קשה להישאר אדיש לדיווח הישן־חדש על הסוהרת מכלא גלבוע, שמפקדיה סרסרו בה כדי לספק את תאוותיו של אסיר ביטחוני. יש בזה משהו מתעתע, כי אנחנו רגילים לחשוב שאין דבר שהישראלים עוינים יותר מאשר ערבים בכלל, ואסירים ערבים בפרט. והנה מיטב בנינו מוכיחים שאפשר ליצור גשר לדו־קיום עם אויבינו המרים — כמובן במחיר של פגיעה איומה בנשים. אבל אותן הרי מי סופר? מה זה סרסור קטן למען טובת הכלל?

סרסור היא מילה מתעתעת מאוד. במקור משמעותה פשוטה — תיווך. רק בעברית החדשה הופרדו המתווכים הלגיטימיים מהסרסורים המפוקפקים. ולמרות זאת, עדיין יש להטיות השונות של המילה מעין קסם ממזרי ומגניב. בהשראת תהליך דומה שעברה "פימפ" באנגלית, הצעירים קוראים למישהו בחיוך "סרסור", כדי לתאר אדם אקסצנטרי שלבוש בסגנון ראוותני ושופע קסם אישי. פושע מסוכן? ביץ', פליז.

ובעוד הסרסור יכול לזכות ללגיטימציה ואפילו כבוד, זונה היא תמיד "זונה" — הקללה הכי נמוכה בשפה העברית. אין למילה שום משמעות נסתרת, מגניבה או משעשעת. כי בחברה המיזוגינית שלנו האשה אשמה בהפיכתה לקורבן, והבושה מוטלת רק עליה, אף פעם לא על הגברים שמנצלים אותה או מתעללים בה. פרשת הסוהרת מזכירה לנו שאין שום דבר משעשע או מגניב בסרסור. הוא סוחר בבנות אדם כאילו היו שלו, לרוב באמצעים אלימים ושימוש בחומרים ממכרים. בעולם מתוקן — זו היתה הקללה הבזויה ביותר.