שוקט על השמרים

התחלתי לשתות בגיל תשע. הייתי עובד במשק במושב ושותה בירה בארוחת הצהריים. אנשים היו עוברים ורואים ילד שותה בירה ולא מבינים מה קורה.

אני הבכור מבין ארבעה אחים והייתי צריך לעבוד מאוד קשה במשק המשפחתי מגיל צעיר, כך שהייתי צריך משהו לברוח אליו. זה מה שעזר לי לעבור את תקופת הנעורים. חוץ מזה, אני אוהב את הטעם ואת השיחות העמוקות שיש בהשפעת האלכוהול, כשאנשים נפתחים.
‍

אמא שלי ילידת אנגליה ויש לי משפחה באנגליה ובסקוטלנד. הייתי חולה כדורגל והלכתי להרבה משחקים של סלטיק בגלאזגו, שם גיליתי את הבירות הסקוטיות. התחלתי עם לאגרים זולים ואחר כך גיליתי בירות מחיטה, בלגיות, גינס ואייל בריטי, ורציתי שתהיה בארץ בירה שאני באמת אוהב לשתות.

באותה התקופה גידלתי ירקות ועופות, וחיפשתי הכנסה נוספת. אז ב־2005 עשיתי ניסיון והתחלתי לייבא בירה מסקוטלנד. היו לי חברים בעלי פאבים שמכרתי להם כמויות קטנות וזה תפס יפה. הבאתי יותר ויותר ובאיזשהו שלב גיליתי שאני מעדיף בירות בשיטת מזיגה שנקראת Cask (ראו הגדרה), שבה אין שימוש בבלון גז שמוזרם לתוך החבית ומתערבב עם הנוזל.
‍

אני שואב אותה. הברזים פועלים כמו משאבות מים של פעם. החביות נמצאות למטה במרתף קירור ואני שואב מתוכן בכוח הידיים שלי. לכן הבירה פחות מוגזת. אין בה תוספת גז, רק התסיסה הטבעית של השמרים.
‍

"ההתחלה היתה קשה. פעמיים בשבוע הייתי ממלא חביות וביתר השבוע מחלק פלאיירים בשביל ההכנסה. אבל חשתי כמו חוזר בתשובה שרוצה לשתף אנשים באור שראה, להכיר להם בירה יותר טובה ואיך נכון יותר לשתות אותה"

כן. ראיתי שזה טעים לי ושאין בירות כאלו בארץ, אז רציתי לייבא בשיטה הזאת. אבל באנגליה אמרו לי שאי אפשר, כי בקאסק הבירה חייבת להיות מאוד מאוד טרייה. בצער רב קיבלתי את זה והמשכתי לעבוד כרגיל במשק ולייבא בירה. בהדרגה היקפי היבוא הלכו וירדו, עד שהחלטתי לסגור את העסק אחרי שמונה שנים.
‍

העסק רץ, אבל הרווח היה מאוד קטן ולא היה שווה את הזמן שהשקעתי בזה. מוסר התשלומים בתחום בעייתי ואתה כל הזמן רודף אחרי כסף. אתה גם מתחרה בקוקה קולה וטמפו, שלא אוהבות תחרות ומשתמשות בתמריצים כדי לדחוק אותך החוצה.  

חוץ מזה באותה התקופה החיים שלי התהפכו לגמרי. התגרשתי והיה לי קשה לעבוד במשק בגלל בעיות במשפחה, אז החלטתי לעזוב גם את זה.
‍

כמעט 40.
‍

הלכתי ל"מבשלת העם" באבן יהודה כדי להתמקצע. עבדתי שם במשרה חלקית ורק חשבתי על בירות. זה כמו בנאדם שחזר בתשובה או נהפך לטבעוני וחשוב לו לשתף את כל הסביבה באור הגדול שראה. ככל שלמדתי יותר, רציתי שאחרים יכירו את הבירות היותר טובות ויישתו אותן בשיטה שיותר הולמת אותן.
‍

כן. כשעבדתי במבשלה הייתי לוקח דגימות של בירה גסה וראשונית בלי תוספת גז. זה היכה בי שכן אפשר למזוג בירה בשיטה הזאת, פשוט צריך לעבוד עם מבשלות מקומיות, בגלל הטריות ההכרחית.
‍

אף אחד לא ידע בכלל איך עובדים עם החביות שלי, ולכן הייתי מגיע למבשלות ועושה שטיפה, חיטוי ומילוי של החביות בעצמי. אחר כך הייתי חוזר לפאב, שם את החביות, רץ הביתה להחליף בגדים וחוזר לפה לפתוח את המקום.

השנתיים הראשונות היו מאוד קשות. פעמיים בשבוע הייתי ממלא חביות ובשלושת הימים האחרים עובד כמחלק פלאיירים, כי הייתי חייב קצת הכנסה. כל היום הייתי על הרגליים, ומהר מאוד התחילו כאבים פיזיים שהתלוו לקשיים המנטליים להתמודד עם כל החובות. בהתחלה הפאב בקושי הכניס והיה לי מינוס קבוע של כמה אלפי שקלים נוסף על הלוואה שלקחתי כדי לפתוח את המקום ומזונות שהייתי צריך לשלם. הייתי קרוב להתפרקות. לשמחתי, הכרתי אז את אשתי הנוכחית, שמאוד עזרה לי להחזיק את עצמי.
‍

קאסק

"שיטת מזיגה של בירה שקרויה על שם סוג החבית שמשתמשים בה. בחבית רגילה, שנקראת קג (Keg), יש בלון גז שמוזרם לתוך החבית ומתערבב עם הנוזל, כך שמהברז יוצאים יחד הבירה והגז. בקאסק, לעומת זאת, יש בירה בחבית וזהו. לכן צריך לשאוב אותה בברז מיוחד"

אני לא מתגעגע לנהוג לתל אביב ולא משתגע על העיר הזאת. העניין של קהל מזדמן הוא גם בעייתי, כי צריך ללמד את כולם מהתחלה על הבירה שלי.

חוץ מזה, לאנשים בגילי יש בעיה לבלות בפאבים, כשכולם מסביבך צעירים ואין לך נושאי שיחה משותפים איתם, והברמנית בגיל של הבת שלך לבושה חשוף ומתחנחנת "תעשה איתי צ'ייסר". זה מביך אותי. זה אלמנט תרבותי שאני לא רוצה להכניס למקום שלי. אני רוצה שכולם ירגישו בנוח.
‍

זה קורה הרבה. אני משתדל לתת טעימה מהבירה לחדשים, כי תמיד יש הלם ראשוני. לא רק בגלל הגזים שחסרים, אלא גם בגלל שהבירה פחות קרה. אני מגיש אותה בטמפרטורה של בערך עשר מעלות לעומת 4–6 מעלות בחביות הרגילות. זה מדגיש את הטעמים.
‍

זה נכון. אבל מקובל אצלנו להזמין אוכל מבחוץ, ובסופי שבוע מגיעים לפה לקוחות עם סירים מהבית ומחלקים ללקוחות האחרים. תחושת הקהילה פה חזקה. התפתחה גם מסורת שבימי שלישי אוכלים "Chip Butty" – לחמנייה שמתובלת בחומץ ומלח שאוכלים עם צ'יפס. אני מביא לחמניות ממאפייה וצ'יפס משווארמייה ליד וכל הקבועים אוכלים ביחד. זה חלק מההווי.
‍

yoghev.karmel@calcalist.co.il