דור הגרביים

//

אריאלה גארבר

//

צילום: יונתן בלום

דור הגרביים

אריאלה גארבר

צילום: יונתן בלום

מצולמים (מימין): יוני פיק, איליי אלדר, ליה לנדס, עילם כהן, גל חזני, ספיר שקורי, ירין לוי, אורי (סוסו) פיק והודיה סלח

סוקס אפיל

בני הנוער הפכו את הגרביים הארוכים עם שלל הדוגמאות לטי־שירט החדשה – כלומר לדרך שבה הם מביעים את עצמם

ב־2020 האינסטגרם תחגוג עשור, ואת אחת ההשפעות שלה אפשר לראות היטב כעת בכל חטיבת ביניים ותיכון. גם בימים לחים, גם בשיא החום, בני הנוער, מכל המגדרים, גורבים גרביים ארוכים (עד אמצע השוק או עד הברך), צבעוניים, עם הדפסי צורות, חיות ומאכלים, אבל גם, או בעיקר, דמויות מסרטים וסדרות, גיבורי קומיקס, זמרים, מנהיגים מההיסטוריה, ציורים מפורסמים. את התלבושת כולה הם מתכננים לפי הגרביים הנבחרים, כך שתתאים. הגרביים הם הבמה לביטוי עצמי, וההדפס שעליהם הוא המסר. עשורים שלמים הטי־שירט אפשרה לבני נוער לסמן לעולם את זהותם או את האהבות שלהם, ועכשיו הם הורידו את הפלטפורמה החשובה הזאת לגובה הרגליים.

הטרנד הזה הוא חיבור של כמה תופעות. הראשונה, זו שהאינסטגרם הזניקה, היא הצורך בצבע. דווקא עכשיו, כשהפשניסטות הבוגרות יותר בוחרות לעמעם מעט את הצבעוניות שהשתלטה על חיינו ומאמצות גוני פסטל ובז' רגועים כטרנדים הנבחרים לעונת הסתיו/חורף הנוכחית, בני הנוער לוקחים את הצבעוניות לקצה, ובמקום ללכת על פילטר צבעוני — פשוט לובשים מראש צבעוניות שמחה ואופטימית. זה התחיל לפני כשנתיים, כשהצבע הילדותי והנאיבי בייבי פינק השתלט על התמונות והוכתר בידי סוציולוגים הצבע הרשמי של דור האינסטגרם (מעצבים כבר קוראים לו "מילניאל פינק"). זה המשיך לפני שנה עם טרנד השיער בכל צבעי הקשת, שאפשר לבני הנוער לחקות דימויים קסומים של בנות ים וחדי־קרן. ועכשיו הגרביים הם הפאלטה החדשה שבה אפשר להשתעשע, מקצות האצבעות עד קצה כל הצבעים. והם כמובן מצטלמים נהדר, יותר בקלות ויותר יפה מכל טי־שירט. דור האינסטגרם, כאמור.

שלוש מגמות נוספות מושכות את הגרביים למעלה: הקניות ברשת, שהופכות שפע גרביים אדיר לנגיש לגמרי ומבטיחות ייחודיות (ברוב המקרים לא יימצא בבית הספר עוד מישהו עם זוג גרביים זהה); הנזילות המגדרית, הטשטוש שמאפשר גם לבנים להשתולל; ושובן של שנות התשעים. את אחד הדימויים האופנתיים האיקוניים של העשור ההוא סיפקה כמובן שר הורוביץ, גיבורת "קלולס", שלבשה חצאיות קצרות וגרביים עד הברכיים.

במבט היסטורי רחב יותר, יש כאן קפיצה גדולה באבולוציה של פריט הלבוש הזה. גרביים מעורות של בעלי חיים, שנאספו ונקשרו סביב הקרסול, שימשו בני אדם כבר בשנת 500 לספירה, בעיקר באזור מצרים, אבל רק עם המצאת מכונת הסריגה ב־1589 הגרביים זכו לשימוש נפוץ. הם נהפכו לחלק בלתי נפרד מהתלבושת המסורתית של עמים רבים באירופה ואסיה, וכל תרבות ייצרה אותם מהחומרים הזמינים לה (צמר, כותנה, משי) ובדגמים המתאימים לה, לעתים עם דוגמאות ייחודיות. אבל עוד כמעט 500 שנה נדרשו כדי להפוך את ההדפסים השונים על הגרביים לעניין לוהט – ולשוק משגשג. בערים גדולות (כולל בתל אביב) פועלות חנויות שמוכרות רק גרביים כאלה, ובעולם יש לא מעט מותגים שמתמחים בעיצובים משעשעים וייחודיים (Happy Socks השוודי, Fun Socks ו־The Sock Drawer האמריקאיים ועוד). המחירים שלהם מגיעים לכמה עשרות שקלים לזוג (לעתים גם קרוב ל־100 שקל). נשמע יקר לפיסת בד שנועדה לחמם את הרגליים, אבל מחיר סביר לפריט שמגדיר את האינדיבידואליות שלך בגיל שבו אתה עסוק בלהגדיר אותה ללא הפסקה, ועוד עושה את זה כל כך יפה.

אריאלה גארבר היא חוקרת תולדות האופנה