מי שהיה אחראי לאותו מהפך היסטורי לא היה מנחם בגין — הוא רצה להסתפק בוועדה מסדרת שתציב את המזרחי במשבצת אתנית לצורכיה של המפלגה. היו אלה יצחק שמיר ואיתן לבני (אביה של ציפי לבני), שהבינו שכדי להניע את הציבור המזרחי יש לפתוח את המפלגה לתחרות. "בסוף שנות השישים מנתה המפלגה כ־10% מזרחים, ואילו בערב מהפך 77' יותר מחצייה של המפלגה היו מזרחים", מסביר ליאון. "אלו היו חבר'ה צעירים, שהגיעו מהשכונות והשתלבו בשלטון המוניציפלי. הם בעצם בנו את הליכוד, שהיה מעין אופציית מדף למפלגה נוכחת, שמחוברת לפוליטיקה החדשה. מי שהתנגד בנחרצות לשילובם של המזרחים היה בגין. הוא רצה אותם כתומכים במפלגה, אבל לא רצה שיקבעו את סדר היום הפוליטי. אבל באחת מהנסיעות שלו לחו"ל, שמיר ולבני העבירו את ההחלטה לביטול הוועדה המסדרת במרכז המפלגה, ומאותו רגע המזרחים נהפכו לבעלי הבית".

מאז, טוענים כהן וליאון, מפלגת הליכוד נהפכה למפלגת מעמד הביניים המזרחי. זה לא ניכר ברמה ההצהרתית, המפלגה אינה מנופפת בדגל העדתיות או מביעה תמיכה נמרצת במאבק המזרחי, אבל בפועל זאת הקבוצה שהיא מייצגת. ולראיה, אומר ליאון, "הציונות הדתית ניסתה להשתלט על מרכז הליכוד, אך נזרקה החוצה בידי המזרחים. זה ממחיש את העוצמה שלהם". שני החוקרים גם מצביעים על מוצאם של חברי הכנסת שיצאו להגנתו של ביבי בעקבות החלטת היועץ המשפטי להעמידו לדין, ובראשם מירי רגב, דודי אמסלם, אמיר אוחנה ומיקי זוהר.

כהן מבהיר כי "כדי להיבחר ביבי צריך לקבל את התמיכה בטבריה, נתניה, ראשון לציון, נתיבות. ללא מעמד הביניים המזרחי הוא לא ראש ממשלה. מבחינתם הוא צריך לעבוד בשבילם, זה התפקיד שלו. התפקיד של ביבי הוא לפתור להם את הבעיות".

למה הכוונה שנתניהו הוא שאמור לפתור להם את הבעיות?

"הם רואים את ביבי ואת הליכוד כאחראים הישירים לצמיחה הגדולה במדינת ישראל, ולסגירת הפערים בין אשכנזים למזרחים. במחקר שלנו אנחנו מראים כי ב־1997 משפחה אשכנזית הרוויחה כ־45% יותר ממשפחה מזרחית. מאז הצמיחה במשק גדלה, אבל הפער הצטמצם וב־2011 עמד על 27% בלבד. כלומר, האשכנזים ירדו ברמת החיים והמזרחים עלו. הליכוד הקים ערים גדולות ממדים למעמד הביניים המזרחי, שאיפשרו להם לשדרג את רמת החיים. אני לוקח כדוגמה אדם שאני מכיר, בן 50, שעשה דוקטורט בגיאוגרפיה. הוא גדל במשפחה ענייה בירושלים, אך התאפשר לו לצאת ממעגל העוני וכיום הוא גר בפסגת זאב.

"ב־1977 היו בחברה הישראלית שני משברים: אחד, משבר צבאי חמור מאוד בגלל הכישלון של מלחמת יום הכיפורים, ומשבר שני, הרבה יותר חמור לדעתי, הוא משבר הסולידריות שנפרמה. הפנתרים השחורים היו אז בשיאם, זה היה זרם מחשבתי שמחה ואמר: 'בוא נשבור את הכלים ולא משחקים'. מה שהציל את החברה הישראלית היה עלייתו של הליכוד לשלטון. הוא חיבר את המזרחים לממסד. הם כבר לא חשו מנותקים. צריך להבין שלפני 1977 היו מרססים 'אשכנאצים' ברחובות ועל קירות בית המשפט המחוזי בתל אביב. מזרחים זרקו בקבוקי מולוטוב על השוטרים בהפגנות. אבל רוב המזרחים לא קיבלו את התפיסה הרדיקלית של הפנתרים, הם רצו להשתלב. הליכוד נתן להם להשתלב דרך שדרוג הדיור והשותפות הפוליטית.

"לפני 1977 לא היו מקומות כמו פסגת זאב או מעלה אדומים, שהמזרחים יכלו להתקדם אליהם. הם נאלצו להישאר תקועים בשכונות העוני קטמונים, קריית מנחם ושמואל הנביא. הם מרגישים שהליכוד שדרג אותם. הם לא עברו לכפר שמריהו או לכפר סבא ורעננה, אבל עבורם זה שדרוג משמעותי שהפך אותם למעמד בינוני נמוך, ונתן לילדים שלהם סיכוי לחיים טובים יותר. בערים הגדולות, שבהן ממוקם מעמד הביניים המזרחי, קמו גם מכללות, שאיפשרו לילדים של מעמד הביניים המזרחי גם לרכוש השכלה. מפא"י לא עשתה את כל זה".

מה שלא מסתדר במשוואה הזאת זה איך נתניהו מייצג את מעמד הביניים המזרחי? הוא הרי ההפך הגמור מהם. אשכנזי, בן לאליטה, שגדל בשכונת רחביה.

ליאון: "נתניהו הוא הדמות שיודעת לספר את הסיפור שלהם, לשלב בין תחושה של נרדפות לתחושה של הצלחה. עם השנים הוא עבר בגיניזציה באזור של הכריזמה, ודרעיזציה במקום של הנרדף. צריכים לזכור שבסוף שנות התשעים ש"ס הגיעה ל־17 מנדטים, וכולם תהו מאיפה. אני זוכר שבאותה תקופה התקשורת עשתה כל מיני כתבות נגד הש"סניקים. למשל בתוכנית 'עובדה' הציגו תחקיר על הרב אמנון יצחק. אז מה עשה אמנון יצחק? הביא תחקיר שכנגד והפיץ אותו בקלטת. המזרחים הבינו שאלוהים לא מדבר מהטלוויזיה ומהקול של אילנה דיין, אלא יש גם אמת באלטרנטיבות, בקלטות לא מיינסטרימיות. זה יצר מצב שבכל פעם שאמנון אברמוביץ' פותח את הפה, אותו ציבור קורא את זה בעיניים ביקורתיות. זה מצחיק כי נקודת המבט הביקורתית היתה בעבר נחלתה הבלעדית של התקשורת".

אבל איפה הביקורתיות הזאת כלפי ביבי, שעומדים נגדו כשלושה כתבי אישום? זה לא מדליק נורות אדומות שאולי מדובר באיש מושחת?

כהן: "המזרחים משוכנעים שתפרו לו תיק. ובעיקר הם משוכנעים שאם ביבי נופל, הם נופלים. גנץ לא יגן עליהם. כי כשגנץ מדבר על ממלכתיות, הוא מדבר על הפרקליטות, על האוניברסיטאות, כלומר הוא בעצם מגן על האליטות".

לדברי ליאון, "הנושא של היציבות הכלכלית גובר על היציבות הביטחונית. האבטלה נמוכה וההתקדמות הכלכלית היחסית של בני מעמד הביניים היא דבר מהותי עבורם. אני לא אומר שהבעיות בפריפריה נעלמו, אבל אי אפשר להתעלם מהצמיחה שחלה שם. כלומר, אוכלוסייה מסוימת שגרה בנתניה ואשקלון מרגישה שהיא צומחת, והאוכלוסייה האשכנזית שגרה ברמת השרון מרגישה שהיא בנסיגה, אף שהיא עדיין חזקה יותר. מבחינתם, אם ביבי ייעלם, ההתקדמות שלהם תיעלם, הם ילכו אחורה".

במחאה החברתית של 2011 מעמד הביניים יצא לרחובות בגלל יוקר המחיה ובעיית הדיור. אבל אתם טוענים שקרה ההפך, שהשתפר המצב.

כהן: "במחאה החברתית אנחנו רואים תהליך שלא היה כאן קודם, של סגירת פערים. למעשה, מי שמחו היו הבנים של האשכנזים, שרצו לשנות את התהליך ההיסטורי הזה. מי זאת דפני ליף? בת של פרופסור מכפר שמריהו. סתיו שפיר הגיעה מרקע דומה. זו היתה מחאה של אשכנזים על כך שמעמדם נשחק ויש להם תחרות מול מזרחים שפעם לא התחרו בהם. היום אשכנזי ומזרחי מתמודדים על אותה משרה של מנהל בית ספר, פעם זה היה בלתי אפשרי כי למזרחים לא היו את התעודות, ואילו היום הם מקבלים את התעודות במכללות. אז נכון, עדיין לאשכנזי בוגר אוניברסיטה יש יותר סיכוי, אבל קורים תהליכים טקטוניים, והאשכנזים מרגישים במצוקה.

"ביבי הוא מייצג מובהק של המזרחיות, הוא נהפך להיות לבעל נוכחות מאוד כריזמטית, שמאיימת על האליטה האשכנזית, שרואה שהפערים האלה הולכים ונסגרים. זה קורה בחדרה, בראשון לציון, באשדוד ובחולון. מה יצא מהמחאה החברתית? נבחר יאיר לפיד, שהוא נציג מובהק של מעמד הביניים האשכנזי שנשחק. ואותו לפיד נכנס לתוך הממשלה עם ביבי, ואז יש מעין השלמה, איזון, עד שהוא חתר כדי להפיל את ביבי. אז יצאו לבחירות וגוש הימין הצליח להגיע ל־61 מנדטים בלי מעמד הביניים האשכנזי החילוני. ומה זה אומר בעצם? שהתוצאה של המחאה החברתית רק גרמה לליכוד להתחזק. וזאת מהפחד שאם יעיפו את ביבי, סגירת הפערים תיעלם. הרי מי זה יאיר לפיד? נער פוסטר של ילד שמנת אשכנזי מצפון תל אביב. ומי זה גנץ? החלום הרטוב של הרמטכ"ל המפא"יניק. ומולם עומד כוח מזרחי שחרד למעמדו ומפעיל את ביבי, האיש שמייצג אותו".