עד חודש מאי FoodTech היה תחום שעורר הרבה מאוד באזז, אבל נראה מנותק למדי מחיי היומיום. ואז Beyond Meat, שמייצרת המבורגר טבעוני, הונפקה בנאסד"ק ורשמה שיא של זינוק במניה ביום המסחר הראשון — 160%. ביונד מיט נהייתה לסמל, מקרה נדיר של חד־קרן שהצליח לרשום למשקיעים תשואה מרשימה. כיום היא נסחרת כבר בשווי של 5 מיליארד דולר.
‍
והפודטק נהיה למציאות. לא רק של המבורגר (טעים) ללא בשר, אלא גם של ביצה ללא ביצים, חלב ללא חלב, חלבונים מצרצרים ועוד אינספור פיתוחים של סטארט־אפים ברחבי העולם. טכנולוגיות רבות נשארות מסעירות רק עבור אנשי מחשבים ותקשורת. אחרות מצליחות להגיע לצרכנים בעולם השבע. אבל הפודטק חורג מעבר לכל אלה; גם אם הוא נראה לפעמים כמו צעצוע לטבעונים, בסופו של דבר הוא יכול להאכיל רעבים בכל פינה מוכת משבר בעולם. כמה עוד "הפרעות" נוגעות לאפריקה, למשל?

איתן בראון, מייסד ביונד מיט והמנכ"ל שלה, היטיב לחדד את השיבוש העמוק שהפודטק מביא להרגלי האכילה שלנו, כשאנחנו מפסיקים לשאול מה מקור המזון ועוברים לתפוס אותו אחרת: "אפשר להגדיר את המאכל לפי המקור — בשר עוף או בקר, למשל — אבל אפשר להגדיר אותו לפי ההרכב והערך התזונתי שלו. עם הגדרה כזאת אפשר לחדש, ובעיקר להבין שהחיה היא רק ביו־ריאקטור, ותהליך הפקת חומרים אלה אינו ייחודי לחיות, שהן צוואר הבקבוק של ענף החקלאות". במילים אחרות, כשמנתקים את הקשר בין המזון למקור שלו, אפשר לעשות הרבה דברים, ולגזור המון ערכים תזונתיים בלי להיות תלויים בכך שחיות, למשל, יניבו אותם, בקצב שהביולוגיה כופה עליהם ועלינו.
כך, למשל, חברת Ripple האמריקאית מפיקה חלב מאפונה. כבר יש לה שלל מוצרים, ועד כה היא גייסה 120 מיליון דולר.
אלף פארמס הישראלית, מצדה, שמגדלת בשר מתרבית במעבדה, כבר הציגה סטייק שלם, אמיתי ואכיל. בשנה האחרונה היא גייסה 12 מיליון דולר כדי להמשיך בפיתוח שיבטיח מוצר שיהיה לא רק טעים אלא גם זול.

המחירים, אגב, הם נקודת תורפה, ואחת הסיבות לכך שההשקעות בפודטק עדיין נמוכות יחסית. השוק הפוטנציאלי אדיר — ענף הבשר מגלגל כ־1.4 טריליון דולר בשנה, תחום המזון והחקלאות בכלל 8 טריליון — אבל ההשקעות שבכל זאת מגיעות לפודטק זורמות פחות לענף של תחליפי המזון. רובן הולכות לחברות פודטק שעוסקות במסעדות וב־Take Away. בארצות הברית לבדה הנישה הזאת מגלגלת 1.75 טריליון דולר בשנה, ובשנה שעברה הסטארט־אפים בתחום גייסו 7.5 מיליארד דולר — לעומת 1.5 מיליארד לחברות שמפתחות תחליפי מזון.

זה קשור לא רק לעובדה שהמחירים של תחליפי המזון מגבילים את השוק שאליו הם יכולים להגיע, אלא גם ללובי הוותיק שיש לחקלאים וליצרני מזון מסורתיים. ההשפעה שלהם גדולה מאוד, ובין השאר בארצות הברית כבר יש ניסיונות חקיקה שמנסים להגביל את ביונד מיט, למשל לאסור עליה לכנות את המוצרים שלה בשר, ולהגביל באופן דומה את המיתוג של כל התחליפים האחרים (שלא יורשו להזכיר "חלב" וכן הלאה). מול לחצים כאלה ואחרים, קרנות ההון סיכון והמשקיעים האחרים נזהרים יותר כשהם ניגשים לתחליפי מזון. "בתעשיית ההון סיכון לא מבינים מספיק את תעשיית המזון ואת שרשרת הערך שלה, איך באמת אפשר לעשות מזה כסף, ולכן הם מתמקדים במשלוחים, מסעדות וערכות לבישול", אומר אמיר זיידמן, סמנכ"ל פיתוח עסקי בחממת The Kitchen של שטראוס.

החממה של שטראוס מצביעה על כך שמי שכן מחליטות להמר על תחליפי המזון הן דווקא היצרניות הוותיקות. תנובה הקימה חממה חדשה, והחממה של שטראוס כוללת כבר את תרביות הבשר של אלף פארמס; את הביצה ללא ביצה של Zero Egg; וגם חלבון מזחלים (ראו מסגרת). המאמצים של שטראוס ותנובה מפרים כאן את סצנת הפודטק — על פי נתוני רשות החדשנות בישראל פועלות 250 חברות פודטק, ובמחצית הראשונה של השנה הן גייסו 135 מיליון דולר. ישראל אף פעם לא היתה מעצמה קולינרית, אבל הנה מצאנו עוד תחום בעולם ההייטק שבו הישראלים הם מהמובילים.