רוקם נקודות לפסיקים

ב־1994 היה יריד ספרים בינלאומי גדול בירושלים, שניצלנו ליציאה לאור שלנו. פעם ראשונה שנתנו פומביות לעבודה שלנו. לשם באנו עם שני הפרויקטים הראשונים שלנו: דף שיר שהכנו לסופרת לאה איילון על נייר גיגית צרפתי (נייר שנוצר בטכניקה ידנית שבה סיבי העץ מושרים בתוך גיגית מלאת מים) והספר "טיול באיונה", שהוא הספר הראשון של מאיר ויזלטיר.

כאספן, אבא שלי ידע שרוב העותקים המקוריים של "טיול באיונה" הושמדו בגלל הצפה בדירה של ויזלטיר. אז אבי פנה אליו וביקש להוציא מהדורה מחודשת. בהמשך פנינו גם לדליה רביקוביץ' ושידכנו לה את האמנית פמלה לוי. יצא ספר ששילב שירה עם יצירת אמנות, עמוד אחר עמוד לסירוגין, וזה נהפך למסורת שלנו.
‍

בעיקר בגנים. סבא רבא שלי היה מנהל דפוס "אחדות" בתל אביב. אבא סיפר שהיה יושב על ברכי סבו כשעשה הגהות. אבל לא היה לו ידע של ממש. לפני שפתחנו את ההוצאה, הוא עבד כמה שנים בגלריה האוניברסיטאית בתל אביב, ועסק לא מעט בקטלוגים של אמנות. זה נתן לו קצת רקע.
‍

תוך כדי תנועה. נעזרתי בספרים מקצועיים ולמדתי המון מיוצר הספרים הירושלמי יהודה מיקלף. בשנים הראשונות הכריכות היו פשוטות ולקח לי זמן להתמקצע, במיוחד במלאכה העדינה של עיבוד עורות לכריכות. היו לי יבלות בידיים עד שהבנתי שהסכין שלי לא מספיק מושחז.
‍

אני מתחיל בקריאה שלו כדי לקבל השראה. כשעבדנו על "עצות לילדה רוקדת" של רוני סומק, ידעתי שהוא כתב אותו לבתו שעסקה בריקוד. לכן רציתי להציג תנועתיות בספר ולעבוד עם ורוד ושחור, שהם צבעי הבלט הקלאסי. יש איור של נעליים, שרוני צייר בעצמו, והצבתי אותו בעמוד כך שייראה כאילו הן מתעופפות מחוץ לדף.

אחר כך היינו צריכים לבחור גופן, אז בחרתי בשיר הארוך ביותר ועימדתי שני גופנים. הצבתי את דפי הניסיון מולי לכמה ימים והרגשתי שהאות המרובעת של גופן "מרגלית" מתאימה יותר. בחרנו בנייר "גרנדי" (בעל טקסטורה עדינה של בליטות קלות ובצבע קרם), שאותו הרטבנו מראש כדי לתת לו יותר תנועתיות.

תוך כדי הדפסת הספר עלה הרעיון לכריכה. לקחתי סרט סאטן ורוד ושזרתי אותו לתוך שדרת הספר (החלק במרכז הספר שממנו יוצאים כל הדפים), כך שייראה כמו סימון צעדי ריקוד. בתוך הספר פוררתי את השרכים שנותרו מהסרט לגלידים קטנים בצורה שמזכירה חצאית טוטו ורודה.

מה שקובע זה השורה הארוכה ביותר. לפיה נקבעים גבולות הגזרה לפורמט של הדף. מכיוון שלרוב אני עובד עם שירה יש גם עניין של ניקוד. כל אות עופרת מגיעה בכמה גרסאות בהתאם למספר סימני הניקוד שמוצמדים אליה. יש גם גופנים שבהם הניקוד מגיע בנפרד.

כשהדף מסודר אני מדפיס טיוטה ראשונה כדי לקבוע איך למקם את הטקסט בתוך הדף ובאיזה גודל דף להשתמש, כי גם לשוליים יש חשיבות. אחרי שבחרתי גופן אני מתחיל לשחק עם ריווח המילים והשורות והיישור של הטקסט. כל זה לוקח זמן והמשחקים מאוד עדינים כי יש המון גורמים שמשפיעים. צורת האות, למשל. במילה שמתחילה בפ"א ונגמרת במ"ם סופית יש לי יותר מקום לרווח כי מדובר באותיות סגורות. לעומת זאת במילה שמתחילה בלמ"ד ונגמרת ביו"ד אני פחות ארווח.

אני מחפש הרמוניה, שהעין תרגיש שסידור הטקסט נראה נכון. זה דורש המון ריכוז, כי תחשוב מה קורה אם אתה מפספס מילה אחת, אפילו מאוד קצרה, כמו "של". זה אומר שאתה צריך לסדר מחדש את כל העמוד. עבודה על עמוד אחד לוקחת לי יום שלם.

פעם גיליתי לקראת סוף העימוד שנגמרו לי כל הפסיקים. אין אף פסיק במגירות, כי כולם כבר סודרו על העמוד. מה עשיתי? חטאתי. ניגשתי למגירה של סימן הנקודה־פסיק וחתכתי מאחד מהם נקודה. כאב הלב כי כבר לא מייצרים יותר את הדברים האלה, אבל לא היתה ברירה.
‍

ארגז הכלים של אמן ספר

1. מקצוע משע לריצוע ועבודה בעור 2. סכין לריצוע ועבודה בעור 3. עצמות שיטוח לקיפול נייר, בד ועור ועזרה בהצמדה לכריכה 4. דקר לחירור נייר 5. סרגל 6. מחט כריכה 7. מספרי חייט 8. מחוגת ברזל 9. לופה (זכוכית מגדלת) 10. חוט פשתן לתפירת ספרים 11. פטיש כורך לעיגול שדרת הספר

מתברר שיש לא מעט ביבליופילים בישראל. במשך השנים גם צברנו לקוחות קבועים, רובם אספנים. אנחנו גם מוכרים בירידים בכל העולם.
‍

מ־120 דולר ועד כמה אלפים.
‍

אני יוצר את הספרים לשם היצירה, את הלקוחות כבר נמצא. חוץ מזה אני מייעץ להרבה אמנים בארץ ובעולם שעובדים במדיות אחרות ורוצים ליצור ספר. אני עושה כל מיני עבודות יצירה שאינן ספרים, כמו תיקי עבודות לצלמים. גם מגיעים אליי לסטודיו סיורים מודרכים של תלמידי בתי ספר ושל סטודנטים לעיצוב ולאמנות.
‍

כן. הבנו שהספרים שאנחנו מייצרים לא יכולים להגיע לציבור הרחב אז החלטנו לייצר במקביל גם מהדורה "רגילה", שמודפסת בדפוס דיגיטלי מודרני, אבל גם בה יש הקפדה יתרה על העיצוב.
‍

כן. אני עובד עם מגיה וכדי לשלוח לו את הטקסט אני מצלם בטלפון את הטיוטה המודפסת ושולח לו בדואר אלקטרוני. אבל האמת היא שהזמן האהוב עליי ביותר הוא כשיש הפסקת חשמל. אז אני שמח, כי יש לי אור נפלא שנכנס מהחלון ואני חוזר לעבוד כמו לפני מאות שנים.
‍

yoghev.karmel@calcalist.co.il