ממה נמות השבוע, ובשביל מה בכל זאת לחיות

ממה נמות השבוע?

ד"ר קרן לנדסמן

דלקת כבד נגיפית A

שם מדעי: Hepatitis A
איפה אותר: דרום קוריאה ואוסטרליה
מקור הרוע: צדפות

מה קרה?
אוכלי כשר, זה הזמן שלכם לשמוח לאיד. לאחר תחקיר מקיף גילו רשויות הבריאות בדרום קוריאה שהמקור להתפרצות התורנית של דלקת הכבד הנגיפית הוא צדפות. ולא סתם, אלא 37 אלף קילוגרמים של צדפות כבושות, שנארזו בעשרה מוצרי שימורים שונים, מתוכם תשעה שמקורם בסין ואחד קוריאני. 31 אלף קילוגרמים כבר נמכרו בשווקים השונים, כולל יצוא לאוסטרליה, כך שאי אפשר לאתר את מקומם. ולכן הרשויות מבקשות מכל הסועדים להימנע ממאכל התשוקה הרוטט (בגרסתו הכבושה לפחות) עד הודעה חדשה.

מה זה בכלל?
נגיף דלקת הכבד מסוג A הוא נגיף שמועבר במגע פקו־אוראלי. כלומר, מצואה נגועה לפה (מהפי אל הפה, אם תרצו). לפיכך התפרצויות של הנגיף מתרחשות לרוב במקומות בעלי היגיינה נמוכה, כמו גני ילדים ובסיסי צה"ל, או ביחסי מין מהסוג שאתם יכולים לדמיין לבד.

מה זה עושה?
הרס של תאי הכבד. התסמינים כוללים חום, תחושה כללית גרועה וצהבת. לרוב המחלה עוברת מעצמה, אולם במקרים נדירים הנגיף גורם להרס מוחלט של הכבד, מה שמחייב השתלה.

מה הסיכוי למות מזה?
נמוך מאוד. בשנת 2016 העריך ארגון הבריאות העולמי כי בכל העולם היו 7,134 מקרי מוות עקב דלקת כבד נגיפית מסוג A. שום־כלום במונחים אפידמיולוגיים.

מה עושים נגד זה?
לאחר התפרצות המחלה הטיפול העיקרי הוא תמיכתי, כלומר מתן נוזלים, מנוחה והמתנה לשיפור. במקרים שבהם מתפתח כשל כבד, יש צורך בהשתלת כבד.
החדשות הטובות הן שיש גם חיסון מונע, שכלול בשגרת החיסונים בחלק גדול מהעולם. בזכות החיסון, היום יש באופן משמעותי פחות מקרי תחלואה וכמעט שאין תמותה מהמחלה. החיסון מומלץ לכל אחד ואחת, עם מתן דגש על אוכלוסיות בסיכון. כלומר, תיירים באזורים שבהם אין מים נקיים, שוהים במסגרות בעלות היגיינה נמוכה או סתם חובבי ישבנים.

ד"ר קרן לנדסמן היא מומחית באפידמיולוגיה ובריאות הציבור וחברה בעמותת מדעת

בשביל מה נחיה השבוע?

דנה לב לבנת

ג'ונגל בתולי שנשמר בזכות מלחמה

איפה: לאס דליאס, קולומביה
מתי: יולי־נובמבר
איך מגיעים: מסן חואן דה פסטו או ממקרנה לוקחים אוטובוס לפלורנסיה ומשם מונית ספיישל למונטניטה, שם לאס דליאס נמצאת

הסכם השלום שסיים את מלחמת האזרחים בקולומביה נחתם ב־2016. מאז אזורים שלמים במדינה שהיו סגורים בתקופת המלחמה נפתחו לציבור הרחב, בייחוד אזורי ג׳ונגל פראיים שלוחמי הגרילה FARC התחבאו בהם. התוצאה היא שלל אזורי טבע פראי, בתולי ומרהיב, שנשמרו בעיקר משום שמערביים לא העזו להתקרב אליהם.

צילום: Shutterstock/א.ס.א.פ קריאייטיב

את שמורת לאס דליאס (Las Dalias) גיליתי במקרה, בעקבות המלצה של בעל הוסטל. מכיוון שלא היה הרבה מידע באינטרנט, אני וחבריי היינו צריכים להסתמך על שיחות עם אנשים שנתקלנו בהם בדרך. בכל ערב בנינו את המסלול של יום המחרת. באחת הפגישות המקריות עם אנשים טובים באמצע הדרך הגענו לחוזה אלפונסו אובלו, דייר המקום שמכיר את השמורה והג'ונגלים כמו את כף ידו ומעביר סיורים לתיירים.

המסלול לא כל כך קל, ואת רובו צעדנו בתוך ערוץ נחל, כשהמים מגיעים עד הברכיים. אבל המים קרירים ומצננים, וזה סיוע חשוב בהתחשב בחום ובלחות של האמזונס. ההליכה במסלול נמשכה בערך חמש שעות והסתיימה מהר מכפי שהרגשנו. מדי פעם חוזה נעצר ליד צמח כלשהו, שהוא מכיר כל חייו, אבל רק באחרונה ביולוגים שהגיעו לאזור גילו אותו והחלו לחקור אותו. במקומות אחרים הוא נעצר ודמם, ואז הצביע לעבר השיחים, שם בצבצו איגואנה עצומה, נחש או פרפר. כתמים שחורים וצמיגיים שנוזלים לאיטם מדופנות הסלעים או מבעבעים מהאדמה התגלו כמרבצי נפט טבעי, והיו מסעירים לפחות כמו מפלי המים שזרמו מעלינו. הכל כל כך פראי ומרגש ואנחנו עדיין רק בפאתי הג׳ונגל. להיכנס ממש פנימה זה רק למתקדמים יותר, שלא לומר לוחמי גרילה.