את הטלית הראשונה שלי קניתי לעצמי בגיל 25 בצפת, טלית לבנה פשוטה. כמה ימים אחרי זה קמתי בשבת בבוקר לתוך אווירת הקדושה של העיר כדי להגיע לתפילת שחרית. זו היתה הפעם הראשונה שהרגשתי עטוף באהבה וברחמים של הקדוש ברוך הוא.

גדלתי בגבעת חיים איחוד למשפחה ותיקה בקיבוץ. בקיבוץ לא היו עושים בר מצווה, כך שמעולם לא עליתי לתורה.

תמיד ידעתי שיש בורא לעולם. אני זוכר כילד איך הייתי לפני השינה פונה אליו ומבקש כל מיני בקשות. בגיל מאוחר יותר כבר נכנסתי לחיפוש עצמי וקראתי הרבה ספרי רוחניות בגרוש שהיו אז פופולריים. אחי הגדול חזר בתשובה כמה שנים לפניי, ובשבתות, כשהיה מגיע לקיבוץ, היינו יושבים ולומדים קצת. הוא נתן לי הצצה לעולם הזה.

לא היה לי חלום להיות אורג. תוך כדי תהליך החזרה בתשובה והחיפוש העצמי שעברתי, כשחזרתי מהטיול הארוך של אחרי הצבא חיפשתי עבודה והגעתי לזוג מראש פינה, אורנה ויאיר מור, שהיה להם בית מלאכה בצפת. התחלתי לעבוד ונשארתי שם ארבע שנים, שם למדתי את המקצוע.
‍

מצאתי בו שילוב של יצירתיות עם יסוד נפשי עמוק מאוד וחיבור למורשת. מעבר לכך, בעבודה עצמה יש משהו מאוד מדיטטיבי ומרגיע, זו עבודה תרפויטית. זו עבודה לא קלה שדורשת הרבה עדינות בגלל ההתעסקות עם כל החוטים, זו סיזיפיות שבונה לך את הנפש.

הרעיון הוא להתעטף בקדושה, להרגיש שהקדוש ברוך הוא עוטף אותך ברחמים בזמן התפילה. זו לא מצווה אלא מנהג. המצווה היחידה קשורה בציציות, יהודי חייב ללכת עם בגד בעל ארבע פינות, כשבכל אחת מהן ציצית.

בעיקר כל מה שקשור ליודאיקה: כיסויי חלה, מעילים לספר תורה, כיפות ותיקים לטלית ולתפילין.

יש "טליתות בר מצווה" שנראות יותר כמו צעיף, מבוגרים כבר עוברים לטליתות גדולות יותר. בחסידויות השונות יש כל מיני נוהגים שאופייניים לאותה חסידות. חב"דניקים מתעטפים בדרך כלל בטלית שמחקה את הטלית המקורית של הרבי שלהם, היא מעט יותר גדולה מהרגיל ומעוטרת במשי, יש לה גם דוגמה ייחודית של פסים וקשירה של הציציות. לתימנים יש טלית עם הרבה מאוד פסים, שחלק מהם עבים מאוד, זה נראה אותנטי.

לא. מכיוון שטלית אינה מצווה היא יכולה להיות גם מבד לבן פשוט. אין שום משמעות מיוחדת לעיצוב או לצבעים.

יש בי רצון להכניס קצת צבע ואמנות ליודאיקה, לתת לגוונים של הנפש לצאת החוצה. פה בארץ טליתות צבעוניות לא כל כך תפסו, אולי בגלל שמרנות. אבל בארצות הברית ובמקומות אחרים בעולם זה די מקובל.

אני עובד לפי הלב ולפי העין. לפעמים יש לקוח שמבקש עיצוב מסוים, אבל אני לא מתעסק יותר מדי עם רישומים או סקיצות.

רוב הלקוחות הם מחו"ל, בעיקר מארצות הברית. הם מגיעים אליי דרך האינטרנט. בארץ יש הרבה חוזרים בתשובה שקונים ממני, רוב הלקוחות הם מהמגזר הדתי־לאומי, חרדים כמעט אין. יש גם קטע של חתני בר מצווה שמגיעים לפה ואני נותן להם לארוג בעצמם חלק מהטלית שאיתה יעלו לתורה.

כמו שתשאל למה לקנות ציור מקורי ולא הדפס. עצם זה שישב בן אדם והשקיע, יש בזה ערך מוסף שמשפיע על התכווננות התפילה. כשאתה מתעטף בטלית כזו נפתחים שערי שמים.

יש לי נולים ידניים שמחוברים לקופסת בקרה ממוחשבת, שמאפשרת לי לעבוד קצת יותר בקלות. באריגה פשוטה יש רק שתי וערב, אבל בטליתות האריגה היא לא אחידה, כי אני משלב טכניקות וסוגי בד שונים בתוך האריג. בגלל זה יש מתקן שמתלבש על חוטי השתי, ועליו יש "נירים" — חוטים מתוחים שקשורים משני קצותיהם לקורות מעץ ומשמשים מנופים שמעלים ומורידים חוטי שתי מסוימים ופוערים ביניהם רווח, שדרכו אני משחיל את חוט הערב, בהתאם לדוגמה שאני רוצה לארוג. כשאני רוצה לשנות את הדוגמה אני לוחץ על כפתור במחשב שמשנה את סידור הנירים. בלעדיו, הייתי צריך כמה דוושות כדי לשנות סידור כל פעם, והמחשב חוסך לי את זה. אבל פעולת האריגה עצמה, גיבוב החוטים, היא ידנית.

הכנת כל טלית לוקחת כמה ימים. מכיוון שאי אפשר להפסיק עבודה על טלית אחת באמצע, אני עובד על שני נולים במקביל. העבודה כוללת גם אריגה של העטרה (רצועת בד קשיחה הנתפרת לשולי הטלית ומשמשת מעין צווארון המונע מהטלית להישמט מהגוף ומהווה סימון ל"צד הנכון" בבגד) ותפירה שלה לטלית. יש גם כל מיני גימורים קטנים שעיקרם קשירת הציציות, שאותן אני קונה בנפרד משוזר ציציות.

"טלית בר מצווה" עולה 1,400 שקל. הטליתות הגדולות עולות 2,000 שקל, ועם תוספות מיוחדות הן מגיעות ל־3,000 שקל.

היה יהודי מג'מייקה שהזמין לבנו טלית בצבעי דגל ג'מייקה — שחור, צהוב וירוק. יש כאלו שמזמינים טליתות שחורות, אבל זה די נדיר. וגם היה אחד שביקש טלית המעוצבת כדגל ישראל, שעליה רקומים שמות כל הערים בארץ. הוא רצה לתת אותה לנתניהו, כדי שירגיש את כובד האחריות שיש עליו. אבל אין לי מושג אם היא הגיעה אליו בסוף.

טלית צמר פשוטה, שרואים בכל בית כנסת.

נכון, כי טלית מצמר נחשבת מהודרת יותר, והטליתות שלי ארוגות מכותנה. אני מתכנן בעתיד להתנסות גם בצמר ואז אעשה גם לעצמי טלית.
העניין הוא שאני לא אוהב להתבלט ומעדיף טלית פשוטה ונקייה בסגנון המסורתי. כך שגם הטלית שיום אחד אעשה לעצמי, יהיו בה מקסימום כמה עיטורים קטנים מכסף וזהב. את הצבעוניות שיש בי אני שומר ליצירה.

yoghev.karmel@calcalist.co.il

‍