוע התחבר משבר הדיור למשבר האקלים, כששיטפונות חסרי תקדים הכו בקנטאקי וגרמו למותם של עשרות תושבים. ארבעה ילדים בני משפחה אחת טבעו למוות כשניסו למצוא מפלט על גג הקרוואן שלהם, והפכו לפנים של הטרגדיה שפקדה את אחת המדינות העניות בארצות הברית.

ההתחממות הגלובלית מכה בתקופה שבה יותר ויותר אמריקאים מתקשים לרכוש בית בגלל מחסור בהיצע וזינוק במחירים. במאי הכריז נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן על תוכנית להגדלת היצע של דיור בר־השגה בתוך שלוש שנים, אך ספק אם היא הביאה בחשבון את כל המוני דרי הקרוואנים. בינתיים, אם יש משהו שמבהירות התמונות המבהילות מקנטאקי הוא שמשבר האקלים לא מבדיל בין עולם ראשון לשלישי, והוא גובה כבר עכשיו קורבנות בלב המעצמה החזקה בעולם. והיא חייבת לשמש דוגמה להתמודדות.

/// תמר טוניק

מילת השבוע

//

דור סער־מן

למה "זונה" היא קללה, אבל "סרסור" לא?

קשה להישאר אדיש לדיווח הישן־חדש על הסוהרת מכלא גלבוע, שמפקדיה סרסרו בה כדי לספק את תאוותיו של אסיר ביטחוני. יש בזה משהו מתעתע, כי אנחנו רגילים לחשוב שאין דבר שהישראלים עוינים יותר מאשר ערבים בכלל, ואסירים ערבים בפרט. והנה מיטב בנינו מוכיחים שאפשר ליצור גשר לדו־קיום עם אויבינו המרים — כמובן במחיר של פגיעה איומה בנשים. אבל אותן הרי מי סופר? מה זה סרסור קטן למען טובת הכלל?

סרסור היא מילה מתעתעת מאוד. במקור משמעותה פשוטה — תיווך. רק בעברית החדשה הופרדו המתווכים הלגיטימיים מהסרסורים המפוקפקים. ולמרות זאת, עדיין יש להטיות השונות של המילה מעין קסם ממזרי ומגניב. בהשראת תהליך דומה שעברה "פימפ" באנגלית, הצעירים קוראים למישהו בחיוך "סרסור", כדי לתאר אדם אקסצנטרי שלבוש בסגנון ראוותני ושופע קסם אישי. פושע מסוכן? ביץ', פליז.

ובעוד הסרסור יכול לזכות ללגיטימציה ואפילו כבוד, זונה היא תמיד "זונה" — הקללה הכי נמוכה בשפה העברית. אין למילה שום משמעות נסתרת, מגניבה או משעשעת. כי בחברה המיזוגינית שלנו האשה אשמה בהפיכתה לקורבן, והבושה מוטלת רק עליה, אף פעם לא על הגברים שמנצלים אותה או מתעללים בה. פרשת הסוהרת מזכירה לנו שאין שום דבר משעשע או מגניב בסרסור. הוא סוחר בבנות אדם כאילו היו שלו, לרוב באמצעים אלימים ושימוש בחומרים ממכרים. בעולם מתוקן — זו היתה הקללה הבזויה ביותר.