בעוד חודש יציין העולם 100 שנה לייסוד חבר הלאומים, שהוקם בעקבות "המלחמה הגדולה", על עשרות מיליוני מתי השלג והפליטים שלה. הארגון הבינלאומי היה אמור להגביר את השלום ואת הרווחה בכל העולם. ב־1945 כבר היה ברור שהוא נכשל, והמלחמה הבאה, על מתיה ופליטיה, הולידה את האו"ם, עם מטרות דומות. אבל מ־1970 הגיעו לאירופה יותר מ־15 מיליון פליטים ומהגרים — חלק הארי שלהם, יותר משליש, בעשור האחרון, בגל הגדול ביותר זה עשרות שנים.

פעם הרבה יותר אנשים חיו באוהלים וקפאו בשלג, אבל פעם, לפני המלחמות הגדולות, היה קל יותר להגר. בלי גבולות או עם גבולות שמורים פחות, בלי רישום דקדקני של אנשים בכל מקום, היתה אפשרות ממשית יותר לבנות חיים במקום אחר. ברגל, על רפסודות, אחר כך באוניות ורכבות, אנשים ברחו ומצאו, איכשהו, מקום לשבת בו, או שהמשיכו לנדוד, כי היה אפשר. היום כבר לא. הנדידה — גלגל ההצלה של חיות ובני אדם ועמים מראשית העולם — כמעט שלא אפשרית. 100 שנה אחרי ועידת פריז ברור שלא רק שכל הדיפלומטיה והמדינאות מאז לא הבטיחו שלום ורווחה בעולם, הן גם צמצמו את היכולת לברוח מהזוועות. אין לאן ללכת ואין לאן לחזור, אמר פעם השיר בעל השם ההולם "בלוז שקט מהדרך", ועכשיו אין כבר דרך. היא נעצרת באוהל קבור בשלג בצפון בוסניה.